בדיוק חזרתי משוודיה לפני כמה ימים, אז החלטתי לקרוא ספר שוודי. במהלך כל הספר הרגשתי את גופי מצתמרר ולא ידעתי אם זה הקור שבספר, הקור שלנו כאן, או המתח שצמרר את גופי.
בסוף קלטתי שהמזגן שלי לא עובד כמו שצריך.
אבל הספר ללא ספק תרם את שלו. מתח טוב ומהנה. לא המבריק ביותר, לא המשובח שקראתי, אבל ללא ספק מספק את הסחורה.
כנראה שהשוודים יודעים ליצר לא רק מנועים ובלונד.
למזגן שלום.

זאת פעם ראשונה שיוצא לי לקרוא ספר של ניקולס ספארקס. לא יודעת למה, קיבלתי את הרושם שמדובר ברומן רומנטי חביב, שכן התקציר בכריכה האחורית כמעט ולא מנדב מידע על עלילת הסיפור. וכך, בידיעה שמחכה לי רומן רומנטי עם לבבות ופרפרים התחלתי לקרוא את הספר....

בפרקים הראשונים אנו מכירים את קייטי פלדמן, שמגיעה לסאותפורט (צפון קרוליינה), לאחר שהיא בורחת ממישהו, ולא מאוד קשה לנחש שמדובר בבעל מכה. היא מגיעה לסאותפורט מפוחדת, ומכירה שני אנשים: ג'ו, שתהיה חברתה ואשת סודה, ואלכס, אלמן עם שני ילדים, שגורם לה להאמין שוב באהבה, ומתחילה להתפתח בינהם מערכת יחסים רומנטית. נראה כי קייטי הגיעה ל-SAFE HAVEN שלה (שם הספר המקורי).
אבל אז- אחרי הפרקים הראשונים, הספר מקבל תפנית והופך כמעט לספר מתח. תחילה אנו מתוודעים לסיפורה הכואב של קייטי, ולאחר מכן מגלים מה בינתיים קורה עם קווין (הבעל המכה) בבית ממנו ברחה קייטי בדורצ'סטר (מאסצ'וסטס). בהתחלה המעבר בסיפור בין שתי הדמויות הוא איטי, ורוב הפרקים מתרכזים בקייטי (ובסיפור האהבה שלה עם אלכס), אך לאט לאט, חילופי הפרקים הופכים קרובים יותר ויותר, ממש כשם שקווין מתקרב אל קייטי. לא יכולתי להפסיק לקרוא !


מילה לסיום: אני חושבת שהספר הזה עוסק בנושא חשוב וחבל שהוא לא קיבל יותר הכרה, אפילו על גבי הכריכה האחורית שלו. למרות שמדובר ברומן עם "הפי אנד" והחיים לפעמים קצת שונים מזה, לספרים יש כוח לשנות, ולו את גורלה של אישה אחת, וחבל שהספר הזה לא קיבל יותר תהודה. אבל, אולי אני סתם נאיבית...

בדיוק סיימתי את הספר, המון מחשבות רצות בראש, ואני ממש מנסה לחשוב איך להעביר את התחושות שהספר הזה יצר בי.

בהתחלה כששמעתי על הספר, הייתי בטוח שאני הולך להנות מכל רגע. התקציר נראה מעניין, והביקורות כאן באתר מרעיפות שבחים על הספר. מהר רצתי לספרייה והשאלתי אותו בכיליון עיניים לחוויה מרגשת.

ולמרבה ההפתעה עד אמצע הספר נאבקתי איתו, הרגשתי שהוא קליל מדי, מלא חורים ושהוא לא ממלא את הפוטנציאל הכל - כך גדול שנטוע בו.
יאמר לזכותו של יואב בלום שהוא הצליח לבנות מציאות חלופית שמתוארת באותנטיות רבה, לרגע חשבתי לעצמי שאולי יש מצרפי מקרים כאן בעולמנו.
אבל עדיין, הדמויות לא היו מפותחות, כל הרעיון של צירופי המקרים לא בא לידי ביטוי והכל הרגיש לי ממוסמס.

עד שהגיע החלק השני של הספר, כל החורים החלו להיסתם, המתח עלה מדרגה והסוף היה עוצר נשימה.
אז נכון, לדמויות חסר קצת עומק ונופח, והיה אפשר לתת עוד רקע, חומר והיסטוריה על עבודתם של מצרפי המקרים. אבל שאתה מניח את הספר ואתה מגלה איך הכל התקשר להכל, ואיך כל פרט חשוב להבנת התמונה הכללית, אתה מגלה את גדולתו של הסופר.

הספר הזכיר לי מאוד את הרעיון הכללי של הסרט "שמש נצחית בראש צלול" (המומלץ מאוד) וזה הוסיף לו כמה נקודות זכות.

אז מי שרוצה להנות מחוויה מרגשת, שמחזקת את האמונה באהבה מוזמן בחום לקרוא את הספר המקסים הזה.