הכותרת של הספר מטעה במקצת. מי שמצפה לביוגרפיה של הבעל שם טוב או משהו בסגנון הזה צפוי להתאכזב. זה ספר בתולדות עם ישראל בסגנון אקדמיה ולא ביוגרפיה של דמות רוחנית ידועה כתובה בלשון קלה. מי שיחליט לקרוא את החיבור המסבי הזה על שני כרכיו ולמעלה מאלף עמודיו ואף יצליח בכך יהיה בן המעטים שעשו את זה. הכותרת מזמינה את הקוראים לכאילו ביוגרפיה של הבעל שם טוב ולמעשה מכניסה אותו לעבודת פוסט דוקטורט ארוכה מאוד שלפעמים מספר דפים הם פסקה אחת קשה שגם אם אתה רוצה לעצור ולהניח סימניה איפשהו אין היכן. תולדות עם ישראל הם גם תולדות זרמים ביהדות. לאורך כל השנים היו כל מיני זרמים וכיתות של יהודים בעם ישראל. איסיים פרושים צדוקים מתיוונים קראים אנוסים וכו'. גם הנוצרים הראשונים היו למעשה חלק מעם ישראל. חלק מהזרמים כיתות נשארים כחלק מעם ישראל חלק נעלמים עם הזמן וחלק יוצאים או מגורשים מעם ישראל. הספר הזה דן בשני זרמים שצומחים על הקרקע המשוסעת של מזרח אירופה במאות ה 17 וה 18. פרעות פוגרומים שמד עלילות דם כיבושים מלחמות ועוד מיני אסונות שפקדו את כל מה שהיה באזור ואת היהודים היושבים שם בפרט. זרם אחד הוא החסידים שהוא שותה ממימיו של הבעל שם טוב. זרם שני הוא השבתאים הניזונים משבתאי צבי. החסידים והחסידויות נשארו איתנו עם היום. השבתאים נשארו רק על מדף ההיסטוריה. שני כרכים עבי קרס אלו מספרים את ראשית סיפורם והתהוותם של זרמים אלו על הדמויות הראשיות בהם ויחסה של הנהגת הקהילה היהודית המסורתית כלפיהם.

ספר מפורסם הוא ספר שכמעט כל אחד מכיר את שמו וכמעט אף אחד טרח לקרוא אותו. מלחמה ושלום הוא אחד כזה. הספר הוא למעשה אופרת סבון על כל הכללים שלה כפי שאנו מכירים היום... שתים שלוש משפחות עיקריות שסביבן נעה העלילה המרכזית מספר דמויות מפותחות נוספות וקשרים רומנטים מריבות וחברויות בין כל משתתפי הסדרה... העלילה מתרחשת בתחילת המאה ה 19 והרקע לסיפור הוא פלישת נפוליאון בראש צבא של מאות אלפים לרוסיה... וחלק מהעלילה כמובן הוא הדמויות הראשיות ומעשיהן בשדה הקרב... אפשר לחלק בגדול את הספר לארבעה חלקים עיקרים... חלק אחד הוא חיי החברה והסלון של החברה הרוסית באותה תקופה ובו נמצא את עיקר העלילה הרומנטית כמובן... בחלק זה שבו יש שיחות סלון וארועים חברתים כאלה ואחרים יש והדמויות מדברות צרפתית... זה מכריח להפסיק את רצף הקריאה ולרדת להערת השולים על מנת להבין את הנאמר ואז לחזור שוב... זה גורם טירדה לא קטנה... למזלנו כנראה שהדבר העיק גם על טולסטוי עצמו וככל שהספר מתקדם הדבר נעשה פחות ופחות שכיח... חלק שני הוא הדרמת מלחמה ופעולות גיבורי הספר בחזית... שלל תיאורי מלחמה כאלה ואחרים... מי עשה מה איך וכמה בחלקים העוסקים בקרבות ובצבא... חלק שלישי יכול להחשב בקלות כעבודת סיום תואר בפילוסופיה של מדע ההיסטוריה והמחבר מנסה להציג לפנינו פארדיגמה חדשה ומשקפים חדשים להסתכל דרכם על כל המהלך ההיסטורי של המלחמה הזו בפרט ושל ההיסטוריה ככלל... החלק השני של האפילוג ממש כתוב כעבודה סמינריונית בחקר ההיסטוריה לכל דבר... חלק רביעי הוא כמובן כמיטב המסורת הרוסית הגותי אקזיסטנציאלסטי... ודברים אלו יכולים להופיע כמשפט פה משפט שם שמעיר המחבר או דרך מחשבות הדמויות והלכי הרוח שלהן דעותיהן מאמריהן וכו'... אבל לשאלה שמציג טולסטוי "מה מניע בני אדם יום אחד לקום בהמוניהם וללכת לרצוח המוני בני אדם אחרים?" הוא לא מוצא תשובה...

כמו הרבה שמות של רחובות בתי ספר וכאלו שכולנו מכירים את שמם אבל מעולם לא טרחנו בעצם לדעת מי האדם שעל שמו קוראים למקום כך גם ברנר. את עלילותיו הפרטיות אני לא מתכוון לפרט בפורום זה כמובן. כל שאני יכול לומר הוא שהוא לא יו"ר הכנסת שעל שמו נקראת השכונה בשירו של ברי סחרוב כמה יוסי. אבל אני כן יכול לתת כמה עובדות הקשורות לעכשיו מלבד הסטיסטיקות שניתן לראות במסגרת האתר על כל ספר. בספריה המרכזית בעיר שלי יש רק ספר אחד של הסופר.לכן לקחתי את הספר הזה. האדם האחרון שלקח את הספר קודם לי על פי החותמת על דף ההשאלה היה לפני כמה שנים ואין חותמות נוספות. מה הסיבות לכך? איני יודע. מה הסיבות שהחלטתי לקרוא את ברנר? בדיוק זו הסיבה כנראה. ומה יש בספר? בגדול הספר הוא רומן. העלילה מתארת מספר דמויות "ירושלמיות" במה שאפשר לקרוא "הישוב הישן" בזמן ששעון החול של השלטון התורכי נמצא בגרגיריו האחרונים. העיר העתיקה וקצת שכונות מחוץ לחומות. זה מה יש אז. שם הספר רומז על היותו טרגדיה כמובן. מי שמחפש סוף טוב לאנשים המסכנים שהספר מתאר שיחפש במקום אחר. יש בספר מספר הערות "חברתיות" כמובן. אני לא בטוח שאני יורד לסוף דעתו של הסופר בנושאים הסוציאלים חברתיים האלו אז אני פשוט אשתוק. רמת הכתיבה טובה. קושי הקריאה קצת יותר מעגנון וקצת פחות מברדיצ'בסקי. שימו לב שיש מילון עזר קטן בסוף הספר.

המסע של דניאל הוא מסע בנשמה. דניאל נכנס כתוצאה מטראומה למה שנהוג לכנות בסלנג של ימינו "מצב דולפין". למה הכוונה בביטוי מצב דולפין? לאחד שהקשר שלו לחיים "הנורמליים" קלוש ביותר... הצורה העיקרית שאני מכיר אנשים שמגיעים למצב הזה הוא כתוצאה משימוש בסמי הזיה... אני חושב שכמעט כל אחד מכיר איזה סיפור על ההוא בהודו שאכל פטריות והיה במצב כל כך עגום עד שהישראלים האחרים שם היו צריכים ליצור קשר עם המשפחה שלו ולהעלות אותו על מטוס חזרה לארץ ולטיפול פסיכיאטרי מרוכז... הסם (שהוא בעצם סוג של רעל יש להודות) יצר פגיעה קשה בתפקוד מערכת העצבים... אבל גם יש שהתופעה נגרמת לא מהבט פיזי כימי אלא נפשי נטו... זהו המקרה של דניאל... מצב דולפין שנגרם מהלם קרב... הסתגרות בתוך עצמו ועולמו הפנימי וקשר מוגבל ביותר עם הסביבה "הרגילה"... דניאל בורח מהבית והולך לגור בים כמה חודשים... איכשהו הים נוטה לנקז אליו כל מיני סהרורים שמשוטטים בו... אני זוכר שאיזה הומלס ניגש אלי פעם בים ואמר לי ברצינות ש "יש מחלה מסוכנת וכולם צריכים לשים כפפות"... ששאלתי אותו "אז למה לך אין כפפות?" הוא פשוט התעלם והלך... אני זוכר שקראתי פעם כתבה במקומון עליו... אמא שלו סיפרה שבעקבות אהבה נכזבת ששברה לו את הלב לגמרי והגיעה בלווי סכין בגב שלו אי שם שהוא היה בשנות העשרים שלו הוא פשוט נהיה מטורלל לגמרי... דניאל שוהה שם כמה חודשים עם עוד כמה אנשים שחיים לא חיים שם על גבול הדימדומים שבין המציאות לחלום ובין הים ליבשה... הוא גם חווה "הארה" בזמן הזה... אני לא רוצה להרוס את הספר אבל למי שמעוניין להבין יותר את ה "הארה" הזו מעבר לתיאור שלה בספר אני ממליץ לבדוק את משנתו של הפילוסוף היווני הקדמון הרקליטוס. בסוף חוזר דניאל "הביתה"... אי אפשר לומר שהוא ממש "הבריא" אבל גם אי אפשר לומר שהוא "חולה רוח" הוא חי איכשהו ומסתדר... כמו עוד הרבה אנשים שעברו נזק רציני אבל למדו לחיות איתו... את מוסר ההשכל של הספר אפשר לסכם במשפט ידוע אחד של יהודי מפורסם... אבל אני מעדיף לא לעשות את זה ולתת לכם להנות מהספר לבד.

שאדם שואל אותך מהי מוסיקת רגאי אתה נותן לו לשמוע בוב מארלי שאדם שואל אותך מהו החושך אתה מכבה את האור בחדר שאדם שואל אותך מהי דת "ניו אייג'" אתה מגיש לו את הספר הזה מדריך רוחני של עידן פוסט דתי ממוסד שמאמין בקיום אלהים "כלשהו" יותר קריא מספר הזוהר ומציג תיאוריה מענינת לא פחות אודות אלהים מעשיו והנהגתו את העולם מתובל באקזיסטנציליזם פסיכולוגי מדובר בספר עיון בשפה פשוטה קולחת וברורה, אבל מי שמעדיף "ניו אייג" בצורת פרוזה יאלץ לפנות לספרים אחרים

בכרך זה של כתבי אפלטון נמצאים הדיאלוגים שחוקרים רבים משערים שאלו היצירות שנכתבו בתחילת דרכו ההגותית של אפלטון. יש דיאלוגים רבים בספר ואתייחס לשני עיקריים בהם אפולוגיה או נאום ההגנה של סוקרטס ובו מעשה העמדת סוקרטס בבית הדין של אתונה ונאומו שם. לאחר שקוראים אותו מבינים מדוע בפסק הדין הוא נמצא אשם ברוב קטן ואילו בגזר הדין (מוות) הרוב היה הרבה יותר גדול. גורגיאס הוא דיאולוג שעיקרו עיסוק בשאלה : מה עדיף? לעשות עוול או לסבול עוול?