ספר בינוני ומטה...
שפה נמוכה מאוד, חזרה אינסופית על אותם מילים ואותן התלבטויות, גם מבחינת סצנות המין ציפיתי לקצת יותר...
אין מצב שאקרא את ספרי ההמשך...

לדעתי עוד ילמדו על זה בפקולטות ליחסי ציבור - איך לייצר מגה להיט עולמי מספר שאין בו לחלוטין שום דבר מיוחד...

למיליון רסיסים קטנים התנפצה סבלנותי, תוך כדי קריאת הספר.
ולא, זה לא ספוילר.
אלא חלק מחויות הקריאה של קוראת תמימה ומתלהבת,
שנוטה לצרף ברשימות קריאה ארוכות ספרים אשר
חברי סימניה ממליצים עליהם בכל פה.
אז צירפתי את הספר לרשימה מכובדת.
חכיתי די הרבה זמן להשאלת הספר מספריה עירונית קרית
אתא.
שמחתי סוף כל סוף להשאיל אותו.
אבל מה? התאכזבתי.
וממה? מהסגנון. לדוגמא: כמה פעמים אפשר לכתוב משפט החוזר על עצמו: ליבי פועם. ליבי פועם. ליבי פועם.
טוב הבנתם את הרעיון.
או : הקאתי, הקאתי, הקאתי.(הסליחה עם הקוראים הנבוכים
של חוות דעתי). טוב, די! כמה אפשר לשמוע?
רק שתדעו שמשפטים כאלה אורבים לכם במהלך כל הספר.
אולי בגלל "שפת התוכים" הזאת התארך הספר פלאים לכמעט
500 עמודים.
דבר נוסף 300 העמודים הראשונים נמתחו ומתחו את ציפיותיי
כמו מסטיק בזוקה.
הקטעים היותר מעניינים בעלילה ובקצב החלו ב200 עמודים
אחרונים.
הספר כתוב בגוף ראשון השפה דלה כשל נער צעיר מאוד
(בכוונה אני נמנעת מלציין גיל משום שנערים/ות באתר
בגילאי העשרה כותבים מצויין)
העלילה עוסקת בהתמכרות לסמים ולאלכוהול והיציאה מהם.
בין כותלי מוסד גמילה.
היחסים בין האנטי גיבור (טוב לא ציפיתם שאקרא למר ג'יימס אלכוהוליסט ומסומם גיבור?!) להוריו, אחיו,

איזה ספר מעולה!!!
לא היו הרבה ספרים שממש גרמו לי להזיל דמעות- אבל זה היה אחד מהם. כתוב כל כך טוב, כל כך מרגש וכואב. והסוף הפתיע, אותי לפחות. לא יכלתי להניח את הספר מהידיים והוא נשאר איתי הרבה גם אחרי שהוא נגמר.