קשה לי להודות בזה, אבל אחרי כל-כך הרבה שנים שאני קורא ספרי מדע בדיוני (כ-15 שנה) כסוגה העקרית - הייתה זו דווקא אחותי שהציגה בפני את הגר ינאי - קשה לי עם זה משום שאחותי לא קראה ספר מד"ב מימיה... מיד לאחר שקיבלתי ממנה את הספר כמתנה ליום ההולדת, ניגשתי תחילה לאינטרנט וחיפשתי אודות הסופרת והספר. הספיקו לי דקות מעטות באתר המיוחד לעורר את סקרנותי והתחלתי לקרוא מיד. מהרגע שהתחלתי לא יכולתי להניחו מידי. עד כדי כך שקניתי אותו ואת ספר ההמשך שלו בגרסה הדיגיטלית עבור קורה הeברית שלי (לו אני חב את החזרה לקריאה סדירה לאחר כשלוש שנים ללא קריאה כלל!). העלילה מבריקה, הכתיבה קולחת וקצבית, רוחב היריעה מפתיע והיה זה תענוג צרוף לקרוא כל מילה וכל פרק בספר. למרות שכמעט כל העלילה לא מתרחשת במקומותינו, מתקבלת התחושה שכל מה שקורה לגיבורי הסיפור הינו רגיל וטבעי לחלוטין. סיפורים מעין אלה, מלאים בתפניות מפתיעות בעלילה, תמיד היו עדיפים בעיני. הקצביות של העלילה לא נותנת לשקוע באדישות, אלא שומרת על ערנות הקורא לכל אורך הספר. כמעט כל הספרים שקראתי שמקורם במערב, נסכו בי מין אדישות - "אני כבר יודע איך זה יסתיים. בואו ניראה איך זה קורה הפעם...", אך בספריה של הגר ינאי התחושה הפוכה לחלוטין. מי שמרגיש שחויית הקריאה שלו מנומנמת משהו, שיעשה לעצמו טובה ויקרא את זוג הספרים האלה.

יש לי שני ילדים, אחד בן שש וחצי ושני בן חמש. קיבלנו את הספר הזה במתנה לפני שלושה ימים וכבר הקראתי אותו להם אין ספור פעמים. הספר מהנה ושנון מאוד. הוא כתוב בצורה של השלמת משפטים: בכל דף יש שני ציורים המתארים אריה מבצע דבר מה ומעל יש משפט שצריך להשלים את סופו על-פי הציור, כאשר כל מילה משלימה בצד אחד מתחרזת עם המילה בצד השני. תמיד צידדתי בספרים שמפעילים את התאים האפורים - וזה מתאים בדיוק. מעניין "לראות" כל ילד מנסה לגלות מה המילה ואף ששמעו את הסיפור אין ספור פעמים - לא זוכרים בעל-פה, אלא מנסים לנחש בכל פעם מחדש...

קשה לי להודות בזה, אבל אחרי כל-כך הרבה שנים שאני קורא ספרי מדע בדיוני (כ-15 שנה) כסוגה העקרית - הייתה זו דווקא אחותי שהציגה בפני את הגר ינאי - קשה לי עם זה משום שאחותי לא קראה ספר מד"ב מימיה... מיד לאחר שקיבלתי ממנה את הספר כמתנה ליום ההולדת, ניגשתי תחילה לאינטרנט וחיפשתי אודות הסופרת והספר. הספיקו לי דקות מעטות באתר המיוחד לעורר את סקרנותי והתחלתי לקרוא מיד. מהרגע שהתחלתי לא יכולתי להניחו מידי. עד כדי כך שקניתי אותו ואת ספר ההמשך שלו בגרסה הדיגיטלית עבור קורה הeברית שלי (לו אני חב את החזרה לקריאה סדירה לאחר כשלוש שנים ללא קריאה כלל!). העלילה מבריקה, הכתיבה קולחת וקצבית, רוחב היריעה מפתיע והיה זה תענוג צרוף לקרוא כל מילה וכל פרק בספר. למרות שכמעט כל העלילה לא מתרחשת במקומותינו, מתקבלת התחושה שכל מה שקורה לגיבורי הסיפור הינו רגיל וטבעי לחלוטין. סיפורים מעין אלה, מלאים בתפניות מפתיעות בעלילה, תמיד היו עדיפים בעיני. הקצביות של העלילה לא נותנת לשקוע באדישות, אלא שומרת על ערנות הקורא לכל אורך הספר. כמעט כל הספרים שקראתי שמקורם במערב, נסכו בי מין אדישות - "אני כבר יודע איך זה יסתיים. בואו ניראה איך זה קורה הפעם...", אך בספריה של הגר ינאי התחושה הפוכה לחלוטין. מי שמרגיש שחויית הקריאה שלו מנומנמת משהו, שיעשה לעצמו טובה ויקרא את זוג הספרים האלה.

יש לי שני ילדים, אחד בן שש וחצי ושני בן חמש. קיבלנו את הספר הזה במתנה לפני שלושה ימים וכבר הקראתי אותו להם אין ספור פעמים. הספר מהנה ושנון מאוד. הוא כתוב בצורה של השלמת משפטים: בכל דף יש שני ציורים המתארים אריה מבצע דבר מה ומעל יש משפט שצריך להשלים את סופו על-פי הציור, כאשר כל מילה משלימה בצד אחד מתחרזת עם המילה בצד השני. תמיד צידדתי בספרים שמפעילים את התאים האפורים - וזה מתאים בדיוק. מעניין "לראות" כל ילד מנסה לגלות מה המילה ואף ששמעו את הסיפור אין ספור פעמים - לא זוכרים בעל-פה, אלא מנסים לנחש בכל פעם מחדש...

יש לי שני ילדים, אחד בן שש וחצי ושני בן חמש. קיבלנו את הספר הזה במתנה לפני שלושה ימים וכבר הקראתי אותו להם אין ספור פעמים. הספר מהנה ושנון מאוד. הוא כתוב בצורה של השלמת משפטים: בכל דף יש שני ציורים המתארים אריה מבצע דבר מה ומעל יש משפט שצריך להשלים את סופו על-פי הציור, כאשר כל מילה משלימה בצד אחד מתחרזת עם המילה בצד השני. תמיד צידדתי בספרים שמפעילים את התאים האפורים - וזה מתאים בדיוק. מעניין "לראות" כל ילד מנסה לגלות מה המילה ואף ששמעו את הסיפור אין ספור פעמים - לא זוכרים בעל-פה, אלא מנסים לנחש בכל פעם מחדש...

יש לי שני ילדים, אחד בן שש וחצי ושני בן חמש. קיבלנו את הספר הזה במתנה לפני שלושה ימים וכבר הקראתי אותו להם אין ספור פעמים. הספר מהנה ושנון מאוד. הוא כתוב בצורה של השלמת משפטים: בכל דף יש שני ציורים המתארים אריה מבצע דבר מה ומעל יש משפט שצריך להשלים את סופו על-פי הציור, כאשר כל מילה משלימה בצד אחד מתחרזת עם המילה בצד השני. תמיד צידדתי בספרים שמפעילים את התאים האפורים - וזה מתאים בדיוק. מעניין "לראות" כל ילד מנסה לגלות מה המילה ואף ששמעו את הסיפור אין ספור פעמים - לא זוכרים בעל-פה, אלא מנסים לנחש בכל פעם מחדש...