האישה שברחה מאושוויץ / אלי מידווד
השבוע צוין יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ובחרתי לקרוא ספר אשר חושף את אומץ ליבם של אלו אשר חוו את השואה על בשרם ונאבקו ממש עד הרגע האחרון על חירותם. הסופרת אלי מידווד חוזרת אלינו עם רומן אשר עלילתו דמיונית, אבל הוא מבוסס על אירועים שקרו ודמויות אמיתיות. בספר אנו נחשפים לסיפורה של מלה צימטבאום אשר נלקחה לאושוויץ בשל יהדותה ובזכות היותה דוברת שפות רבות, הפכה למתורגמנית של אנשי האס-אס ואף זכתה לתנאים משופרים, לעומת רוב רובם של האסירים באושוויץ.
מלה ניצלה את השיפור בתנאיה בשביל לעזור לאסירים אחרים. היא הבריחה מזון, עזרה בהצבת אסירות בעבודות פחות קשות, ובכל מקום שהתאפשר לה היא דאגה לתרום ככל יכולתה, והכול התבצע תוך כדי סיכון חייה יום אחרי יום. מלה הפכה לדמות מוכרת במחתרת של אושוויץ. היא פגשה באסיר הפולני הוותיק, אדק גלינסקי, והשניים פעלו במחתרת וחלמו על חלון הזדמנויות אשר יאפשר להם להיחלץ מן התופת. ביחד הם חזרו להאמין בתקווה וחשו מעט התרוממות רוח, נחמה ואף אושר אושר שנעלמו מחייהם מאז הגיעו לאושוויץ.
זהו סיפור מכמיר לב על שותפות גורל אשר ממחיש כי גם בתוך הזוועה, החושך והאפלה, כשמסביב הכול גדוש בכאב ומוות, ניתן להיאחז באור ובתקווה ואף באהבה שהתפתחה והתעצמה כנגד כל הסיכויים. הרומן העוצמתי הזה מתאר בפרוטרוט את חיי האסירים באושוויץ, ואת אכזריותם הרבה של הנאצים שהתייחסו לאסירים כאל תתי אדם ורצחו אנשים סתם לשם שעשוע. הסופרת נצמדה לעובדות ההיסטוריות, והידיעה כי הדמויות המרתקות שעליהן כתבה הן דמויות אמיתיות רק העצימה עבורי את חוויית הקריאה.
דמותה של מלה הייתה כל כך עוצמתית ומעוררת השראה, בשל אומץ ליבה, תעוזתה, פועלה למען הכלל, ויכולתה לשמור על החיוך ועל ראש מורם גם ברגעים הכי קשים ומטלטלים. אף על פי שידעה כי חייה בסכנה, מלה לא חדלה מלעזור כפי יכולתה לאסירים אשר מזלם שפר עליהם פחות. גם דמותו של אדק הייתה מרתקת, וסיפור האהבה של מלה ושלו היה מאוד נוגע ללב והמחיש את הערכים של השניים ואת השיעור החשוב שהותירו אחריהם. מי שקרא את ספרה הקודם של הסופרת אודות הכנרת מאושוויץ, בוודאי שם לב לאזכור הקטן אודותיה בספר הזה. אני אהבתי את הספר ומחכה לספר הבא של הסופרת הנהדרת הזו. ספר מומלץ מאוד!
348 עמודים
מאנגלית: כנרת היגינס-דוידי
הוצאת מטר
