כשהייתי קטן,אחד הסרטים האהובים עליי ועל אח שלי היה "ספר הג'ונגל".אני אהבתי את חיות היער-הזאבים,הנחש,הפנתר והטיגריס (שבצורה מעצבנת משום מה תמיד בעברית מתרגמים טיגריס לנמר,למרות שזה שתי חיות שונות לחלוטין).ואח שלי תמיד אהב את הפילים. אני בטוח שלכל מי שיש ילדים,בטוח זוכר את הסצנה בספר הג'ונגל בו יש את מצעד הפילים.אח שלי היה אובססיבי לגבי החלק הזה,וברגע שנשמע התו הראשון של השיר,הוא היה קם,עומד ליד הטלוויזיה ומתחיל לצעוד יחד עם הפילים.

קים,הילד הנצחי,הזכיר לי קצת את מוגלי מספר הג'ונגל.מעניין לעשות את ההשוואה הזאתי,כי מגלים הרבה נקודות דמיון.קים,כמו מוגלי,הוא ילד הרפתקן,יתום,ואם נחליף את חיות היער בזרמים והכתות שמרכיבים את החברה ההודית,נקבל כמעט תמונת מראה בין שני הסיפורים.אבל קים הוא גם ספר התבגרות,על איך נער שובב,"חבר של כל העולם",הופך לגבר בוגר.כל זאת תוך למידה בבית ספר והתערבות בעניינים פוליטיים בין בריטניה ורוסיה,שנראה שלחלוטין לא מתאימים לו.

קיפלינג מצליח ליצור פה תמונה של החברה ההודית על כל גווניה-מוסלמים,הינדים ושאר הזרמים שאפילו אי אפשר לבטא ובחיים לא שמעתי עליהם.כל זאת בתוספת תיאור צבעוני של הודו,על שווקיה,נהרותיה והריה.לרגע אפשר ממש לשכוח שמדובר במדינת עולם שלישי שורצת מחלות וזוהמה,ולהתענג על היופי האקזוטי של הודו.הערות השוליים מוסיפות במיוחד ומבארות ניואנסים ביצירה שלא מובנים לקורא הישראלי המודרני.

אתן מכירות ואתם מכירים את התחושה הזו.
של משהו טוב.
ומוכר.
מרגישים אותה כשנושכים את הביס האלף במקום הקטן הזה בצללים של פאתי כיכר רבין הי"ד, מקום שכבר 20 שנה הוא המקום הכי טוב באפריקה לאכול בשר.
מרגישים אותה בכל פעם שהולכים לים לגלוש והגל הראשון מתלבש בין חרבות הגלשן, מעיף אותך קדימה, למעלה והלאה ומעניק לך את התחושה הזו שהיא התחושה הטובה ביותר שניתן לחוש (שלא מעורבת בה פליטה).
מרגישים אותה בכל פעם שנפגשים עם החבר המופלא הזה, שלא משנה כמה פעמים תיפגשו, הוא תמיד יודע בדיוק מה אתה צריך – הוי ג'ק דניאלס, אישי היקר.
ומרגישים אותה כשקוראים ספר וכבר בעמוד 6 או 7, יודעים. זו תחושה מתוקה ואיטית שמתפשטת בגוף ובנפש. הנה ספר אדיר, ממש כאן, אצלי בידיים.
"קים" הוא כזה.
ולא סתם. הוא ספרו האחרון על הודו של איש מלא סתירות, סופר ובעיקר מספר רגיש וגאון מצד אחד ומייצגו הנאמן ונביאו של אחד מסוגי ההתפתחות האנושית הנבזיים ביותר – הקולוניאליזם – מצד שני.
הקולוניאליזם דרך עיני קיפלינג הוא כל מה שהוא מתמצת בשורות המרטיטות של "משא האדם הלבן", הפואמה המופלאה שלו – הכורח וההכרח שנטל על עצמו האדם הלבן לחלץ את פראי האדם מסביב לעולם מחשכת בערותם, מנהגיהם ודרכי חייהם.
ואם, משום מה, אין הפרא חפץ בחילוץ, יחולץ גם יחולץ כשהוא נמשך בשערות ראשו ויחולץ גם יחולץ, גם אם לעיתים המשיכה חזקה מדי ורק ראש הפרא נשאר ביד המחלץ הלבן. טוב, הרי בפואמה המופלאה הזו כבר נאמר כי היליד הוא "חציו ילד – חציו שטן".
"קים" מספר את הודו כפי שהתאווה הקולוניאליזם הבריטי (והקולוניאליזם בכלל) לראות את שטחי הקולוניזציה – תערובת אקזוטית, מרטיטה, כר להרפתקאות, לפרצי צחוק והומור, לילידים הששים לקראת פלאי הציביליזציה ולאדם לבן שקט, בוטח, מדביר חולי ועוני ורעב ומביא קדמה מבורכת בכל אשר יפנה.

אתן מכירות ואתם מכירים את התחושה הזו.
של משהו טוב.
ומוכר.
מרגישים אותה כשנושכים את הביס האלף במקום הקטן הזה בצללים של פאתי כיכר רבין הי"ד, מקום שכבר 20 שנה הוא המקום הכי טוב באפריקה לאכול בשר.
מרגישים אותה בכל פעם שהולכים לים לגלוש והגל הראשון מתלבש בין חרבות הגלשן, מעיף אותך קדימה, למעלה והלאה ומעניק לך את התחושה הזו שהיא התחושה הטובה ביותר שניתן לחוש (שלא מעורבת בה פליטה).
מרגישים אותה בכל פעם שנפגשים עם החבר המופלא הזה, שלא משנה כמה פעמים תיפגשו, הוא תמיד יודע בדיוק מה אתה צריך – הוי ג'ק דניאלס, אישי היקר.
ומרגישים אותה כשקוראים ספר וכבר בעמוד 6 או 7, יודעים. זו תחושה מתוקה ואיטית שמתפשטת בגוף ובנפש. הנה ספר אדיר, ממש כאן, אצלי בידיים.
"קים" הוא כזה.
ולא סתם. הוא ספרו האחרון על הודו של איש מלא סתירות, סופר ובעיקר מספר רגיש וגאון מצד אחד ומייצגו הנאמן ונביאו של אחד מסוגי ההתפתחות האנושית הנבזיים ביותר – הקולוניאליזם – מצד שני.
הקולוניאליזם דרך עיני קיפלינג הוא כל מה שהוא מתמצת בשורות המרטיטות של "משא האדם הלבן", הפואמה המופלאה שלו – הכורח וההכרח שנטל על עצמו האדם הלבן לחלץ את פראי האדם מסביב לעולם מחשכת בערותם, מנהגיהם ודרכי חייהם.
ואם, משום מה, אין הפרא חפץ בחילוץ, יחולץ גם יחולץ כשהוא נמשך בשערות ראשו ויחולץ גם יחולץ, גם אם לעיתים המשיכה חזקה מדי ורק ראש הפרא נשאר ביד המחלץ הלבן. טוב, הרי בפואמה המופלאה הזו כבר נאמר כי היליד הוא "חציו ילד – חציו שטן".
"קים" מספר את הודו כפי שהתאווה הקולוניאליזם הבריטי (והקולוניאליזם בכלל) לראות את שטחי הקולוניזציה – תערובת אקזוטית, מרטיטה, כר להרפתקאות, לפרצי צחוק והומור, לילידים הששים לקראת פלאי הציביליזציה ולאדם לבן שקט, בוטח, מדביר חולי ועוני ורעב ומביא קדמה מבורכת בכל אשר יפנה.