“בדיוק סיימתי לקרוא את Perfidy. מטלטל.
התובנה שבן הכט עצמו לקח מכל הפרשייה הזו קצת מאכזבת אף שהיא צפויה. לאורך כל הספר מר הכט מוצא את עיקר הבעיה באותה צייתנות של אזרחים לממשלתם. לבסוף הוא רואה בזה גם סכנה קיומית ודווקא במדינת ישראל הוא מוצא נקודת אור.
היסטוריה כשלעצמה, לפרטיה וקורותיה, לא טובה יותר מעדות של עד בבית משפט. השאלה המרכזית תמיד תהיה מה המשמעות שלה?
כיהודים אנחנו זן בסכנת הכחדה. זה או שנהיה תלויים אחד בשני, או ח"ו אחד ליד השני. לדידי, הספר מציג תפיסת עולם מפאיניקי"ת לפיה אם אתה יהודי אתה 'זכאי לסל קליטה' אבל ככל שאתה לא בדיוק כמוני, לא מהמחנה הפוליטי הנכון- אתה קורבן לגיטימי למען המטרות הפוליטיות של מפא"י.
התפיסה הזו חייבת לעבור מן העולם! מוכרחים להתחזק יותר בערבות הדדית בינינו היהודים קודם-כל.
יש לי גם עניין אישי בסיפור של קסטנר: אחיו הבכור של סבי זלל"ה, יחד עם אשתו וילדיו (כמדומני 7 במספר!) הי"ד נשלחו מהונגריה לאושוויץ ונרצחו בדם קר. זה ענף שלם של המשפחה, זה לא יתואר.
וכשקראתי איך האחריות מגיעה עד לאחיי בשרי ששתקו והשתיקו- זה פשוט לא יתואר! הלוואי והיה ברור וחד-משמעי שהיתה פה טעות. כל כך רציתי לאורך הספר לגלות שזה לא נכון, שהיתה פה שגיאה גדולה, ענקית אבל שגיאה. פשוט כואב.
לבוגרי "רומקובסקי" הי"ד ודומיו זה יהיה קצת מוכר ועדיין זה שונה וכואב בהרבה. שמואל תמיר מעמיד בצדק את כלל ההנהגה המפאיניקי"ת למשפט. הוא מציין שהם היו פה בארץ ישראל, חופשיים משלטון הנאצים ימ"ש (ולא מהבריטים כמובן) והאשמה עליהם עולה לשמים. הציטטה מדבריו של ויצמן עשתה את בשרי חידודין חידודין. שוב האחים מוכרים את יוסף...

יש כמה ספרים שאשתדל לקרוא: "בין קראוס לקסטנר"; "חץ בערפל"; "נידונה לחיים"; כדי לקבל פרספקטיבה רחבה עוד יותר. אשמח גם לשמוע מהמגיבים פה על הצעות נוספות.

ברקע הסכמי אוסלו השערורייתיים עמדה בין היתר גישה מאוד דומה כלפי ציבור המתיישבים. מי שיקרא את דבריהם של הוגי הרוח מהמחנה הפוליטי שקידם את ההסכמים (וגם מרבין הי"ד עצמו) יראה שקו המחשבה המעוות הנ"ל כלל לא חלף מן העולם נכון לשנות ה-90 של המאה הקודמת. כותרות העיתונים קדמו אג'נדה של "קורבנות השלום". זה לא נתפס וזה חייב להיפסק!

צריך לקרוא וללמוד כדי לעמוד על שורשה של גישה כזו כי רק כך יהיה ניתן לרפא את השבר ולאחות את הקרע. אסיים בסיפור קורע-לב:
רחוק משפחה מסוים נרצח בידי שלוחיו של בן-גוריון בתקופת הסזון הידועה לשמצה: ידידיה סגל הי"ד. לקראת אירוע משפחתי מסוים סייעתי בהכנת האירוע במשהו טכני שהיו זקוקים לי. נחשפתי שם להקלטה של אחותו שציטטה את אבא של ידידיה הי"ד שאמר שעם כל מה שבן-גוריון עשה לו, רצח את הבן שלו, עם כל זה הוא סולח לבן-גוריון כיון שהוא עמד נגד כל אומות העולם והכריז על הקמת המדינה. כמובן האבא יכול לומר דבר כזה, אנחנו לא.
הנקודה שלקחתי היא שא"א לקחת לבן-גוריון והממסד המפאיניק"י את תרומתם המשמעותית להקמת המדינה. האמירה של בן הכט לפיה הצלת מיליון יהודי הונגריה משולה בעיניו כמו עשר מדינות ישראל היא אמירה לא נכונה. לא בגלל שההפך הוא הנכון חלילה וחס. אלא בגלל שזה חשבון שאני לא מכיר בן אדם שיודע לעשות. כמה מיליונים של יהודים נצלו בשל הקמת המדינה? ואיזה דם אדום יותר? ומה ראית לומר שדם זה אדום יותר מדם אחר? וכך הלאה.
העמדה הנפשית שלנו כלפי אחינו היהודים (למעט מקרים ממש חריגים וחמורים שבהכרח גם לא יכללו ציבורים ומגזרים שלמים והלוואי ולא יהיו קיימים כלל) צריכה להיות ממקום של אהבת ישראל, ערבות ואחריות הדדית אחרת ח"ו בזמן שהדבר נצרך אנחנו עלולים לראות ביהודים אלה או באחרים כמי שכבר מתו ואין לעשות להצלתם. אסור שזה יקרה.”

“גם בית המשפט העליון בסופו של דבר, קבע שאנחנו במדינתנו החופשית, ומעל כס המשפט בירושלים, איננו יכולים לשפוט אף אחד שחי בתקופה ההיא.
השופט חשין התייחס למושג "שיתוף פעולה עם הנאצים" וכתב:
"אפילו הקורבנות עצמם, חללי השואה...שֶכּרו קברים לעצמם מול פי הרובה, ושנאנסו להיכנס לתאי הגאזים ולמשרפות האש – אף אלה שיתפו פעולה, לפי שבמעשיהם עזרו לנאצים וסייעו בידיהם לבצע את מזימותיהם ... רוצה לומר: יש שיתוף פעולה הראוי לשבח, ומכל מקום אין לגנותו ואין לראותו כפגם מוסרי, אם אינו מלווה כוונות זדון ורשע""”

“כחש זהו ספר שהוא בעצם כתב אישום נגד ממשלת ישראל וראשיה מיד לאחר הקמתה,
העוסק בשיתוף פעולה בין פעילי ציונות ידועים והנאצים ימ"ש .
התובע הוא מלכיאל גרינוולד יהוגי מארה"ב ומסתייע בעו"ד שמואל תמיר לוחם אצ"ל לשעבר,
ספר חזק ועוצמתי על אדם אחד מול מערכת ממשלתית,
(אני חושב שספר זה היה מחוץ לחוק במשך שנים)
כיום מנסים בכל דרך להנציח את קסטנר כאיש טוב ומציל יהודים, חשבון נפש לא יזיק קצת..”

“ספר מטלטל ופוקח עיניים.
הספר חושף את השקר הגדול של השלטון השמאלני בארץ ישראל כאילו פעל להצלת יהודים מהשואה.
האמת היא שתנועת העבודה, מפלגת פועלי ארץ-ישראל, מפלגת הפועלים המאוחדת = מפ"ם - כל אלה שהשתלטו על הנהגת הישוב עוד בימי העלייה השניה - לא פעלו כלל להצלת היהודים בשואה!

אודה ואתוודה, הספר עיצב את השקפת עולמי הפוליטית ולימד אותי לפקוח עיניים כנגד כל שקר, כל מוסכמה, כל נרטיב, ולבדוק בעצמי את האמת.”