עולם •לפני 13 שניםיופי של ביקורת ויופי של ציטוט.על הביקורת של שושו על הפרפר חוצה את הכביש מאת אוה קילפי
U•לפני 13 שניםיפפפפפפפפההם ידעו מה לתלות :) ^*^ אני הייתי בוחרת דלת אחרת... (~.~)על הביקורת של שושו על הפרפר חוצה את הכביש מאת אוה קילפי
הפרפר חוצה את הכבישאוה קילפיהתוודעתי בנסיבות משעשעות. שירה (מצוטט כאן למטה, אחד המצוטטים ביותר) מופיע על דלת השירותים בבית חברים מטבעון. מיד רצתי לברר מי זו ולמחרת החלו מסעות חיפושי אחר עותק במספר חנויות. לקח חודש אבל שווה כל רגע, ולמפרע... למעשה אלה הגיגים. מאד אישיים, אנושיים, נשיים מלאי חוש הומור, קצת ציניות ולמרבה הפליאה מודרניים ונראים כאילו נכתבו לאחרונה. המשוררת נולדה ב 1928 יש לזכור, מה שהופך את הדבר למפתיע אף יותר. עוסקת במגוון נושאים אבל הבולטים הם יחסים בינאישיים, בדידות קיומית, זקנה ומוות והמתח שבין התיעוש והטבע. ההגיג בעניין זה האחרון הוא שהעניק לספר את שמו "שא רגלך מדוושת הגז: הפרפר חוצה את הכביש" זהו? כן. זהו. שתי שורות וכל כך הרבה. לא אפשרי לבחור מה לצטט. רק מה שמתאר הכי טוב את תחושתי עם הקריאה: אויש!! נפלא! אגב, מתנה נפלאה למי שמצליח להשיג עותק בזמן סביר.... והנה אותן שורות מבית החברים בטבעון תגידי מיד אם אני מפריע, הוא אמר כשנכנס מבעד לדלת, ואני תכף מסתלק. אתה לא סתם מפריע, השבתי לו, אתה מטלטל את כל קיומי. ברוך הבא
הפרפר חוצה את הכבישאוה קילפיהתוודעתי בנסיבות משעשעות. שירה (מצוטט כאן למטה, אחד המצוטטים ביותר) מופיע על דלת השירותים בבית חברים מטבעון. מיד רצתי לברר מי זו ולמחרת החלו מסעות חיפושי אחר עותק במספר חנויות. לקח חודש אבל שווה כל רגע, ולמפרע... למעשה אלה הגיגים. מאד אישיים, אנושיים, נשיים מלאי חוש הומור, קצת ציניות ולמרבה הפליאה מודרניים ונראים כאילו נכתבו לאחרונה. המשוררת נולדה ב 1928 יש לזכור, מה שהופך את הדבר למפתיע אף יותר. עוסקת במגוון נושאים אבל הבולטים הם יחסים בינאישיים, בדידות קיומית, זקנה ומוות והמתח שבין התיעוש והטבע. ההגיג בעניין זה האחרון הוא שהעניק לספר את שמו "שא רגלך מדוושת הגז: הפרפר חוצה את הכביש" זהו? כן. זהו. שתי שורות וכל כך הרבה. לא אפשרי לבחור מה לצטט. רק מה שמתאר הכי טוב את תחושתי עם הקריאה: אויש!! נפלא! אגב, מתנה נפלאה למי שמצליח להשיג עותק בזמן סביר.... והנה אותן שורות מבית החברים בטבעון תגידי מיד אם אני מפריע, הוא אמר כשנכנס מבעד לדלת, ואני תכף מסתלק. אתה לא סתם מפריע, השבתי לו, אתה מטלטל את כל קיומי. ברוך הבא
הפרפר חוצה את הכבישאוה קילפיהתוודעתי בנסיבות משעשעות. שירה (מצוטט כאן למטה, אחד המצוטטים ביותר) מופיע על דלת השירותים בבית חברים מטבעון. מיד רצתי לברר מי זו ולמחרת החלו מסעות חיפושי אחר עותק במספר חנויות. לקח חודש אבל שווה כל רגע, ולמפרע... למעשה אלה הגיגים. מאד אישיים, אנושיים, נשיים מלאי חוש הומור, קצת ציניות ולמרבה הפליאה מודרניים ונראים כאילו נכתבו לאחרונה. המשוררת נולדה ב 1928 יש לזכור, מה שהופך את הדבר למפתיע אף יותר. עוסקת במגוון נושאים אבל הבולטים הם יחסים בינאישיים, בדידות קיומית, זקנה ומוות והמתח שבין התיעוש והטבע. ההגיג בעניין זה האחרון הוא שהעניק לספר את שמו "שא רגלך מדוושת הגז: הפרפר חוצה את הכביש" זהו? כן. זהו. שתי שורות וכל כך הרבה. לא אפשרי לבחור מה לצטט. רק מה שמתאר הכי טוב את תחושתי עם הקריאה: אויש!! נפלא! אגב, מתנה נפלאה למי שמצליח להשיג עותק בזמן סביר.... והנה אותן שורות מבית החברים בטבעון תגידי מיד אם אני מפריע, הוא אמר כשנכנס מבעד לדלת, ואני תכף מסתלק. אתה לא סתם מפריע, השבתי לו, אתה מטלטל את כל קיומי. ברוך הבא
רגעויסלבה שימבורסקהגם למי שמכיר את כתיבתה, ה"רגע" הזה הוא נדיר. מכיוון שכל אחד ואחד מהשירים יפיפה ומעורר חיוך, געגוע, תהייה, שינוי נקודת מבט. השניים האהובים עלי מכולם הם "אהבה מאושרת" שנפתח בנימה מעט מזלזלת ואכולת קנאה בארוע הנדיר- אהבה מאושרת ומסתיים בחמלה על אלה שמאמינים שלא ניתן למצוא כזו. אמונה זו אמנם תקל עליהם לחיות אבל גם למות! השני הוא "יש המממשים" המתאר את אלה שחיים ביעילות וחושבים רק עד לגבול שעלול להכניס את הספק לחייהם. בסופו היא משתפת אותנו שלעיתים מוצאת את עצמה מקנאה בהם אך למרבה המזל, קנאה זו חולפת.
משלים פילוסופיים לילדיםמישל פיקמלהציעו לי אותו כספר שני בחמישים אחוז. אני מאושרת שלקחתי. קוראת לביתי בת החמש אחד או שניים כל ערב. משלים מתרבויות שונות כולל חכמת המזרח. עם דילמה או מסר שמוצגים בצורה פשוטה ומעוררת מחשבה. כאלה שלא מספקים תשובה אלא שאלה. כמה נפלא! למשל: באיזו מידה היינו מוכנים לוותר על החופש שלנו למען חיי נוחות ("הזאב והכלב"), החכמה לוותר על חפצים ולא להקשר אליהם ("הפנינה היקרה"), משל הודי שמהלל את העושר הרוחני הפנימי ומציג את בעל הפנינה כמי שנאלץ לחיות בפחד שמא תיגנב ואת הקבצן שמצא והעניק לו אותה כחכם המסתובב בעולם עם תרמיל על הכתף.עמוד או שניים לכל משל 47 במספר. תענוב. ותחשבו על זה.....
שלוש השאלותג'ון ג' מות'קשה להאמין אבל הצלחתי לרתק את ביתי הקטנה בת החמש ובאותו מעמד ( לאחר ארוחת יום שישי בערב) את אחייני המתבגרים (בת 13, בן 15 ובן 17). כתוב ומאויר להפליא. גם קניתי אותות כברכה לבר מצווה (ולא במקום המתנה, אם כי שקלתי בכובד ראש. ספר זן לילדים ומבוגרים שמנסה לתת מענה לשלש שאלות שהתשובה עליהן פשוטה משחשבנו. מהו הזמן הכי חשוב? מי הכי חשוב? ומה המעשה הכי חשוב לעשות? מפיו של ילד שמחפש איך להיות טוב יותר. לקרא ולהפנים
רגעויסלבה שימבורסקה0"גרטה גרבו של שירת העולם" - זו לשון ההכרזה שבה זיכה אותנו היומון האיטלקי לה רפובליקה. כך פותח את אחרית הדבר סטניסלב בארנצ'ק ומוסיף ומלמד אותנו שויסלבה היא אולי המשוררת שכתבה הכי מעט שירים מכל משורר שאי פעם זכה בנובל, היא המעיטה בכתיבה מתוך איזשהו שיקול דעת - אבל כל שיר שלה מגלה עולם שאנו מצויים בו ולא תמיד שמים לב אליו, כל שיר שלה נוגע במהותי לתקופת חיינו וכל שיר חושף בפני הקורא את עומק המחשבה הבלתי מתפשר שלה. שלושה שירים מעוררים שמבליטים את עומק המחשבה של ויסלבה שימבורסקה. האהבה הראשונה האהבה הראשונה, אומרים, חשובה מכולן. אכן ארוע רומנטי עד מאד, אבל לא במקרה שלי. היה משהו בינינו ולא היה, ארע ופרח לו. ידי לא רועדות כשאני מוצאת באקראי מזכרות קטנות וצרור מכתבים קשורים בחוט דק, - אפילו לא בסרט. פגישתנו, האחת, כעבור שנים שיחה בין שני כסאות ליד שולחן צונן. אהבות אחרות נושמות עמוק בקרבי עד היום. זו חסרת נשימה אפילו כדי להאנח. אבל דווקא מפני שהיא כזאת, בכוחה מה שאין עדיין בכח האחרות: שכוחה, לא מופיעה אפילו בחלום, מסגלת אותי אל המוות. דוגמה סופה תלשה בלילה את העלים מהעץ מלבד עלה אחד, שנותר, כדי להתנענע כסולן על העץ העירום. בדוגמה זו מפגינה האלימות, שאמנם כן - היא אוהבת לחמוד לצון לעתים. כף היד עשרים ושבע עצמות, שלושים וחמישה שרירים, קרוב לאלפים תאי עצבים יש בכל כרית של אצבעותינו החמש. הרי זה די והותר, כדי לכתוב את "מין קמפף" או את "פו הדב".
רגעויסלבה שימבורסקה0בדרך כלל אני לא קוראת שירה. וזה למרות שאני מעריצה אנשים המסוגלים לתמצת חוויות במעט מלים, ולאפשר לאחרים לראות תמונות ואפילו לשמוע מוסיקה, בזכות מילותיהם. אני חושבת שהסיבה לחוסר חיבתי לשירה נוגעת למטפורות של משוררים, להרגשה שלי שהם מתיימרים או בלתי מובנים. הביקורת מעוררת ההשראה של בן קליין לספר הזה גרמה לי לקנות אותו (חדש! לא מצאתי משומש...) לקרוא אותו ולהתפעל ממנו עמוקות: אין פה כלום ממה שלא אהבתי בשירה, הכל נוצץ ונקי, הדימויים ברורים, ועולמנו מוצג בו כמו בסיפור ארוך. גישתה של שימבורסקה היא ספקנית ואירונית, עם אהבה עמוקה לאדם וחי. היא שואלת שאלות כמו ילד, בתמימות ובשלמות, מציירת פיסת עולם שכולם יכולים להזדהות איתה וכל זאת במעט מאד מלים חרותות בלב. הנה דוגמה: שָרְשָרות יום שָרַב, מְלוּנַה שֶל כֶלֶב וְכֶלֶב קָשוּר לְשָרְשֶרֶת. בְמֶרְחַק צְעָדִים סְפוּרִים קְעַרָה מְלֵאַה מָים. אָבַל הַשָרְשֶרֶת קְצָרַה מִדַי וְהַכֶלֶב לא מַגִיע. הַבָה נוסִיף לַתְמונָה עוד פְרָט אֶחַד: הַשָרשָרות שֶלַנו, הַאָרוכות לְאֵין עַרוך וְהַגְלוּיות פָחות לַעָיִן, אָשֶר הודות לָהֵן יְכולִים אָנוּ לַחַלוף עַל יַד בְחופְשיוּת. שימבורסקה הצליחה, ב 7 שורות ו 44 מלים, להגיד לי דברים ולספר לי סיפור שלפעמים לא מצליחים לספר לי בספר מלא. אני לא בטוחה שאתחיל כעת לקרוא שירה אבל בדבר אחד היא הצליחה לגמרי - לגרום לי לחזור בי מכל מיני ביטויים לא מחמיאים שאמרתי ביני לביני על ועדת פרס נובל לספרות...וגם זה משהו. *
