ככה כותבים פנטזיה ישראלית!
<mark>חגי דגן</mark> מסתכל לישראליות בעיניים בלי לעטוף אותה במטאפורות ודימויים מתקתקים וזורק לקלחת יהודים , ערבים, דרוזים , חרדים , חיילים, ירושלמים ,תל אביבים , היפים מים המלח,טורקים,שמאלנים,פמיניסטיות ואוהדי ביתר והם רק התבלון לקדרת המיתולוגיות האזוריות והנורדיות שהוא מבשל: אלים , אלות, נביאי זעם,שדים, שדות נימפות ,מלאכים ואחד אלוהינו, ויוצא לו טעים.
כי אם כל הכבוד לאירופה ולא

לפני כמה שנים טיילתי בניו זילנד. יש שם ארגון שנקרא היט שמחבר בין טיילים מישראל לנוצרים שמרגישים כאילו נגעו בארץ הקודש ופותחים את ביתם תמורת סכום סימלי. זה לא נעשה ממטרות מיסיונריות ( לפחות לא נראה לי) וזה מאפשר טיול זול בניו זילנד. נוצרים אוהבי ישראל מה יכול להיות רע?
הגעתי לבית של זוג בעיירה באי הצפונית אחרי שתיאמתי איתם מראש. הם הראו לי את החדר והתיישבתי איתם בסלון לשתות קפה, היה להם תינוק בן מ

עולם של שדים, רוחות, אלים (או אל) ואלילות זועמות, אש שחורה ואש לבנה, להטוטי אור וחושך, מעשי זימה ואהבהבים, מלחמה בין גן-עדן לגיהנום, דם שפוך ושמיים קרועים… לא, זו לא העלילה של סדרת פנטזיה מטורפת. אבל עדיין אפשר למצוא את כל זה, ועוד, ברזי המיתוסים היהודים.
<mark>חגי דגן</mark>, הסופר וחוקר היהדות ומחשבת ישראל, מפליא ביכולתו לארוג סיפור מלא ערגה, תשוקה, שנאה ואהבה שזורים אלה באלה, עבור הקורא המודרני ולעיתים הלא

ספר בדיוני כמובן .למרות שהשמות של השדים נכון כלום לא מסתדר.
<mark>חגי דגן</mark> כותב יפה ורק הזכות זה המשכתי לקרוא. אבל בגדול אם אוהבים
מדע בדיוני לכו לקולנוע (לפי דעתי).

בבית קפה מצועף,התחלתי היום לקרוא את הספר,וכבר בעמודיו הראשונים מתגלה פילוסופיה עירונית משעשעת ,תיאור מציאותי ומליצי על דמויות מופרכות בעיר הגדולה,ושפה מתובלת בשפע ובעושר דימויים היתוליים מושאלים מעלילות המזרח התיכון.
בדיעבד התברר,ש"אלנבי"-הספר של גדי טאוב-שווע נואשות למקצת החומרים מהם <mark>חגי דגן</mark> רקח את יצירתו.

מומלץ לתל אביבים תוהים בעלי שאלות קיומיות,שטרם סיימו לתחקר ולהפנים את הנעשה סביבם.

****




משונה קצת, הספר הזה, וקשה להניח אותו במשבצת מובהקת. יש בו לא מעט ממה שאפשר למצוא בספר ריגול, אבל בלי שיקרה בו הרבה, כך שמותח הוא לא. מצד שני, הוא גם סיפור חיים של מישהו, שבקצותיו מקננת כל הזמן איזו מין פורענות, וברור שהאקדח שהונח בו במערכה הראשונה יירה מתישהו, ובכל זאת עובר כל כך הרבה זמן, עד שכבר כמעט שכחת מקיומו של האקדח. ב"סטונר", למשל - למי שאהב - כל העניין היה היעדרו של הסיפור,

למלך אין בית ולמען כולם עדיף שככה זה ימשך; מי העלה בדעתו שמפגשם של שאול המלך והמעלה באוב מעין דור לא יסתכם בטקס סיאנס חובבני אלא ימשיך למשגל סוער שבסופו יקום זרע ממשיך לבית שאול והעמלקים. ומה עם זרע שאול הידוע לאור, צאצאי מפיבושת שנמלטו וברחו מאימת חרבם של בני צרויה?
הבסיס הרעיוני לספר מעניין: יחידה ספק ביטחונית ספק ציגלגרית שיושבת היכן שהוא במשרד הביטחון או ראש הממשלה?! ובין חוסר מעש לחוסר מעש ע

"המיתולוגיה היהודית" בסדרה "מיתוסים" הוא לכאורה מה שכל קורא המתעניין בתחום חיכה לו: ספר בעברית, מרוכז וממוקד בנושאים שלרוב לא מגיעים אל הקורא החילוני ואפילו הקורא הדתי מתקשה להגיע אליהם. אולם בפועל, כמו בסיפור על הרב והאתאיסט, <mark>דגן</mark> בעיקר מתמקד בפרשנות הספציפית שלו למקורות. יתרה מזאת, הוא אפילו לא מקפיד לשמור על ריחוק אקדמי מנומס ממושאי המחקר שלו ומכנה חלקים מהממצאים או התהליכים שהוא מתאר "הזויים, מ

לכל חובבי הפנטזיה ספר מומלץ בחום. מדובר בספר מצויין שמשלב בין סיפור מתח לבין עולם של שדים ואלות, של מלאכי חבלה ואלילים כנענים.
הספר שומר על מתח סביר, הוא סוחף ומעניין וניכר שהסופר ידען גדול בעולם המיתולוגיה היהודית והכנענית (חדי <mark>דגן</mark> כתב את הספר 'המיתולוגיה היהודית' בהוצאת מפה).
חשוב לציין לטובה את פיתוח הדמויות שנעשה באמינות. גם העלילה עצמה נפרסת בצורה עקבית, ובעלת הגיון פנימי.
הספר שואב השראה