ספר מעייף , לא קיבלתי ערך מוסף ממנו.
הסיפור פשוט יחסית.
למקום גבוה ברמת הגולן המנהל צימרים, מגיעים זוג מבוגרים, בת של עובדת ובחור שנקלע לנקום בעל כורחו.
כמו באופרה, לכל אחד סיפור שנפגש לבסוף עם סיפורים אחרים.
ברקע יש שריפות מסגדים על ידי .. כמובן ..יהודים.
וכמו בעוגות מסויימות מוסיפים ג'לטין להקשיית העלילה ולהדבקתה.
הג'לטין במקרה זה הוא אוסף אקלקטי של נקודות ציון בחברה הישראלית:
- שואה, עם אוסף סיפורים מודבקים (כולל העדות המפורסמת של זה שהתחבא במחראות) וכהנה וכהנה.
- צבא, הפעם כולנו לשייטת
- חרדים וחזרה בשאלה
דרמות של מיפגש ( רמז: נוסח הטרובדור ) ועוד ועוד.
החשוב ביותר בעוגה הוא המינון, כך שלא ירגישו את הג'לטין.
הכתיבה לצערי כאן, טרחנית מעט, מסטיקית צפויה. וגם המיפגשים ה"דרמטיים" אינם כאלה.
חוץ מההובי היהודי הידוע של שריפת מיסגדים ופיצוצם.
בקיצור חוץ מתיאור הצפון,וסביבתו יש כאן לעניות דעתי פיספוס.
הספרים הראשונים של מירה מגן היו מקסימים באופיים. ממוקדים עלילתית ובדמות אחת או שתיים.

אני בכוונה לא אדרג אותו, אבל זה היה הספר האחרון שלה שקראתי, מאז אני מעדיפה שלא לקרוא ספרים של כאלה שחזרו בשאלה, לא שיש לי משהו אישית נגדם, רק שנמאס לי לקרוא על העולם החרדי בצורה כזאת מגעילה, לא זה לא נאיביות או תמימות, אבל באותה מידה לא הייתי מסכימה לקרוא ספר של אדם חרדי על חילוני גנב.

ספר נחמד ביותר