הקריאה ב"אינלנד" היא כניסה אל תוך היכל של מראות וזיכרונות שבו הגבולות בין הנוף הנפרש מול העין לבין נופי הנפש המצויים עמוק פנימה נמחים כליל. <mark>ג'ראלד מורניין</mark> אינו כותב סיפור במובן המקובל של המילה, אלא הוא טווה רשת עדינה ומהפנטת של הרהורים המהדהדים זה את זה כמו צליל פעמון במישור אינסופי. זהו ספר שדורש קשב אחר וקצב אחר שבו כל משפט הוא מלאכת מחשבת של דיוק ויופי המזמינים את הקורא להאט ולנשום יחד עם המילי