כמה שהתגעגעתי לסיפור יפה ופשוט, נזכרתי בילדות, הלוואי יכולתי למצוא את הספר ברוסית.
מחשבה אחת שמלווה אותי מהספר: האהבה נמצאת בפנים עוד לפני המפגש , ניזונה מהטבע ומאהבת ארץ, משירים וצבעים, זה הלך נפש, זו דרך לחיות.

איזו כתיבה נפלאה, ואיזו גאונות לשים את שני הסיפורים האלו תחת אותה הכריכה.

לאהוב את מה שיש.
מה מקופל בשם היומרני הזה ?
האם יתכן באמת לאהוב את מה שיש ?
האם יתכן באמת שלא לאהוב את מה שיש ?
אצל מי הבחירה אם לאהוב או לחדול ?
ביירון קייטי מאמנת אישית מהמובילות בעולם ה- (COACHING ) פורשת לפני הקורא מלכודת הגיונית בלתי מתפשרת המציבה אותו כאחראי בלעדי לגבי הבחירה שלו – כיצד הוא מפרש אירוע זה או אחר בחייו.
היא פיתחה שיטה שבה על ידי ארבע שאלות כל אדם יכול לבחון את הפרשנויות שלו לגבי המתרחש, לבחון את עצמו, להתבונן בבחירותיו ולהחליט. האם אני ממשיך לאחוז באמונות שלי ? האם אני ממשיך לפרש אירוע זה או אחר בדרך שפירשתי עד כה, או מוטב להחליף את הפרשנות ?
האם אני נוטה לבלבל בין דעות, סברות, פרשנויות ובין עובדות ? מה אני מרגיש בעקבות בלבול מהסוג הזה ?
ובעקבות הסתכלות זו, במקום שמתבהר הבלבול בין דעות ועובדות משתנה ההרגשה שלי לגבי האירוע.
במקום שבו מתברר מעבר לשום ספק שאתה מתעסק עם עובדות שאין לך שום דרך לשנות אותן, ממליצה ביירון קייטי לאהוב אותן.
ראשית אם עובדה שאין שליטה עליה מציקה לך, מטרידה אותך וגורמת לך סבל, אז מה אתה מעדיף לחוות בחיים שלך סבל או הנאה ?
שנית אם מצב מסוים מטריד אותך ויש לך בו השפעה, מה לדעתך ישפיע יותר על הנוגעים בדבר, אם תתנפל עליהם בכעס מתוך המצוקות שלך ? או תפנה אליהם מתוך אהבה, למרות שאינך מסכים עם דרכם ?
לאהוב את מה שיש, זה לבחור את ההרגשה שלך מתוך בחירה ובלי קשר לנסיבות החיים.
על מנת ליצור את האפשרות הזו פיתחה ביירון קייטי שיטה שהיא קוראת לה "העבודה" ואם אתה בוחר לקחת על עצמך מחויבות לבצע את העבודה על פי הנחייתה, בשיטתיות, מובטח לך שתרכוש את המיומנות הזו.