הכרתי את שמה של <mark>פלאנרי או'קונור</mark>, אבל איכשהו מעולם לא יצא לי לקרוא ספר מספריה. זוהי סופרת שמזוהה כ"דרומית" (של הדרום בארה"ב) ואני מבין שכל יצירתה ובוודאי שבספר הסיפורים הזה, אכן מתרכזת במה שהיא הכירה היטב – בדרום העמוק של ארה"ב. אותו דרום שבו השחורים שהשתחררו מהעבדות לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, סבלו בו מאפליה נוראה ושבו המונים רבים באוכלוסיה של לבנים ובעיקר של שחורים היו בעצם אנשים מאוד פשוטים,

גברת אוקונור היא אישה קשה, קשה מאוד ולא מתפשרת. היא לא אוהבת גזענות, לא מחבבת ליברלים צפונים אך בעיקר שונאת מתחסדים וצבועים לאלו היא מייעדת אסונות קטנים או גדולים ולעיתים מוות אלים ונורא שרק על סיפו באה להם ההארה וההתגלות.

הסיפורים שאוקונור כתבה בגיל 39 על ערש מותה אינם מתפשרים ואינם עושים הנחות לקורא התמים. היא לא באה לרצות איש, אלא להכות בו בראש בפטיש של חמישה ק"ג, לעיתים המכה כל כך קשה שאתה

<mark>פלאנרי</mark> אוקונור הביאה לי אותה בפנים, בפעם השנייה. הסופרת הדרומית החולה והתמהונית, שחייתה לבדה בחווה בג'ורג'יה, מוקפת בטווסים ובקטנוניות אנושית כפרית מהסוג האכזרי, הגזעני, הבור הישן והטוב, עשתה זאת שוב! אסופה כזאת מופרעת, גאונית, מדוייקת, אפלה ומזעזעת של סיפורים לא קראתי כבר מזמן.

גיבוריה הכפריים של אוקונור ברובם אנשים קטנים. אנשים קטנים וחסרי שמץ של מודעות עצמית. הם יהירים ולא מסוגלים לראות את

****





פעם אהבתי סיפורים קצרים. גם באלה, כאן בקובץ הזה עם השם המסקרן, יש משהו מהחומר שהופך סיפורים לטובים, למרות שנכתבו לפני יותר מחמישים שנה, עוד לפני שסיפורים קצרים היו cool, וכשהם עוד היו רציניים וכבדים ובעלי מוסר השכל חתרני, גם אם ישיר יותר. היה מותר לכתוב על כושים (niggers) בלי שגדודי התקינות הפוליטית יצלבו אותך, ונשיא שחור היה, כמובן, בבחינת מדע בדיוני. אמריקה היתה פראית יותר, גסה י

מה הופך ספר לנכס צאן ברזל? (קלאסיקה, כאילו) ומה הופך סופר לאחד מאלה שכולם מסכימים שהוא מצויין, הזוכה גם לערך בוויקיפדיה? יכול להיות שחלק מהתשובה היא סופר מת (רצוי בנסיבות טראגיות...) אני לא יודעת מה התשובה המלאה, אבל כמו כולם אני יודעת לזהות ספר כזה. וספר הסיפורים של אוקונר - ואוקונר הסופרת - הם כאלה.

יש בספר הזה 9 סיפורים המתרחשים בדרום ארצות הברית בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת. האווירה בו

לפני הספר, קצת על הסופרת: <mark>פלאנרי</mark> אוקונור, סופרת צעירה, זוכה סוף סוף להכרה בכישרונה, אולם במקביל היא מגלה שהיא חולה בזאבת. אביה נפטר בגיל צעיר מאותה מחלה, ולכן היא יודעת שלא תחיה הרבה שנים.
היא חוזרת לגור עם אמה, ובשנותיה האחרונות והמיוסרות היא כותבת את מקבץ הסיפורים הנפלא "כל מה שעולה מתכנס".
הספר כולל תשעה סיפורים, כולם על מערכות יחסים של גיבורי הסיפור עם סביבתם הקרובה: אם ובנה, אישה והשכן שלה,

קיבלתי המלצה על הספר הזה ממנחה סדנת כתיבה בה השתתפתי לפני מספר שנים. ואחרי שקיבלתי את ההמלצה התחלתי לחפש.
החיפוש הוביל אותי לחנויות ספרים יד שנייה בלונדון, כל מיני barns and nobel בארה"ב שאמרו: "הרגע היה" ו"אפשר להזמין" ואני לעצמי מה להזמין? אני פה לחמישה ימים...

בחנות בלונדון (באזור covent garden) מצאתי עותק, שאלתי כמה? המוכר הצנון ענה כתוב בפנים, הצצתי היה כתוב 57, התחלתי לספור את הפנים שהיו

כשהייתי ילדה לא אהבתי סיפורים קצרים. אולי זה הצורך להתחבר מחדש לדמויות ולסיפור כל כמה עמודים, אולי זה הרעב של הגיל ההוא לכמה שיותר עמודים, אולי סתם כי תמיד נתקלתי בז'אנר הסיפור הקצר החרדי, שהוא באמת בתחתית הז'אנר הדי כושל גם ככה. בשנים האחרונות, בכל אופן, דווקא התחלתי לחבב אותם ולראות את היתרונות שבהם. אחד הקבצים המוצלחים שקראתי לאחרונה הוא "כרוך סביב צווארך", אוסף נפלא של סיפורי אפריקה. הספר הנוכ

"כל מה שעולה מתכנס" נקנה במסגרת 3 ב-100 (במקור תכננתי 9 ב-300 אך עקב סנקציות הוריות נאלצתי להתפשר).
אני לא יודע בדיוק מה משך אותי לספר הזה.
אולי השם של הסופרת (לא שומעים <mark>פלאנרי</mark> כל יום),אולי הכריכה של הספר (יונה עם חץ בלב.אולי מסמל את מות השלום?),ואולי זה השם התמוה של הספר.
כל מה שעולה מתכנס.
ניסיתי להרהר בשם הזה.
לא בדיוק הצלחתי להבין אותו (באחרית הדבר מסופר מאיפה הגיע השם.מתברר מאיזה פילוסוף