גילוי נאות- לא הצלחתי לסיים את הספר. למרות שקניתי אותו במחיר מלא לאחר המלצה חמה מהמוכרת בחנות. זה דבר שלא קורה לי הרבה. לרוב אני נותנת צ'אנס לספר ומנסה לסיים גם אם אני לא נהנית ממנו ולצערי הפעם פשוט לא הצלחתי. העלילה, התיאורים והדמויות לא עקביות ולא אמינות. דמות אחת יכולה לצאת מרכב ואז בשורה הבאה להכריז שהיא חייבת לנסוע משם ולהיכנס חזרה (אז למה יצאת מהרכב....?) הדמות של נינה, למשל, מתוארת מתחילת הספר כדמות חסרת ביטחון, חולמנית וביישנית, אך במקומות שונים בספר היא פתאום מתנהגת בצורה מוחצנת או גסה (מקללת וכו'), השינויים מהירים, לא אמינים ולא מייצרים איזשהו רצף שמאפשר חיבור אל העלילה או אל הדמויות. גם השותפה שלה, פעם נחמדה אליה ופעם מתנהגת אליה ברוע, פעם מעודדת אותה ואומרת לה שהיא תצליח ופעם מנסה להוריד אותה מכל רעיון ולהקטין אותה ואת הביטחון שלה (חרה לי מאוד לקרוא את הפסקאות הללו, איזו מין חברה זו?) בקיצור, אומנם קראתי 230 עמודים, אבל בקושי רב. לצערי לא נהנתי מהספר ולא אמליץ עליו.

אני אוהבת את רייצ'ל הוליס. את הספר הקודם שלה קראתי לפני כ-6 שנים, הוא בדיוק יצא והיה במבצע ברשת ספרים מוכרת, ובאותה תקופה הייתי סטודנטית שממלאת מקום בסניפים שכוחי אל בשעות הקטנות של הערב. הספר הראשון שלה תפס אותי, ומצאתי את עצמי מסיימת חצי ספר עד סוף המשמרת, מיותר לציין שקניתי אותו מיד אחרי. מה שאני אוהבת בכתיבה שלה זאת הדרך שבה היא מספרת סיפורים. היא יודעת לעורר רגשות בעזרת הסיפורים שהיא מספרת ובעזרת הדרך שבה היא מספרת אותם. כל פרק מלא בפרקטיקה ובידע שאפשר למצוא גם במקומות אחרים, אבל החידוש הוא שהקריאה לא יבשה או משעממת, להפך. היא מתבלת את התוכן בכל כך הרבה הומור, סיפורים כנים ואותנטיים, חשופים ומרגשים. מצאתי את עצמי צוחקת המון ומושיטה יד אל הספר בכל בוקר, על הבוקר. הספר הוא מעין מדריך מפורט להשגת מטרות, הוא כולל בתוכו את התירוצים שאנחנו מספרות לעצמינו בדרך, את ההתנהגויות שכדאי לאמץ, ואת הדרך להצלחה, בגדול. הוא בעיקר מעודד להיות אישה שלא מוותרת על עצמה ועל החלומות שלה. אגב, גם גברים יכולים להינות ממנו. בן הזוג שלי קרא כמה פרקים, הרבה זמן שלא ראיתי אותו מתלהב ככה מספר. אה, וגם, בתקופה שבה קראתי את הספר עשיתי שינוי משמעותי בקריירה שלי ויצאתי לעצמאות. אני מרגישה שהאומץ שאזרתי היה קשור בקשר הדוק לקול של רייצ'ל שליווה אותי כל בוקר.

אני אוהבת את רייצ'ל הוליס. את הספר הקודם שלה קראתי לפני כ-6 שנים, הוא בדיוק יצא והיה במבצע ברשת ספרים מוכרת, ובאותה תקופה הייתי סטודנטית שממלאת מקום בסניפים שכוחי אל בשעות הקטנות של הערב. הספר הראשון שלה תפס אותי, ומצאתי את עצמי מסיימת חצי ספר עד סוף המשמרת, מיותר לציין שקניתי אותו מיד אחרי. מה שאני אוהבת בכתיבה שלה זאת הדרך שבה היא מספרת סיפורים. היא יודעת לעורר רגשות בעזרת הסיפורים שהיא מספרת ובעזרת הדרך שבה היא מספרת אותם. כל פרק מלא בפרקטיקה ובידע שאפשר למצוא גם במקומות אחרים, אבל החידוש הוא שהקריאה לא יבשה או משעממת, להפך. היא מתבלת את התוכן בכל כך הרבה הומור, סיפורים כנים ואותנטיים, חשופים ומרגשים. מצאתי את עצמי צוחקת המון ומושיטה יד אל הספר בכל בוקר, על הבוקר. הספר הוא מעין מדריך מפורט להשגת מטרות, הוא כולל בתוכו את התירוצים שאנחנו מספרות לעצמינו בדרך, את ההתנהגויות שכדאי לאמץ, ואת הדרך להצלחה, בגדול. הוא בעיקר מעודד להיות אישה שלא מוותרת על עצמה ועל החלומות שלה. אגב, גם גברים יכולים להינות ממנו. בן הזוג שלי קרא כמה פרקים, הרבה זמן שלא ראיתי אותו מתלהב ככה מספר. אה, וגם, בתקופה שבה קראתי את הספר עשיתי שינוי משמעותי בקריירה שלי ויצאתי לעצמאות. אני מרגישה שהאומץ שאזרתי היה קשור בקשר הדוק לקול של רייצ'ל שליווה אותי כל בוקר.

אני אוהבת את רייצ'ל הוליס. את הספר הקודם שלה קראתי לפני כ-6 שנים, הוא בדיוק יצא והיה במבצע ברשת ספרים מוכרת, ובאותה תקופה הייתי סטודנטית שממלאת מקום בסניפים שכוחי אל בשעות הקטנות של הערב. הספר הראשון שלה תפס אותי, ומצאתי את עצמי מסיימת חצי ספר עד סוף המשמרת, מיותר לציין שקניתי אותו מיד אחרי. מה שאני אוהבת בכתיבה שלה זאת הדרך שבה היא מספרת סיפורים. היא יודעת לעורר רגשות בעזרת הסיפורים שהיא מספרת ובעזרת הדרך שבה היא מספרת אותם. כל פרק מלא בפרקטיקה ובידע שאפשר למצוא גם במקומות אחרים, אבל החידוש הוא שהקריאה לא יבשה או משעממת, להפך. היא מתבלת את התוכן בכל כך הרבה הומור, סיפורים כנים ואותנטיים, חשופים ומרגשים. מצאתי את עצמי צוחקת המון ומושיטה יד אל הספר בכל בוקר, על הבוקר. הספר הוא מעין מדריך מפורט להשגת מטרות, הוא כולל בתוכו את התירוצים שאנחנו מספרות לעצמינו בדרך, את ההתנהגויות שכדאי לאמץ, ואת הדרך להצלחה, בגדול. הוא בעיקר מעודד להיות אישה שלא מוותרת על עצמה ועל החלומות שלה. אגב, גם גברים יכולים להינות ממנו. בן הזוג שלי קרא כמה פרקים, הרבה זמן שלא ראיתי אותו מתלהב ככה מספר. אה, וגם, בתקופה שבה קראתי את הספר עשיתי שינוי משמעותי בקריירה שלי ויצאתי לעצמאות. אני מרגישה שהאומץ שאזרתי היה קשור בקשר הדוק לקול של רייצ'ל שליווה אותי כל בוקר.

גלי הנוסטלגיה שעטו עלי כשקלטתי את הספר הזה מזווית העין בספרייה, וואו. אי שם בגיל ההתבגרות, דמדומים היה אחד הספרים האהובים עלי ביותר, חוויתי התאהבות קשה בדמות של אדוארד קאלן. ממש. ברמת החלומות, פוסטרים, שרבוט השם, קריאה חוזרת ונשנית של הספר. אבל 726 עמודים? מה? מי זוכר איך קוראים ספר כל כך ארוך? ובכל זאת, לקחתי אותו, וקראתי בו בכל הזדמנות אפשרית. מה שאומר- בשיגרה העמוסה בה אני חיה, לקח לי 22 יום (וזה אומר שקראתי בעיקר בימי שישי-שבת, מוותרת על ההזדמנויות היחידות לאור השמש. אהאה כמו אדוארד). בכל מקרה, לא הצלחתי להניח מהיד, התמוגגות ואנחות רווחה לאורך כל הספר. אפילו שאני כבר מכירה את העלילה. הוא כתוב טוב מידי, מן הסתם. הרבה יותר טוב מהמקור. באמת, לוקח בכיס הקטן. כל התוספות, הדברים שלא ראינו מנקודת מבטה של בלה, מוסיפים ומרחיבים את הדמות שלו, נותנים עומק חדש לעלילה הזו. אז כל אוהבי דמדומים, אם יש לכם עוד פינה חמה בלב לסיפור של אדוארד ובלה- צפו להתמכרות מחודשת.

גלי הנוסטלגיה שעטו עלי כשקלטתי את הספר הזה מזווית העין בספרייה, וואו. אי שם בגיל ההתבגרות, דמדומים היה אחד הספרים האהובים עלי ביותר, חוויתי התאהבות קשה בדמות של אדוארד קאלן. ממש. ברמת החלומות, פוסטרים, שרבוט השם, קריאה חוזרת ונשנית של הספר. אבל 726 עמודים? מה? מי זוכר איך קוראים ספר כל כך ארוך? ובכל זאת, לקחתי אותו, וקראתי בו בכל הזדמנות אפשרית. מה שאומר- בשיגרה העמוסה בה אני חיה, לקח לי 22 יום (וזה אומר שקראתי בעיקר בימי שישי-שבת, מוותרת על ההזדמנויות היחידות לאור השמש. אהאה כמו אדוארד). בכל מקרה, לא הצלחתי להניח מהיד, התמוגגות ואנחות רווחה לאורך כל הספר. אפילו שאני כבר מכירה את העלילה. הוא כתוב טוב מידי, מן הסתם. הרבה יותר טוב מהמקור. באמת, לוקח בכיס הקטן. כל התוספות, הדברים שלא ראינו מנקודת מבטה של בלה, מוסיפים ומרחיבים את הדמות שלו, נותנים עומק חדש לעלילה הזו. אז כל אוהבי דמדומים, אם יש לכם עוד פינה חמה בלב לסיפור של אדוארד ובלה- צפו להתמכרות מחודשת.