אם אתה בר מזל אתה נתקל פעם בחיים בספר שהופך אותך. מעמיד אותך במקום חדש ממנו אתה משקיף על העולם, או לייתר נכון חווה אותו. אוספנסקי הוא האחד בשבילי. הדרך הרביעית הוא סט של שאלות ותשובות שעל פניו מציג תפיסת עולם חדשה, אך הוא נכתב בצורה כזו מדוייקת שכבר במהלך הקריאה אתה יכול לשנות את מצב התודעה שלך. הוא אמנם לא ספר קל לקריאה ומצריך ממך מחוייבות לעבודה אישית שתלך איתך לאורך שנים. עם זאת, רוב האנשים שהמלצתי להם על הספר,והיו לא מעט כאלו במהלך השנים, לא התחברו. כך שאני מניח שכל אחד נוגע בו משהו אחר. בכל מקרה מומלץ להתחיל לקרוא ולעכל לאט לאט, אם הוא מתאים לך אתה כבר תדע.

אחד הספרים! אייטמטוב הרבה יותר מסופר, הוא משורר, חווה את המהות העמוקה של הדברים ומצליח להעביר אותה בסצנות שגורמות לך להתמזג לתוך הרגע. יש לו יכולת להסתכל מהעניים של כל הדברים עד כדי כך טוב, שהגמל בספר הפך להיות מושא להערצה מבחינתי, גבר גבר! לא צריך את דארווין לדעת שמוצא המינים הוא משותף, מספיק נשמה גדולה כמו אייטמטוב. מה שיותר מפתיע שאייטמטוב עצמו לא היה רק סופר אלא איש פוליטי, חבר המפלגה הסובייטית, שגריר- וזה רק מראה את גדולתו שמתוך הג'יפה הפולטית הצליח לנסוק לגבהים כאלו. הספר מתאים למי שאוהב נופים ומרחבים של הרוח האנושית ובכלל, דמויות מלאות של אנשים גדולים ואנשי אמת שלא מוצאים בסביבתנו

סילברברג אמנם כותב מדע בדיוני אבל הספר הזה מתאים גם למי שאוהב להחליף לרגע את המציאות שלו באחרת וזאת ללא קשר למדב. סילברברג פותח לנו דלת לעולם המחשבות של הגיבור, זליג שמו, בחור אפרורי ומנוכר החווה את משבר גיל הארבעים שניחן ביכולת לקרוא מחשבות. באמצעות זרם התודעה של המספר דילגתי ממחשבותיו של זליג, למחשבותיהם של "קורבנותיו" אך יותר מכל לתהליך החשיבה הפרטי שלי. התיאורים של סילברברג מדוייקים והצליחו להבהיר לי את המחשבותיי-- ככה עד כמה הוא טוב! סילברברג מתאר יותר ממחשבות אלא מצבי תודעה עד שברגע מסויים הצליח לגרום לי להרגיש דבורה , הוא בבת אחת אפשר לי להיות הכל ביחד. בעלילה עצמה זליג מספר על תהליך הגסיסה של הכח שהוא ניחן בו, במבט לאחור מסתבר לו (ובעיקר לנו) שהוא לא עשה איתו משהו משמעותי, ניתנה לו הזדמנות להיות "על אדם" אך הוא ממסמס אותה וכעת זה כבר מאוחר מדיי. לאורך השנים הוא הסתיר את היכולת העל אנושית הזו וכך נקבר באומללותו. אבדן של כישרון ובטח כזה שלא בא ליידי מיצוי זה בטח משהו שכל אחד יכול להזדהות איתו וזה חלק מהכח של הספר. מוטיב נוסף שגם יוצר את האימפקט הוא תיאור תהליך הפרידה מתכונות ויכולות שמגדירות אותך. מעבר לכך, הסיפור מתרחש בשנות השישים והשבעים העליזות כך שיש מכל טוב, סקס, סמים (תיאור מעולה של טריפ אם כי קצת קצר), מסיבות של אהבה חופשית, סטודנטים אבודים וחופשיים, אנשי ממסד מרובעים.... בקיצור ספר משובח.

פול אוסטר הזה, פשוט יודע לספר סיפור! כמו בחיים הסיפור לא חייב לענות על הציפיות או אפילו להסתיים. כרגיל סיפור בתוך סיפור, דרמות, התפתלויות , מסכת מלאה רגשות, פחדים, חלומות מנופצים אך מעל הכל החיים עצמם ששזורים בהכל וממשיכים לפעום בדברים הקטנים, כאילו אפל אך מלא תקווה. נהנתי.

פול אוסטר הזה, פשוט יודע לספר סיפור! כמו בחיים הסיפור לא חייב לענות על הציפיות או אפילו להסתיים. כרגיל סיפור בתוך סיפור, דרמות, התפתלויות , מסכת מלאה רגשות, פחדים, חלומות מנופצים אך מעל הכל החיים עצמם ששזורים בהכל וממשיכים לפעום בדברים הקטנים, כאילו אפל אך מלא תקווה. נהנתי.

עולם אפוקליפטי רעיל והרוס, אנשים חיים מתחת לאדמה במבנה עצום המכיל את כל שנדרש להתקיים בסוג של הרמוניה מעוותת, פיר עצום של מדרגות ברזל שמקיים סביבו עולם של אנשים קשוחים עם סרבלים, גנרטורים ואוויר ממוחזר. כל קומה (או לייתר דיוק מקבץ קומות) תפקיד במכונה הגדולה הזו, טכנאים, טכנולוגים, סבלים שמתרוצצים בין הקומות, חוות המגדלות אוכל וכמובן שריף וראש העיר. מזה דורות העולם האמיתי, המאובק והאפרורי, משתקף מתוך מסכים שהם יכולים לצפות בהם, לעולם לא ביקר אדם בעולם האמיתי שיוכל לחזור ולספר עליו. בשביל לקיים את החיים נדרש סדר שלא מאפשר לאנשים לשאול שאלות רבות מדיי, או אף להביע תקווה לעולם טוב יותר, מי שנתפס ברצונו לצאת לעולם מגלים אותו למוות. אנשים הולכים בתלם מתוך פחד ואמונה שזה כל מה שיש. אהבתי את הרעיון של הספר, עד כמה שהעולם נראה בדיוני אפשר למצוא מקבילות רבות לעולם שבו אנו חיים, הסדר עלפיו אנשים הולכים בתלם, האם הולכים כי רוצים או מתוך פחד, מה יש מחוץ לעולם שבנינו סביבנו ולא במושגים חוצניים, אלא במושגי יום יום. מה יקרה אם ננפץ אותו האם נגיע לאבדון או נגאל את עצמנו. בקיצור ספר ששווה לחשוב עליו.