בעולם שהולך ונעשה דיגיטלי, סמס-י וקצרצר, עולם בו מחדש השפה העברית הוא מלצר עילג שמתחבק עם כבשי-דמה כיף להיתקל (כמעט לגמרי במקרה) בספר שנותן כבוד לשפה העברית בלי להניח בצד את העלילה, הדמויות והרגשות. זהו רומן קליל כביכול הכתוב כולו בחרוזים מדוייקים ובמשקל מדוד, שגורם לנו, הקוראים, לחלוק לו כבוד ולקרוא אותו באיטיות, לגלגל כל מילה על הלשון ולהתענג על הסגנון והצורה. מאיה ערד היא בלשנית, ואהבתה לשפה, למצלול, לחריזה, לבניינים ולפעלים באה לידיד ביטוי בכל שורה והיא שניה רק לאהבתה לתל אביב, לקיבוצים, לנופי הארץ ולתמימות שהיתה מנת חלקנו כשהיינו צעירים. מומלץ בחום לכל מי שאוהב את תל אביב, את נופי הארץ, את השפה העברית ואת נפתולי האהבה.

בעולם שהולך ונעשה דיגיטלי, סמס-י וקצרצר, עולם בו מחדש השפה העברית הוא מלצר עילג שמתחבק עם כבשי-דמה כיף להיתקל (כמעט לגמרי במקרה) בספר שנותן כבוד לשפה העברית בלי להניח בצד את העלילה, הדמויות והרגשות. זהו רומן קליל כביכול הכתוב כולו בחרוזים מדוייקים ובמשקל מדוד, שגורם לנו, הקוראים, לחלוק לו כבוד ולקרוא אותו באיטיות, לגלגל כל מילה על הלשון ולהתענג על הסגנון והצורה. מאיה ערד היא בלשנית, ואהבתה לשפה, למצלול, לחריזה, לבניינים ולפעלים באה לידיד ביטוי בכל שורה והיא שניה רק לאהבתה לתל אביב, לקיבוצים, לנופי הארץ ולתמימות שהיתה מנת חלקנו כשהיינו צעירים. מומלץ בחום לכל מי שאוהב את תל אביב, את נופי הארץ, את השפה העברית ואת נפתולי האהבה.

בעולם שהולך ונעשה דיגיטלי, סמס-י וקצרצר, עולם בו מחדש השפה העברית הוא מלצר עילג שמתחבק עם כבשי-דמה כיף להיתקל (כמעט לגמרי במקרה) בספר שנותן כבוד לשפה העברית בלי להניח בצד את העלילה, הדמויות והרגשות. זהו רומן קליל כביכול הכתוב כולו בחרוזים מדוייקים ובמשקל מדוד, שגורם לנו, הקוראים, לחלוק לו כבוד ולקרוא אותו באיטיות, לגלגל כל מילה על הלשון ולהתענג על הסגנון והצורה. מאיה ערד היא בלשנית, ואהבתה לשפה, למצלול, לחריזה, לבניינים ולפעלים באה לידיד ביטוי בכל שורה והיא שניה רק לאהבתה לתל אביב, לקיבוצים, לנופי הארץ ולתמימות שהיתה מנת חלקנו כשהיינו צעירים. מומלץ בחום לכל מי שאוהב את תל אביב, את נופי הארץ, את השפה העברית ואת נפתולי האהבה.

בעולם שהולך ונעשה דיגיטלי, סמס-י וקצרצר, עולם בו מחדש השפה העברית הוא מלצר עילג שמתחבק עם כבשי-דמה כיף להיתקל (כמעט לגמרי במקרה) בספר שנותן כבוד לשפה העברית בלי להניח בצד את העלילה, הדמויות והרגשות. זהו רומן קליל כביכול הכתוב כולו בחרוזים מדוייקים ובמשקל מדוד, שגורם לנו, הקוראים, לחלוק לו כבוד ולקרוא אותו באיטיות, לגלגל כל מילה על הלשון ולהתענג על הסגנון והצורה. מאיה ערד היא בלשנית, ואהבתה לשפה, למצלול, לחריזה, לבניינים ולפעלים באה לידיד ביטוי בכל שורה והיא שניה רק לאהבתה לתל אביב, לקיבוצים, לנופי הארץ ולתמימות שהיתה מנת חלקנו כשהיינו צעירים. מומלץ בחום לכל מי שאוהב את תל אביב, את נופי הארץ, את השפה העברית ואת נפתולי האהבה.

לו היה הספר דק בחצי ומתפרס על, נגיד, 400 עמודים במקום על 934 - אזי הייתי כותב כאן שזה ספר חובה לכל ישראלי. מכיוון שלא זה המצב, אני רוצה בכל זאת להמליץ על הספר הזה לכל ישראלי שמרגיש שהוא תוצר של מערכת החינוך, שביחסה לשואה נוטעת בו את תודעת הקורבן ולא ממש מאפשרת דיון במה-היה-שם-לכל הרוחות. אמנם הספר לא קל לעיכול, והקלישאה "לא לבעלי קיבה רגישה" היא אנדרסטייטמנט: וחלקים מסוימים לא מומלצים לבעלי קיבה. נקודה. לאלה שלא בא להם להיכנס לראש של קצין ס.ס. בירוקרט/פסיכופט/הומו/חובב שירה/אנטישמי/מוזיקאי/רוצח (כל התשובות, כמובן, נכונות) , הרשו לי להפציר בכם: קיראו את המבוא. רק את המבוא. יחסכם לשואה לא יהיה אותו דבר. מובטח.

בעולם שהולך ונעשה דיגיטלי, סמס-י וקצרצר, עולם בו מחדש השפה העברית הוא מלצר עילג שמתחבק עם כבשי-דמה כיף להיתקל (כמעט לגמרי במקרה) בספר שנותן כבוד לשפה העברית בלי להניח בצד את העלילה, הדמויות והרגשות. זהו רומן קליל כביכול הכתוב כולו בחרוזים מדוייקים ובמשקל מדוד, שגורם לנו, הקוראים, לחלוק לו כבוד ולקרוא אותו באיטיות, לגלגל כל מילה על הלשון ולהתענג על הסגנון והצורה. מאיה ערד היא בלשנית, ואהבתה לשפה, למצלול, לחריזה, לבניינים ולפעלים באה לידיד ביטוי בכל שורה והיא שניה רק לאהבתה לתל אביב, לקיבוצים, לנופי הארץ ולתמימות שהיתה מנת חלקנו כשהיינו צעירים. מומלץ בחום לכל מי שאוהב את תל אביב, את נופי הארץ, את השפה העברית ואת נפתולי האהבה.