#
לפני יותר משנה ראיתי את הסידרה שנעשתה על פי הספר הזה. למרות שהיכרתי את הסיפור התקשתי להפסיק לקרוא את הספר. <mark>ווהן</mark> לא הרגישה שהיא חייבת לתאר באופן כרונולוגי את כל מה שקרה ואיווררה את הסיפור כשהיא מתארת את מה שמהותי בלבד. יש לה כישרון לטוויית סיפור אמין בלי שהקורא(ת) מרגישה ניסיונות של ניפוח מלאכותי. כישרון טבעי או עורך/ת מעולה.

הספר הזה מצליח לעורר שאלות רלבנטיות לתרבות בה אנו חיים היום: נישואי

לסופי יש חיים מושלמים: שני ילדים מקסימים, בעל שהוא פוליטיקאי עולה, כסף, מעמד, יופי. קריירה דווקא לא, נראה שבאנגליה של שנות ה-2000, קריירה היא לא בהכרח מאפיין של חיים מושלמים. אם את אישה, כמובן.

לקייט, לעומת זאת, יש חיים לא כל כך מושלמים: אמנם יש לה קריירה, היא פרקליטה מבריקה ומצליחה, אבל אין לה בן זוג או ילדים, בקושי יש לה חברים, והיא חיה חיים די בודדים.

הספר הזה מסופר מכמה נקודות מבט אבל הע

ספר מרתק על האצולה הבריטית, חיי הסטודנטים באוקספורד ובעיות בהגדרת נאמנות, משפחה ומהו אונס.
קייט נשואה לג'יימס, שר ויועץ קרוב לראש הממשלה הבריטית. רומן עם יועצת שלו מוביל לתביעת אונס ובאופן טבעי למערכת לחצים על המשפחה הגרעינית שמתווסף לבעיות אחרות.
הספר כתוב בכישרון רב. נוסף לדרמה משפטית ולחץ טבעי על קייט, מוצג בעלילה אורח המחשבה של שכבת האצולה.
כבר בשנה הראשונה באוניברסיטה, רדיפה אחר כיבושים ר

לימדו אותנו שיש אמת גדולה.
עוד לימדו, שכל מה שהוא לא אמת, חייב בהכרח להיות שקר, כי ׳לא אמת׳ הוא מושג יחסי שאין לו זכות קיום.
אבל מה קורה כשלכל אחד אמת משלו? כשהסובייקטיבי הוא האובייקטיבי האישי של פרסונה. כי אין אמת אחת ואין אמת בכלל וכל שיפוט נתון לזמן, מקום ובעיקר לנקודת מבט.

״האמת היא עסק מורכב. בצדק או שלא בצדק.״

עד כאן הצד הפילוסופי-משפטי של ׳אנטומיה של סקנדל׳.

אלא שהמשפט שעוסק לאו