ראיתם פעם יתומה, חסרת כל ומנוצלת, עובדת בפרך, לובשת בגדים ישנים שנתרמו ע"י אנשים רחמניים, ובכל זאת היא מחפשת ומוצאת רגעים של הומור ובדיחות הדעת? תכירו- ג'רושה אבוט. הנערה העליזה והשנונה שהפכה להיות חברתן של מליוני נערות בעולם. ג'רושה ( ג'ודי- לחבריה), שאנו עוקבות אחרי לימודיה בקולג' בהשתתפות עצומה, צוחקות יחד איתה על נסיונותיה וכשלונותיה. מלוות אותה באהבה כאשר היא יוצרת לעצמה משפחה דמיונית, מנסה את כוחה בכתיבה, נכשלת ולומדת משגיאותיה, וקמה- כמו גדולה ומתחילה מחדש. אנו הולכות לידה,על קצות האצבעות כשהיא נכנסת לבית המפואר בשדרות מדיסון בניו יורק, מרחק אלפי שנות אור ותרבות מבית היתומים שבו גדלה, ומוצאת שם את האהבה. אה...איזה סיפור נהדר ומתוק. קראתי אותו כשהייתי בת עשר, כשהייתי בת עשרים, ומאז עוד הרבה הרבה פעמים, ובכל פעם באורח פלא, הספר מדבר ישירות אל חצי המוח הילדותי שלי- הלב הולך אחרי ניצחונה של היתומה על נסיבות החיים, וצוחק יחד עימה, ובוכה עימה,ומנצח יחד איתה רשימה על "אבא ארך רגלים" ("שלך לתמיד- ג'ודי") מתפרסמת בבלוג שלי "אן מאבונלי מגיעה לשיך אברק" http://blog.tapuz.co.il/girlkido

הספר הזה מצוי עד היום ברשימת הספרים ה"מוחרמים" בארה"ב- והיה שם לפחות בתשעים השנה האחרונות! מי לא שנא אותו? ההורים, הספרנים, המחנכים, העיתונאים והמוציאים לאור. מי כן אהב אותו? כל שאר העולם. כ ו ל ם מהודו עד כוש. מאז התפרסם בשנת 1912 ( 1914) הפך גיבורו של הספר להיות נכס תרבותי, מושא לסרטים, ספרי המשך, תכניות רדיו, טלויזיה, משחקי קלפים ומשחקי מחשב אבל יותר מהכל הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיי כולנו- עד היום הזה. ההצלחה העצומה של "טרזן מלך הקופים" הביאה להפקות של סרטים רבים המבוססים על הספר ו 23 ספרי ההמשך של טרזן שכתב בוראוז, אבל אין ספק שההפקה בשנת 1933: הסרט בכיכובו של אלוף השחיה האולימפי האמריקני הנערץ ג'והני ויסמילר נתנה לגיבור הג'ונגל שלנו פנים ודמות- ומכאן ואילך- לא עזרו אפילו למחבר הספר נסיונותיו לתת פנים אחרות לטרזן: הוא אפילו ניסה להפיק סרט בעצמו בכיכובו של שחקן אחר- אבל ג'והני- טרזן היה חזק ממנו: הוא כבר חי חיים עצמאיים משל עצמו: רשימה על טרזן מלך הקופים מתפרסמת בבלוג שלי:( me tarzan- you jane)"אן מאבונלי מגיעה לשיך אברק" http://blog.tapuz.co.il/girlkido

טוב, הפעם הצלחתי להתעצבן, אם לא ממש להגעל. אני שבדרך כלל מסתכלת אחורה על ספרי הילדים שקראתי באהבה ובתודה, הפעם הזאת ממש התבישתי: איזה זבל! אלוהים ! איפה בדיוק היו העורכים הספרותיים שממהרים בדר"כ להשליך לפח מנוסקריפטים? למה הזלזול המכוון ויצירת הטעם הרע ביצירה נחותה כל כך? הנה דוגמה לעורך והוצאה לאור שחושבים שילדים זה זן נחות,ואפשר להאכיל אותם כל זבל, בתנאי שהוא ארוז בעלילת מתח ליגה ז'. אז למה הספר היה להיט ענק כל כך? אני יכולה רק לנסות לבדוק את זה בראי הזמן: הזמנים הגדולים של הכדורגל הישראלי עם גיולה מאנדי, וחודורוב, ושייע גלזר, וסטלמך ורפי לוי, כשכל המדינה התכנסה ליד מקלטי הרדיו להקשיב לנחמיה בן אברהם מתאר איך נבחרת ישראל ( דוד) מנצחת את גלית ( נבחרת בולגריה, בבולגריה !). קצת אחרי שנת העשור למדינה כאשר עדיין היינו "דוד" הנער האדמוני עם הרוגטקה, מול גלית ( כל העולם) בשריון קשקשים. טוב- אבל למה דרך זבל? רשימה על קץ עידן הרומנטיקה בכדורגל הישראלי מתפרסמת בבלוג שלי: "מה הזבל הזה לכל הרוחות?" http://blog.tapuz.co.il/girlkido

אוי איזה כיף של ספר, ומה אין בו? ילד משכונת עוני אמריקנית שהופך להיות רוזן אנגלי עשיר, סריה שלמה של טיפוסים אמריקניים: מצחצח נעליים, בעל מכולת רפובליקני, קאובוי, מופיעים בסצנה אנגלית ויקטוריאנית שנקראת כאילו נלקחה ישירות מסדרה של ה BBC - רוזן אנגלי גאה, בודד וזעפן, טירה, אגם, סוסי פוני, כנסיה כפרית, ואריסים נאמנים. כמה החיים היו יפים: לפחות מתחת לעטה של פרנסס הודגסון בארנט. הספר הזה חי ובועט אחרי למעלה מ120 שנה, והוא אחד הספרים הבודדים שקבע אופנת לבוש, תקדים משפטי בקנה מידה עולמי, ביטוי לשוני יחודי, ואף מכונית נקראה על שמו..מי שרוצה לדעת עוד על ספר הילדים הכיפי והחשוב הזה מוזמן לבלוג שלי "אן מאבונלי מגיעה לשיך אברק" http://blog.tapuz.co.il/girlkido

מה יש בספר הזה- "הנערים מרחוב פאל" או בתרגומו הקודם- "מחנים" שמצליח לגרום כיום, למעלה מ 100 שנים לאחר שנכתב לגרום לכ ו ל ם- ילדים ונוער, נשים וטף, צעירים וזקנים להזיל דמעה, ולעקוב בנפש עצורה אחר החיילים הקטנים הנלחמים על מגרש המשחקים שלהם, ארץ הנפלאות שעליה שווה להלחם וגם למות? איך קורה שאנחנו שונאים- ממרחק מאה שנה ואלפי שנות אור תרבותיות את האחים פסטור הבריונים? צוחקים על היריבים הנצחיים קולנאי וברבש, מתעבים את גרב ולא לגמרי סולחים לו, ומעריצים את בוקה ההגון והרגיש? לפרנץ מולנר היה רספקט אמיתי לילדים. הוא לא מספר את סיפורו כמו מבוגר משועשע שבשבילו משחקי הילדים הם אחרי הכל משחקי ילדים. הוא מצליח להעלות אותנו על העץ בגן הבוטני החשוך, כשלמטה יושבת כנופית ילדים מפחידה ואכזרית- ואנחנו פוחדים! וכשמגיעים לסוף ולא הכל טוב, ולא הכל נגמר בטוב- הוא מספר לנו בשיא העדינות והכבוד- שהחיים הם לא סיפור ילדים ויש המון קרבות אבודים . ומה שאולי חשוב יותר- זה ללחום אותם בהגינות ובאומץ ומתוך חברות. ואת כל ה"חינוך" הזה הוא מעניק לנו- בלי שורה אחת של הטפת מוסר או שעמום. מתוך סיפור שאי אפשר להניח מהיד, ואי אפשר- פשוט אין אפשרות כזו- לקרוא אותו בלי להזיל דמעה. אמיתית- לא מסכרין ! רשימה על הספר אפשר למצוא בבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/girlkido (פעם ביגון ופעם ברינה)

מה אין כאן? גבר צעיר יפה תואר, עלמת חמודות מפונקת ועשירה, סיפור אהבה גדולה שכל העולם ואשתו מנסה לסכל- איש וטעמיו עימו, בית עולה בלהבות על יושביו, תינוקות מוחלפים, עלילות דם,נסיונות הרעלה, אריות, שבי, גלות... וברקע צבא גדול המתקדם לאורך כל הספר ומתקרב אל העיר להחריבה. הכל הכל בספר אחד שלמרבה התמיהה למעלה מ 150 שנה אחרי שנכתב עדיין מסוגל לעצור את הנשימה, ולהאיץ את דפיקות הלב. אני מודה , בהתחלה פיקפקתי.. השפה המשונה, אותיות הדפוס הנושנות, העובדה שבכל משפט ישנה מילה עברית שצריך להסביר אותה בהערת שוליים באידיש או בפולנית..אבל גבירותי או רבותי, אני מסירה את הכובע לסופר גדול שהצליח לכתוב ספר כובש, ללא שפה ! אני לא יכולה לתאר לעצמי סופר שמסוגל לכתוב ללא כלי העבודה הבסיסי ביותר- המילה. מאפו עשה את זה! ואני שהתחלתי לקרוא את הספר תוך כדי שאני מתרגמת לעצמי בראש את המלים לעברית עכשווית- מהר מאד הפסקתי והתלקקתי (!) על השפה, הציורית , העשירה המיוחדת. רשימה על "אהבת ציון" מתפרסמת בבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/girlkido (אהבה ותקוה במאפו)