מורי•לפני 10 שניםאחד הספרים היותר מיותרים שניסיתי לקרוא בחיי.על הביקורת של pavons על המחברות של דון ריגוברטו - מהדורה מחודשת מאת מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה
ספר הנשמותגלן קופרגלן קופר ישב עם אוסף הטיוטות והרשימות שנשארו מהספר הראשון (והמצויין) והרכיב מהם ספר חדש. הספר הזה הוא כמו אוסף של סצינות שנשארו על רצפת חדר העריכה, שאיזה סטודנט הרכיב מהן סרט חדש. הספר הזה הוא כמו הערגלית החמישית ואני אסביר: כל חובב ערגליות מכיר את הטעם הנפלא של העוגיה הראשונה והשניה ואז לגימה של משקה (קפה, תה, שוקו - מה שתרצו). אחריהן, מכוח ההרגל של שליחת היד לקופסה, באות השלישית והרביעית שגם הן טעימות, אך מתחילות לייבש את הפה. ואז תוך כדי סגירת הקופסה עד לפעם הבאה, מושכים עוד אחת אחרונה, הערגלית החמישית, שיושבת בגרון ולא עושה סימנים של בדרך למטה. הערגלית החמישית היא מפח נפש! הספר הזה הוא ערגלית חמישית. לסיכום: למה כן: מי שקרא את הראשון (כמוני) לא יוכל להשאיר (כמוני) את הספר על המדף, ויתעלם מביקורות רעות רק כדי להשלים את הסדרה ( אין כמוני). למה לא: תחושה של ״עבדו עליי דוד״ לאורך כל הספר. האם לקרוא: עדיף לגמור קופסת ערגליות תות (שזה הדני דנון של הערגליות).
ציידי הראשיםיו נסבוספר טוב מאד. נקרא במהירות, ללא צורך לחזור אחורה לקריאה חוזרת של פרטים שנעלמו מן העין (למעט חזרה הכרחית אחת לקראת הסוף, מבלי לעשות ספויילר). שונה מאד בסגנון מסדרת ״אדום החזה״ המעולה, אם כי הציניות בעינה נשארה, וניתן לזהות עפי״ה את טביעת אצבעותיו של נסבו. לסיכום: למה כן: ספר קליל עם עלילה שוטפת, לעתים מבדרת עם פתרון הגיוני ומפתיע. למה לא: הייתי מעדיף אחד חדש בסדרת הארי הולה. האם לקרוא: בהחלט!
המהפכה הרביעיתמוזס אוקמיש מש פילוסופי בגרוש, מהימים שבגרוש היה חור. מוזס אוק הוא סוג של פסבדונים שהמחבר (משה אלון? אהלן מוסא?) ניכס לעצמו כנראה על מנת להימנע מפאדיחות מול השכנים ו/או המשפחה. אין מתרגם לספר ולכן כנראה נכתב בעברית או שתורגם פרו בונו ע״י מתרגם שריחם על הכותב. הספר יצא בהוצאת אנקדוטה וגם נראה ככה. טוב אני מגזים: בהנחה שתצלחו את סיפורי המסעות סטייל רוברט לנגדון ופיצוחי הצפנים סטייל חוש חש הבלש, תמצאו עצמכם מול באר גדולה מלאה בשעמום ובפה מפהק שמאיים לבלוע אתכם. מה רצה המשורר לשורר? לסיכום: למה כן: כי קראתם את כל מה שבבית וזה האחרון שנשאר. למה לא: גם אם קראתם את כל מה שבבית וזה האחרון שנשאר. האם לקרוא: לא!
ספר הנשמותגלן קופרגלן קופר ישב עם אוסף הטיוטות והרשימות שנשארו מהספר הראשון (והמצויין) והרכיב מהם ספר חדש. הספר הזה הוא כמו אוסף של סצינות שנשארו על רצפת חדר העריכה, שאיזה סטודנט הרכיב מהן סרט חדש. הספר הזה הוא כמו הערגלית החמישית ואני אסביר: כל חובב ערגליות מכיר את הטעם הנפלא של העוגיה הראשונה והשניה ואז לגימה של משקה (קפה, תה, שוקו - מה שתרצו). אחריהן, מכוח ההרגל של שליחת היד לקופסה, באות השלישית והרביעית שגם הן טעימות, אך מתחילות לייבש את הפה. ואז תוך כדי סגירת הקופסה עד לפעם הבאה, מושכים עוד אחת אחרונה, הערגלית החמישית, שיושבת בגרון ולא עושה סימנים של בדרך למטה. הערגלית החמישית היא מפח נפש! הספר הזה הוא ערגלית חמישית. לסיכום: למה כן: מי שקרא את הראשון (כמוני) לא יוכל להשאיר (כמוני) את הספר על המדף, ויתעלם מביקורות רעות רק כדי להשלים את הסדרה ( אין כמוני). למה לא: תחושה של ״עבדו עליי דוד״ לאורך כל הספר. האם לקרוא: עדיף לגמור קופסת ערגליות תות (שזה הדני דנון של הערגליות).
ציידי הראשיםיו נסבוספר טוב מאד. נקרא במהירות, ללא צורך לחזור אחורה לקריאה חוזרת של פרטים שנעלמו מן העין (למעט חזרה הכרחית אחת לקראת הסוף, מבלי לעשות ספויילר). שונה מאד בסגנון מסדרת ״אדום החזה״ המעולה, אם כי הציניות בעינה נשארה, וניתן לזהות עפי״ה את טביעת אצבעותיו של נסבו. לסיכום: למה כן: ספר קליל עם עלילה שוטפת, לעתים מבדרת עם פתרון הגיוני ומפתיע. למה לא: הייתי מעדיף אחד חדש בסדרת הארי הולה. האם לקרוא: בהחלט!
ציידי הראשיםיו נסבוספר טוב מאד. נקרא במהירות, ללא צורך לחזור אחורה לקריאה חוזרת של פרטים שנעלמו מן העין (למעט חזרה הכרחית אחת לקראת הסוף, מבלי לעשות ספויילר). שונה מאד בסגנון מסדרת ״אדום החזה״ המעולה, אם כי הציניות בעינה נשארה, וניתן לזהות עפי״ה את טביעת אצבעותיו של נסבו. לסיכום: למה כן: ספר קליל עם עלילה שוטפת, לעתים מבדרת עם פתרון הגיוני ומפתיע. למה לא: הייתי מעדיף אחד חדש בסדרת הארי הולה. האם לקרוא: בהחלט!
ספר הנשמותגלן קופר0כשהבנתי שמדובר בספר המשך ל"ספריית המתים", מיהרתי להסתער על "ספר הנשמות". אבל שמחתי הייתה מוקדמת, שכן מדובר בעלילה שלא באמת מחדשת שום דבר. אקדים ואומר שאין מנוס מלהשוות בין "ספריית המתים" ל"ספר הנשמות". אם ציפיתם להפתעות חדשות או גילויים נוספים, אני ממליץ להנמיך ציפיות - אם בספר הראשון העלילה הייתה מקורית ומותחת, הרי שהספר השני רוכב על הגל של קודמו, והאמת... לא בהצלחה.
ארץ אבותרוברט האריס0לפני כמה ימים, כשפרסמתי ביקורת על ספר אחר, פתחתי במילים "איזה ספר מדכדך" וסיימתי ב"ספר מומלץ" והועלתה תהייה - כיצד ספר מדכדך יכול להיות גם מומלץ? הגנתי על הספר בחירוף נפש וטענתי שגם השואה לא הייתה דבר כה נחמד, ולמרות זאת יהיו ספרים על השואה שאמליץ עליהם בכל פה. ולראייה - אמנם ספר שרק רומז לגבי מה שאירע, אבל מספק תמונה עגומה ביותר, קשה ומטלטלת לגבי מה שיכול היה לקרות לו גרמניה ניצחה במלחמת העולם השנייה. השנה היא 1964 וגרמניה נערכת לחגיגות יום הולדתו ה-75 של הפיהרר האהוב. גרמניה של 1964 היא אומה ענקית ששולטת בכל אירופה. כשבוע לפני יום ההולדת, חוקר המשטרה זאווייר מארץ' מקבל שיחת טלפון שמודיעה לו שהתגלתה גופת אדם זקן מחוץ לעיר. זו תהיה החקירה שתשנה את חייו. מסתבר שככל בעל תפקיד רשמי במשטרה או בגסטפו, הוא הדחיק דברים רבים והעלים עין מהאופן שבו מתנהלת המדינה שלו. במהלך החקירה העצמאית שהוא מבצע, הוא משתף פעולה עם עיתונאית אמריקאית שמלמדת אותו על המדינה שלו יותר מכפי שהיה רוצה לדעת. זה אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי. עם זאת, אין ספק שבמקרה של גרמניה הנאצית, המציאות עצמה, ולא ההיסטוריה החלופית שרוברט האריס המציא, עלתה על כל דמיון והייתה ככל הנראה מותחת יותר מכל ספר מתח. אבל האריס הצליח ליצור ספר מתח שנשמע אמיתי לגמרי ומצמרר באמינותו. בנוסף, גם רוב האנשים המוזכרים בספר הם אנשים אמיתיים. סיימתי את הקריאה בספר עם קריאת התפעלות אחת - ואוו! על הספר הבאמת מדהים שרוברט האריס כתב, ועם "אנחת רווחה" על כך שזה רק חלום רע, זה לא באמת קרה, גרמניה הפסידה במלחמת העולם השנייה ותודה לאל על כך...
