מועדון קריאה קבוצתי יש בו מן הייחוד והוא החלטה משותפת של מספר אנשים זרים או מכירים לדבר על נושא משותף לכולם. מה שנקרא ליצור הזדמנות בכך שכולם מחליטים ליצור מכנה משותף נמוך. ואם לא רק בשביל להינות זה מחברת האחר. הסיפור הוא פראפרזה לג'ין אוסטין, כיוון שהיא הלבישה כל דמות באופיים של כמה מהדמויות הבולטות של אוסטין, וכל אחת מהדמויות מגלה לנו משהו על אחת הדמויות האחרות. לדעתי, הספר מיוחד, כי הוא עושה שימוש בהשקפה חברתית, ויצירה של מערך חברתי התואם את אותן השקפות, וחיבורים שיכולים לקרות רק אם מכירים את הדמויות. ויחד עם זאת מציאותיות. הסרט מהמם, מאוד נהנתי.

ואני מסכימה עם רובם, מה שכן הייתי רוצה לערער עליו זה על החלק שבו אתה מבקר את הדרך שבה גברים מוצגים, ולהזכיר לך שכך גם הנשים מוצגות שם, למשל אן מארי שמצליפה בה. כן הייתי רוצה להתייחס לחלק שהחלטת לפתוח בו את הכתיבה שלך והוא עיניין פריצותה, שאף קידשה אותה, במחשבה חוזרת הגעתי למסקנה שזה נכון, הרי גם אצלנו ביהדות, לאה אמנו הגיעה אל יעקוב בפריצות, ואף שהוא אהב את רחל, הוא העדיף להקבר על ידה, על יד לאה, כלומר גברים רואים בנושא הזה חלק שמתאים לתפיסתם , ולא בצורה שיפוטית אני מתייחסת לזה, אלא כחלק מתוך הרמוניה של יחסי גומלין, הם זקוקים לפריצותה של אשה כדי להיות ניזונים. רנה לאורך הסיפור נעלם, הוא מוצא את שאהבה נפשו ולא חוזרים לדבר עליו שוב. לעומת זאת היא משוייכת לבסוף לסר סטיבן, זה מעורר תהיה לא? אין ספק שזה ספר שאי אפשר להתייחס אליו בקלות ראש, ולדעתי דווקא השימוש שאלמנטים קיצוניים מצליחים לעורר אצל הקורא את הדימיון , ולחפש תשובה. אני לא אהבתי את הסיום, למרות שלאורך כל הסיפור דמיינתי את עצמי היא ואפילו ראיתי את עצמי מוותרת על הכל כדי להיות היא , החלטתי שהסוף הוא לא הסוף שהייתי מיחלת לעצמי, לדעתי הנושא לא עוסק במונח אהבה כי אם בעצמיות שלה, ולא לרצות לבטל אותו בשום אופן בעולם. גםאם הביטול נדמה שהוא קיים, עדיין היא כל כך חזקה לאורך כל הסיפור, שקשה להבין מי השולט ומי הנשלט, שבסוף, כשהיא מבקשת למות זה ברור לכולם שהיא השולטת, אני כן כן הייתי מכניסה אותו לפנתיאון הספרים שלי.