בדף הביקורות לספר ימצא כל אחד מכם ביקורת נאה שכתב אחר ובה הוא מתמצת את תוכן הספר. זה מותיר לי את המשימה לכתוב ביקורת קצת אחרת. דניאל לי מאריך לקשור לגרייזינגר רקע בסחר בעבדים בארה"ב וגוזר מזה מסקנה מעניינת לגבי הנאציזם בכלל; ברצוני להראות שאע"פ שזה מרתק(!) א"א להתעלם מהרקע הדתי-נוצרי המובהק שקדם לנאציזם. מטרת הספר, כך לפי דניאל לי, היא להמחיש ולהחיות את חלקו של בירוקרט נאצי זוטר במערך ההשמדה והשנאה הנאצי. על פניו הוא נראה "נאצי רגיל", רגיל לחלוטין, שעצם קיומו היה מתוחם "לכמה מסמכים בירוקרטיים". בסוף הספר, כפי שכתבו בביקורת קודמת, מתברר שגם בתור "נאצי רגיל" למדי היה גרייזינגר פושע מלחמה. בספר מקדיש המחבר קטעים נרחבים לתיאור הרקע של משפ' גרייזינגר באמריקה. מתברר שיש למשפ' רקע חזק בכל הקשור לסחר בעבדים. דבר זה מוביל את לי לכתוב בסוף הספר כי "הימצאותם של משעבדים רבים כ"כ באילן היוחסין של גריי' מאלצת אותנו לראות בנאציזם תופעה שאינה מקומית או גרמנית בלבד וחושפת בפנינו את ההשפעות הבין-לאומיות על תודעתם של נאצים רגילים" (עמ' 296). אלא שכבר קודם לכן בספר (עמ' 152) הוא יודע לספר לנו שרוב חברי האס-אס "ובהם 80% מחברי ההנהגה" נולדו פרוטסטנטים. לא רק שזה היה נכון ביחס לרוברט גריי' עצמו כפרט טכני, קודם לכן בספר (עמ' 85) מתברר שהשפעת האנטישמיות הפרוטסטנטית חלחלה שם במשפחה. הסבתא ואלי היתה קוראת באדיקות את העיתון האנטישמי "זידוייטשה צייטונג" שהיה אף הוא שמרני פרוטסטנטי. אחד הקטעים שגזרה מהעיתון ציטט את ריינהרד מום שהתחתן עם בתו של אדולף שטקר, שניהם כמרים פרוטסטנטים ושניהם אנטישמים מפורסמים ימ"ש. מעניין לשים לב שהסבתא של גריי' "נמשכה להיבטים מסוימים של הפרויקט הנאצי, ובייחוד ללאומיות הפולקיסטית שלו ולשלילת הדמוקרטיה". קריאת מילים אלה העלתה בזיכרוני את סיפורו של כומר לותרני אחר- מרטין נימלאר ("First they came for the socialist…") שאף הוא בתחילה 'נמשך אחר היבטים מסוימים של הפרויקט הנאצי' ודווקא הנטייה הטוטליטרית של הנאצים היוותה את הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו. עכ"פ רקע נוצרי לפנינו. מבלי לגרוע מאשמת האומה הגרמנית בכללה, ברור שא"א עוד לדבר על הנאציזם כמשהו 'גרמני מקומי' במובן הפשוט. זכורני שגם ההיסטוריון הס-גור ז"ל ציין באחד מפרקי ההיסטוריה ששמעתי שהאשמה על העם הגרמני מסתרכת עוד אחורה. הרי כבר אחרי הפוטש במרתפי הבירה דנו השופטים את היטלר ימ"ש לעונש קל יחסית לחומרת מעשיו והס-גור נימק מפני שהשופטים(!!) הזדהו עם חלק מהרעיונות שלו. וכך גם הפופולאריות של הכומר שטאקר הנ"ל בסוף המאה ה-19 ומן העבר 'החילוני' פון-טרייצ'קה ימ"ש כולם אנטישמים מובהקים ופופולריים בחברה הגרמנית עוד קודם להיטלר והנאצים ימ"ש. אני חושב שאין כ"כ צורך להרחיק עד הסחר בעבדים באמריקה הרחוקה. אדמת אירופה עצמה מספקת די רקע ומצע לנאציזם. אלף שנות אנטישמיות נוצרית ובתוכה 500 שנות שנאת יהודים לותרנית ו500 שנות אנטישמיות גזעית מבית המדרש של האינקוויזיציה שרדפה את המומרים כדי לוודא שהם 'נוצרים אמיתיים' כי הרי זורם בעורקם דם יהודי; כל אלה הם מצע פורה ביותר לרשעים כמו היטלר (כמובן לא בלי השפעה אקדמית מאוניברסיטת מינכן) שבאו והלבישו לזה או ע"ג זה בליל של אידאולוגיות יותר מודרניסטיות, מדעיות יותר או פחות ואז שיווקו את זה בתעמולה ארסית כשהם רוכבים על הנסיבות ועל המצע הפורה. צדק אפוא אלי ויזל ז"ל כשהדגיש את חטא האדישות (ביחס לעמי אירופה בכלל ולאמריקאים אבל גם ביחס לגרמנים אם אינני טועה). לחלק מהגרמנים הפריע שהנאצים הם אנטי דמוקרטיים ולחלק זה דווקא קסם. לחלק קסם ההיבט הפולקליסטי ולחלק פחות. כך גם ביחס לעוד רעיונות הזויים יותר (למשל ה-"לבנסראום" או איגניקה) או פחות של הנאצים- לחלק זה התאים יותר ולחלק פחות. אבל איך העם הנאור והמתקדם הזה נותר אדיש לשנאה לגזענות ולאנטישמיות? ונניח לחלקיק שניה שנותרו אדישים לזה במישור האידאולוגי- איך נותרו אדישים למראה הזוועות?! למופע אימים שכזה, הנאציזם והשואה, יש רקע אידאולוגי שבלעדיו בלתי אפשרי שזה יתרחש. זה לא שפשוט 'מתדרדרים' אל רצח-עם; קמים בבוקר ומגלים: 'אופס התרחש רצח-עם'. לכל התדרדרות שכזו ברצף נסיבות היסטוריות יש רקע אידאולוגי ברור מלווה ברפיון מוסרי שמותיר את האדם אדיש.

בדף הביקורות לספר ימצא כל אחד מכם ביקורת נאה שכתב אחר ובה הוא מתמצת את תוכן הספר. זה מותיר לי את המשימה לכתוב ביקורת קצת אחרת. דניאל לי מאריך לקשור לגרייזינגר רקע בסחר בעבדים בארה"ב וגוזר מזה מסקנה מעניינת לגבי הנאציזם בכלל; ברצוני להראות שאע"פ שזה מרתק(!) א"א להתעלם מהרקע הדתי-נוצרי המובהק שקדם לנאציזם. מטרת הספר, כך לפי דניאל לי, היא להמחיש ולהחיות את חלקו של בירוקרט נאצי זוטר במערך ההשמדה והשנאה הנאצי. על פניו הוא נראה "נאצי רגיל", רגיל לחלוטין, שעצם קיומו היה מתוחם "לכמה מסמכים בירוקרטיים". בסוף הספר, כפי שכתבו בביקורת קודמת, מתברר שגם בתור "נאצי רגיל" למדי היה גרייזינגר פושע מלחמה. בספר מקדיש המחבר קטעים נרחבים לתיאור הרקע של משפ' גרייזינגר באמריקה. מתברר שיש למשפ' רקע חזק בכל הקשור לסחר בעבדים. דבר זה מוביל את לי לכתוב בסוף הספר כי "הימצאותם של משעבדים רבים כ"כ באילן היוחסין של גריי' מאלצת אותנו לראות בנאציזם תופעה שאינה מקומית או גרמנית בלבד וחושפת בפנינו את ההשפעות הבין-לאומיות על תודעתם של נאצים רגילים" (עמ' 296). אלא שכבר קודם לכן בספר (עמ' 152) הוא יודע לספר לנו שרוב חברי האס-אס "ובהם 80% מחברי ההנהגה" נולדו פרוטסטנטים. לא רק שזה היה נכון ביחס לרוברט גריי' עצמו כפרט טכני, קודם לכן בספר (עמ' 85) מתברר שהשפעת האנטישמיות הפרוטסטנטית חלחלה שם במשפחה. הסבתא ואלי היתה קוראת באדיקות את העיתון האנטישמי "זידוייטשה צייטונג" שהיה אף הוא שמרני פרוטסטנטי. אחד הקטעים שגזרה מהעיתון ציטט את ריינהרד מום שהתחתן עם בתו של אדולף שטקר, שניהם כמרים פרוטסטנטים ושניהם אנטישמים מפורסמים ימ"ש. מעניין לשים לב שהסבתא של גריי' "נמשכה להיבטים מסוימים של הפרויקט הנאצי, ובייחוד ללאומיות הפולקיסטית שלו ולשלילת הדמוקרטיה". קריאת מילים אלה העלתה בזיכרוני את סיפורו של כומר לותרני אחר- מרטין נימלאר ("First they came for the socialist…") שאף הוא בתחילה 'נמשך אחר היבטים מסוימים של הפרויקט הנאצי' ודווקא הנטייה הטוטליטרית של הנאצים היוותה את הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו. עכ"פ רקע נוצרי לפנינו. מבלי לגרוע מאשמת האומה הגרמנית בכללה, ברור שא"א עוד לדבר על הנאציזם כמשהו 'גרמני מקומי' במובן הפשוט. זכורני שגם ההיסטוריון הס-גור ז"ל ציין באחד מפרקי ההיסטוריה ששמעתי שהאשמה על העם הגרמני מסתרכת עוד אחורה. הרי כבר אחרי הפוטש במרתפי הבירה דנו השופטים את היטלר ימ"ש לעונש קל יחסית לחומרת מעשיו והס-גור נימק מפני שהשופטים(!!) הזדהו עם חלק מהרעיונות שלו. וכך גם הפופולאריות של הכומר שטאקר הנ"ל בסוף המאה ה-19 ומן העבר 'החילוני' פון-טרייצ'קה ימ"ש כולם אנטישמים מובהקים ופופולריים בחברה הגרמנית עוד קודם להיטלר והנאצים ימ"ש. אני חושב שאין כ"כ צורך להרחיק עד הסחר בעבדים באמריקה הרחוקה. אדמת אירופה עצמה מספקת די רקע ומצע לנאציזם. אלף שנות אנטישמיות נוצרית ובתוכה 500 שנות שנאת יהודים לותרנית ו500 שנות אנטישמיות גזעית מבית המדרש של האינקוויזיציה שרדפה את המומרים כדי לוודא שהם 'נוצרים אמיתיים' כי הרי זורם בעורקם דם יהודי; כל אלה הם מצע פורה ביותר לרשעים כמו היטלר (כמובן לא בלי השפעה אקדמית מאוניברסיטת מינכן) שבאו והלבישו לזה או ע"ג זה בליל של אידאולוגיות יותר מודרניסטיות, מדעיות יותר או פחות ואז שיווקו את זה בתעמולה ארסית כשהם רוכבים על הנסיבות ועל המצע הפורה. צדק אפוא אלי ויזל ז"ל כשהדגיש את חטא האדישות (ביחס לעמי אירופה בכלל ולאמריקאים אבל גם ביחס לגרמנים אם אינני טועה). לחלק מהגרמנים הפריע שהנאצים הם אנטי דמוקרטיים ולחלק זה דווקא קסם. לחלק קסם ההיבט הפולקליסטי ולחלק פחות. כך גם ביחס לעוד רעיונות הזויים יותר (למשל ה-"לבנסראום" או איגניקה) או פחות של הנאצים- לחלק זה התאים יותר ולחלק פחות. אבל איך העם הנאור והמתקדם הזה נותר אדיש לשנאה לגזענות ולאנטישמיות? ונניח לחלקיק שניה שנותרו אדישים לזה במישור האידאולוגי- איך נותרו אדישים למראה הזוועות?! למופע אימים שכזה, הנאציזם והשואה, יש רקע אידאולוגי שבלעדיו בלתי אפשרי שזה יתרחש. זה לא שפשוט 'מתדרדרים' אל רצח-עם; קמים בבוקר ומגלים: 'אופס התרחש רצח-עם'. לכל התדרדרות שכזו ברצף נסיבות היסטוריות יש רקע אידאולוגי ברור מלווה ברפיון מוסרי שמותיר את האדם אדיש.

בדף הביקורות לספר ימצא כל אחד מכם ביקורת נאה שכתב אחר ובה הוא מתמצת את תוכן הספר. זה מותיר לי את המשימה לכתוב ביקורת קצת אחרת. דניאל לי מאריך לקשור לגרייזינגר רקע בסחר בעבדים בארה"ב וגוזר מזה מסקנה מעניינת לגבי הנאציזם בכלל; ברצוני להראות שאע"פ שזה מרתק(!) א"א להתעלם מהרקע הדתי-נוצרי המובהק שקדם לנאציזם. מטרת הספר, כך לפי דניאל לי, היא להמחיש ולהחיות את חלקו של בירוקרט נאצי זוטר במערך ההשמדה והשנאה הנאצי. על פניו הוא נראה "נאצי רגיל", רגיל לחלוטין, שעצם קיומו היה מתוחם "לכמה מסמכים בירוקרטיים". בסוף הספר, כפי שכתבו בביקורת קודמת, מתברר שגם בתור "נאצי רגיל" למדי היה גרייזינגר פושע מלחמה. בספר מקדיש המחבר קטעים נרחבים לתיאור הרקע של משפ' גרייזינגר באמריקה. מתברר שיש למשפ' רקע חזק בכל הקשור לסחר בעבדים. דבר זה מוביל את לי לכתוב בסוף הספר כי "הימצאותם של משעבדים רבים כ"כ באילן היוחסין של גריי' מאלצת אותנו לראות בנאציזם תופעה שאינה מקומית או גרמנית בלבד וחושפת בפנינו את ההשפעות הבין-לאומיות על תודעתם של נאצים רגילים" (עמ' 296). אלא שכבר קודם לכן בספר (עמ' 152) הוא יודע לספר לנו שרוב חברי האס-אס "ובהם 80% מחברי ההנהגה" נולדו פרוטסטנטים. לא רק שזה היה נכון ביחס לרוברט גריי' עצמו כפרט טכני, קודם לכן בספר (עמ' 85) מתברר שהשפעת האנטישמיות הפרוטסטנטית חלחלה שם במשפחה. הסבתא ואלי היתה קוראת באדיקות את העיתון האנטישמי "זידוייטשה צייטונג" שהיה אף הוא שמרני פרוטסטנטי. אחד הקטעים שגזרה מהעיתון ציטט את ריינהרד מום שהתחתן עם בתו של אדולף שטקר, שניהם כמרים פרוטסטנטים ושניהם אנטישמים מפורסמים ימ"ש. מעניין לשים לב שהסבתא של גריי' "נמשכה להיבטים מסוימים של הפרויקט הנאצי, ובייחוד ללאומיות הפולקיסטית שלו ולשלילת הדמוקרטיה". קריאת מילים אלה העלתה בזיכרוני את סיפורו של כומר לותרני אחר- מרטין נימלאר ("First they came for the socialist…") שאף הוא בתחילה 'נמשך אחר היבטים מסוימים של הפרויקט הנאצי' ודווקא הנטייה הטוטליטרית של הנאצים היוותה את הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו. עכ"פ רקע נוצרי לפנינו. מבלי לגרוע מאשמת האומה הגרמנית בכללה, ברור שא"א עוד לדבר על הנאציזם כמשהו 'גרמני מקומי' במובן הפשוט. זכורני שגם ההיסטוריון הס-גור ז"ל ציין באחד מפרקי ההיסטוריה ששמעתי שהאשמה על העם הגרמני מסתרכת עוד אחורה. הרי כבר אחרי הפוטש במרתפי הבירה דנו השופטים את היטלר ימ"ש לעונש קל יחסית לחומרת מעשיו והס-גור נימק מפני שהשופטים(!!) הזדהו עם חלק מהרעיונות שלו. וכך גם הפופולאריות של הכומר שטאקר הנ"ל בסוף המאה ה-19 ומן העבר 'החילוני' פון-טרייצ'קה ימ"ש כולם אנטישמים מובהקים ופופולריים בחברה הגרמנית עוד קודם להיטלר והנאצים ימ"ש. אני חושב שאין כ"כ צורך להרחיק עד הסחר בעבדים באמריקה הרחוקה. אדמת אירופה עצמה מספקת די רקע ומצע לנאציזם. אלף שנות אנטישמיות נוצרית ובתוכה 500 שנות שנאת יהודים לותרנית ו500 שנות אנטישמיות גזעית מבית המדרש של האינקוויזיציה שרדפה את המומרים כדי לוודא שהם 'נוצרים אמיתיים' כי הרי זורם בעורקם דם יהודי; כל אלה הם מצע פורה ביותר לרשעים כמו היטלר (כמובן לא בלי השפעה אקדמית מאוניברסיטת מינכן) שבאו והלבישו לזה או ע"ג זה בליל של אידאולוגיות יותר מודרניסטיות, מדעיות יותר או פחות ואז שיווקו את זה בתעמולה ארסית כשהם רוכבים על הנסיבות ועל המצע הפורה. צדק אפוא אלי ויזל ז"ל כשהדגיש את חטא האדישות (ביחס לעמי אירופה בכלל ולאמריקאים אבל גם ביחס לגרמנים אם אינני טועה). לחלק מהגרמנים הפריע שהנאצים הם אנטי דמוקרטיים ולחלק זה דווקא קסם. לחלק קסם ההיבט הפולקליסטי ולחלק פחות. כך גם ביחס לעוד רעיונות הזויים יותר (למשל ה-"לבנסראום" או איגניקה) או פחות של הנאצים- לחלק זה התאים יותר ולחלק פחות. אבל איך העם הנאור והמתקדם הזה נותר אדיש לשנאה לגזענות ולאנטישמיות? ונניח לחלקיק שניה שנותרו אדישים לזה במישור האידאולוגי- איך נותרו אדישים למראה הזוועות?! למופע אימים שכזה, הנאציזם והשואה, יש רקע אידאולוגי שבלעדיו בלתי אפשרי שזה יתרחש. זה לא שפשוט 'מתדרדרים' אל רצח-עם; קמים בבוקר ומגלים: 'אופס התרחש רצח-עם'. לכל התדרדרות שכזו ברצף נסיבות היסטוריות יש רקע אידאולוגי ברור מלווה ברפיון מוסרי שמותיר את האדם אדיש.

בדף הביקורות לספר ימצא כל אחד מכם ביקורת נאה שכתב אחר ובה הוא מתמצת את תוכן הספר. זה מותיר לי את המשימה לכתוב ביקורת קצת אחרת. דניאל לי מאריך לקשור לגרייזינגר רקע בסחר בעבדים בארה"ב וגוזר מזה מסקנה מעניינת לגבי הנאציזם בכלל; ברצוני להראות שאע"פ שזה מרתק(!) א"א להתעלם מהרקע הדתי-נוצרי המובהק שקדם לנאציזם. מטרת הספר, כך לפי דניאל לי, היא להמחיש ולהחיות את חלקו של בירוקרט נאצי זוטר במערך ההשמדה והשנאה הנאצי. על פניו הוא נראה "נאצי רגיל", רגיל לחלוטין, שעצם קיומו היה מתוחם "לכמה מסמכים בירוקרטיים". בסוף הספר, כפי שכתבו בביקורת קודמת, מתברר שגם בתור "נאצי רגיל" למדי היה גרייזינגר פושע מלחמה. בספר מקדיש המחבר קטעים נרחבים לתיאור הרקע של משפ' גרייזינגר באמריקה. מתברר שיש למשפ' רקע חזק בכל הקשור לסחר בעבדים. דבר זה מוביל את לי לכתוב בסוף הספר כי "הימצאותם של משעבדים רבים כ"כ באילן היוחסין של גריי' מאלצת אותנו לראות בנאציזם תופעה שאינה מקומית או גרמנית בלבד וחושפת בפנינו את ההשפעות הבין-לאומיות על תודעתם של נאצים רגילים" (עמ' 296). אלא שכבר קודם לכן בספר (עמ' 152) הוא יודע לספר לנו שרוב חברי האס-אס "ובהם 80% מחברי ההנהגה" נולדו פרוטסטנטים. לא רק שזה היה נכון ביחס לרוברט גריי' עצמו כפרט טכני, קודם לכן בספר (עמ' 85) מתברר שהשפעת האנטישמיות הפרוטסטנטית חלחלה שם במשפחה. הסבתא ואלי היתה קוראת באדיקות את העיתון האנטישמי "זידוייטשה צייטונג" שהיה אף הוא שמרני פרוטסטנטי. אחד הקטעים שגזרה מהעיתון ציטט את ריינהרד מום שהתחתן עם בתו של אדולף שטקר, שניהם כמרים פרוטסטנטים ושניהם אנטישמים מפורסמים ימ"ש. מעניין לשים לב שהסבתא של גריי' "נמשכה להיבטים מסוימים של הפרויקט הנאצי, ובייחוד ללאומיות הפולקיסטית שלו ולשלילת הדמוקרטיה". קריאת מילים אלה העלתה בזיכרוני את סיפורו של כומר לותרני אחר- מרטין נימלאר ("First they came for the socialist…") שאף הוא בתחילה 'נמשך אחר היבטים מסוימים של הפרויקט הנאצי' ודווקא הנטייה הטוטליטרית של הנאצים היוותה את הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו. עכ"פ רקע נוצרי לפנינו. מבלי לגרוע מאשמת האומה הגרמנית בכללה, ברור שא"א עוד לדבר על הנאציזם כמשהו 'גרמני מקומי' במובן הפשוט. זכורני שגם ההיסטוריון הס-גור ז"ל ציין באחד מפרקי ההיסטוריה ששמעתי שהאשמה על העם הגרמני מסתרכת עוד אחורה. הרי כבר אחרי הפוטש במרתפי הבירה דנו השופטים את היטלר ימ"ש לעונש קל יחסית לחומרת מעשיו והס-גור נימק מפני שהשופטים(!!) הזדהו עם חלק מהרעיונות שלו. וכך גם הפופולאריות של הכומר שטאקר הנ"ל בסוף המאה ה-19 ומן העבר 'החילוני' פון-טרייצ'קה ימ"ש כולם אנטישמים מובהקים ופופולריים בחברה הגרמנית עוד קודם להיטלר והנאצים ימ"ש. אני חושב שאין כ"כ צורך להרחיק עד הסחר בעבדים באמריקה הרחוקה. אדמת אירופה עצמה מספקת די רקע ומצע לנאציזם. אלף שנות אנטישמיות נוצרית ובתוכה 500 שנות שנאת יהודים לותרנית ו500 שנות אנטישמיות גזעית מבית המדרש של האינקוויזיציה שרדפה את המומרים כדי לוודא שהם 'נוצרים אמיתיים' כי הרי זורם בעורקם דם יהודי; כל אלה הם מצע פורה ביותר לרשעים כמו היטלר (כמובן לא בלי השפעה אקדמית מאוניברסיטת מינכן) שבאו והלבישו לזה או ע"ג זה בליל של אידאולוגיות יותר מודרניסטיות, מדעיות יותר או פחות ואז שיווקו את זה בתעמולה ארסית כשהם רוכבים על הנסיבות ועל המצע הפורה. צדק אפוא אלי ויזל ז"ל כשהדגיש את חטא האדישות (ביחס לעמי אירופה בכלל ולאמריקאים אבל גם ביחס לגרמנים אם אינני טועה). לחלק מהגרמנים הפריע שהנאצים הם אנטי דמוקרטיים ולחלק זה דווקא קסם. לחלק קסם ההיבט הפולקליסטי ולחלק פחות. כך גם ביחס לעוד רעיונות הזויים יותר (למשל ה-"לבנסראום" או איגניקה) או פחות של הנאצים- לחלק זה התאים יותר ולחלק פחות. אבל איך העם הנאור והמתקדם הזה נותר אדיש לשנאה לגזענות ולאנטישמיות? ונניח לחלקיק שניה שנותרו אדישים לזה במישור האידאולוגי- איך נותרו אדישים למראה הזוועות?! למופע אימים שכזה, הנאציזם והשואה, יש רקע אידאולוגי שבלעדיו בלתי אפשרי שזה יתרחש. זה לא שפשוט 'מתדרדרים' אל רצח-עם; קמים בבוקר ומגלים: 'אופס התרחש רצח-עם'. לכל התדרדרות שכזו ברצף נסיבות היסטוריות יש רקע אידאולוגי ברור מלווה ברפיון מוסרי שמותיר את האדם אדיש.

בדף הביקורות לספר ימצא כל אחד מכם ביקורת נאה שכתב אחר ובה הוא מתמצת את תוכן הספר. זה מותיר לי את המשימה לכתוב ביקורת קצת אחרת. דניאל לי מאריך לקשור לגרייזינגר רקע בסחר בעבדים בארה"ב וגוזר מזה מסקנה מעניינת לגבי הנאציזם בכלל; ברצוני להראות שאע"פ שזה מרתק(!) א"א להתעלם מהרקע הדתי-נוצרי המובהק שקדם לנאציזם. מטרת הספר, כך לפי דניאל לי, היא להמחיש ולהחיות את חלקו של בירוקרט נאצי זוטר במערך ההשמדה והשנאה הנאצי. על פניו הוא נראה "נאצי רגיל", רגיל לחלוטין, שעצם קיומו היה מתוחם "לכמה מסמכים בירוקרטיים". בסוף הספר, כפי שכתבו בביקורת קודמת, מתברר שגם בתור "נאצי רגיל" למדי היה גרייזינגר פושע מלחמה. בספר מקדיש המחבר קטעים נרחבים לתיאור הרקע של משפ' גרייזינגר באמריקה. מתברר שיש למשפ' רקע חזק בכל הקשור לסחר בעבדים. דבר זה מוביל את לי לכתוב בסוף הספר כי "הימצאותם של משעבדים רבים כ"כ באילן היוחסין של גריי' מאלצת אותנו לראות בנאציזם תופעה שאינה מקומית או גרמנית בלבד וחושפת בפנינו את ההשפעות הבין-לאומיות על תודעתם של נאצים רגילים" (עמ' 296). אלא שכבר קודם לכן בספר (עמ' 152) הוא יודע לספר לנו שרוב חברי האס-אס "ובהם 80% מחברי ההנהגה" נולדו פרוטסטנטים. לא רק שזה היה נכון ביחס לרוברט גריי' עצמו כפרט טכני, קודם לכן בספר (עמ' 85) מתברר שהשפעת האנטישמיות הפרוטסטנטית חלחלה שם במשפחה. הסבתא ואלי היתה קוראת באדיקות את העיתון האנטישמי "זידוייטשה צייטונג" שהיה אף הוא שמרני פרוטסטנטי. אחד הקטעים שגזרה מהעיתון ציטט את ריינהרד מום שהתחתן עם בתו של אדולף שטקר, שניהם כמרים פרוטסטנטים ושניהם אנטישמים מפורסמים ימ"ש. מעניין לשים לב שהסבתא של גריי' "נמשכה להיבטים מסוימים של הפרויקט הנאצי, ובייחוד ללאומיות הפולקיסטית שלו ולשלילת הדמוקרטיה". קריאת מילים אלה העלתה בזיכרוני את סיפורו של כומר לותרני אחר- מרטין נימלאר ("First they came for the socialist…") שאף הוא בתחילה 'נמשך אחר היבטים מסוימים של הפרויקט הנאצי' ודווקא הנטייה הטוטליטרית של הנאצים היוותה את הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו. עכ"פ רקע נוצרי לפנינו. מבלי לגרוע מאשמת האומה הגרמנית בכללה, ברור שא"א עוד לדבר על הנאציזם כמשהו 'גרמני מקומי' במובן הפשוט. זכורני שגם ההיסטוריון הס-גור ז"ל ציין באחד מפרקי ההיסטוריה ששמעתי שהאשמה על העם הגרמני מסתרכת עוד אחורה. הרי כבר אחרי הפוטש במרתפי הבירה דנו השופטים את היטלר ימ"ש לעונש קל יחסית לחומרת מעשיו והס-גור נימק מפני שהשופטים(!!) הזדהו עם חלק מהרעיונות שלו. וכך גם הפופולאריות של הכומר שטאקר הנ"ל בסוף המאה ה-19 ומן העבר 'החילוני' פון-טרייצ'קה ימ"ש כולם אנטישמים מובהקים ופופולריים בחברה הגרמנית עוד קודם להיטלר והנאצים ימ"ש. אני חושב שאין כ"כ צורך להרחיק עד הסחר בעבדים באמריקה הרחוקה. אדמת אירופה עצמה מספקת די רקע ומצע לנאציזם. אלף שנות אנטישמיות נוצרית ובתוכה 500 שנות שנאת יהודים לותרנית ו500 שנות אנטישמיות גזעית מבית המדרש של האינקוויזיציה שרדפה את המומרים כדי לוודא שהם 'נוצרים אמיתיים' כי הרי זורם בעורקם דם יהודי; כל אלה הם מצע פורה ביותר לרשעים כמו היטלר (כמובן לא בלי השפעה אקדמית מאוניברסיטת מינכן) שבאו והלבישו לזה או ע"ג זה בליל של אידאולוגיות יותר מודרניסטיות, מדעיות יותר או פחות ואז שיווקו את זה בתעמולה ארסית כשהם רוכבים על הנסיבות ועל המצע הפורה. צדק אפוא אלי ויזל ז"ל כשהדגיש את חטא האדישות (ביחס לעמי אירופה בכלל ולאמריקאים אבל גם ביחס לגרמנים אם אינני טועה). לחלק מהגרמנים הפריע שהנאצים הם אנטי דמוקרטיים ולחלק זה דווקא קסם. לחלק קסם ההיבט הפולקליסטי ולחלק פחות. כך גם ביחס לעוד רעיונות הזויים יותר (למשל ה-"לבנסראום" או איגניקה) או פחות של הנאצים- לחלק זה התאים יותר ולחלק פחות. אבל איך העם הנאור והמתקדם הזה נותר אדיש לשנאה לגזענות ולאנטישמיות? ונניח לחלקיק שניה שנותרו אדישים לזה במישור האידאולוגי- איך נותרו אדישים למראה הזוועות?! למופע אימים שכזה, הנאציזם והשואה, יש רקע אידאולוגי שבלעדיו בלתי אפשרי שזה יתרחש. זה לא שפשוט 'מתדרדרים' אל רצח-עם; קמים בבוקר ומגלים: 'אופס התרחש רצח-עם'. לכל התדרדרות שכזו ברצף נסיבות היסטוריות יש רקע אידאולוגי ברור מלווה ברפיון מוסרי שמותיר את האדם אדיש.

בדיוק סיימתי לקרוא את Perfidy. מטלטל. התובנה שבן הכט עצמו לקח מכל הפרשייה הזו קצת מאכזבת אף שהיא צפויה. לאורך כל הספר מר הכט מוצא את עיקר הבעיה באותה צייתנות של אזרחים לממשלתם. לבסוף הוא רואה בזה גם סכנה קיומית ודווקא במדינת ישראל הוא מוצא נקודת אור. היסטוריה כשלעצמה, לפרטיה וקורותיה, לא טובה יותר מעדות של עד בבית משפט. השאלה המרכזית תמיד תהיה מה המשמעות שלה? כיהודים אנחנו זן בסכנת הכחדה. זה או שנהיה תלויים אחד בשני, או ח"ו אחד ליד השני. לדידי, הספר מציג תפיסת עולם מפאיניקי"ת לפיה אם אתה יהודי אתה 'זכאי לסל קליטה' אבל ככל שאתה לא בדיוק כמוני, לא מהמחנה הפוליטי הנכון- אתה קורבן לגיטימי למען המטרות הפוליטיות של מפא"י. התפיסה הזו חייבת לעבור מן העולם! מוכרחים להתחזק יותר בערבות הדדית בינינו היהודים קודם-כל. יש לי גם עניין אישי בסיפור של קסטנר: אחיו הבכור של סבי זלל"ה, יחד עם אשתו וילדיו (כמדומני 7 במספר!) הי"ד נשלחו מהונגריה לאושוויץ ונרצחו בדם קר. זה ענף שלם של המשפחה, זה לא יתואר. וכשקראתי איך האחריות מגיעה עד לאחיי בשרי ששתקו והשתיקו- זה פשוט לא יתואר! הלוואי והיה ברור וחד-משמעי שהיתה פה טעות. כל כך רציתי לאורך הספר לגלות שזה לא נכון, שהיתה פה שגיאה גדולה, ענקית אבל שגיאה. פשוט כואב. לבוגרי "רומקובסקי" הי"ד ודומיו זה יהיה קצת מוכר ועדיין זה שונה וכואב בהרבה. שמואל תמיר מעמיד בצדק את כלל ההנהגה המפאיניקי"ת למשפט. הוא מציין שהם היו פה בארץ ישראל, חופשיים משלטון הנאצים ימ"ש (ולא מהבריטים כמובן) והאשמה עליהם עולה לשמים. הציטטה מדבריו של ויצמן עשתה את בשרי חידודין חידודין. שוב האחים מוכרים את יוסף... יש כמה ספרים שאשתדל לקרוא: "בין קראוס לקסטנר"; "חץ בערפל"; "נידונה לחיים"; כדי לקבל פרספקטיבה רחבה עוד יותר. אשמח גם לשמוע מהמגיבים פה על הצעות נוספות. ברקע הסכמי אוסלו השערורייתיים עמדה בין היתר גישה מאוד דומה כלפי ציבור המתיישבים. מי שיקרא את דבריהם של הוגי הרוח מהמחנה הפוליטי שקידם את ההסכמים (וגם מרבין הי"ד עצמו) יראה שקו המחשבה המעוות הנ"ל כלל לא חלף מן העולם נכון לשנות ה-90 של המאה הקודמת. כותרות העיתונים קדמו אג'נדה של "קורבנות השלום". זה לא נתפס וזה חייב להיפסק! צריך לקרוא וללמוד כדי לעמוד על שורשה של גישה כזו כי רק כך יהיה ניתן לרפא את השבר ולאחות את הקרע. אסיים בסיפור קורע-לב: רחוק משפחה מסוים נרצח בידי שלוחיו של בן-גוריון בתקופת הסזון הידועה לשמצה: ידידיה סגל הי"ד. לקראת אירוע משפחתי מסוים סייעתי בהכנת האירוע במשהו טכני שהיו זקוקים לי. נחשפתי שם להקלטה של אחותו שציטטה את אבא של ידידיה הי"ד שאמר שעם כל מה שבן-גוריון עשה לו, רצח את הבן שלו, עם כל זה הוא סולח לבן-גוריון כיון שהוא עמד נגד כל אומות העולם והכריז על הקמת המדינה. כמובן האבא יכול לומר דבר כזה, אנחנו לא. הנקודה שלקחתי היא שא"א לקחת לבן-גוריון והממסד המפאיניק"י את תרומתם המשמעותית להקמת המדינה. האמירה של בן הכט לפיה הצלת מיליון יהודי הונגריה משולה בעיניו כמו עשר מדינות ישראל היא אמירה לא נכונה. לא בגלל שההפך הוא הנכון חלילה וחס. אלא בגלל שזה חשבון שאני לא מכיר בן אדם שיודע לעשות. כמה מיליונים של יהודים נצלו בשל הקמת המדינה? ואיזה דם אדום יותר? ומה ראית לומר שדם זה אדום יותר מדם אחר? וכך הלאה. העמדה הנפשית שלנו כלפי אחינו היהודים (למעט מקרים ממש חריגים וחמורים שבהכרח גם לא יכללו ציבורים ומגזרים שלמים והלוואי ולא יהיו קיימים כלל) צריכה להיות ממקום של אהבת ישראל, ערבות ואחריות הדדית אחרת ח"ו בזמן שהדבר נצרך אנחנו עלולים לראות ביהודים אלה או באחרים כמי שכבר מתו ואין לעשות להצלתם. אסור שזה יקרה.