אתחיל בסוף: הסוף של הספר הזה יפתיע אפילו את תולעי הספרים הכי זקנות שבספרייה. נחזור להתחלה (ואפילו לפני): אדון המקרים הוא תחילתה של טרילוגיה חדשה ולא המשך של אדון הטלקינזיס, למרות שמי שקרא את אדון הטלקינזיס יותר מפעם אחת אמור לקלוט עקיצות ואזכורי דמויות/מושגים שיש בשניהם. אדון הטלקינזיס הוא ספר מעולה, אבל ההבדל והרמה הגבוהה בהרבה שאדון המקרים הצליח להגיע אליו ניכרים בהחלט. גיבור הסיפור הוא אנדרדוג במלוא מובן המילה, והוא זוכה לסוף הכי אנדרדוגי שיכול להיות. הסיפור עצמו שוב, למרבה הצער, מזכיר את הארי פוטר. אבל עד כאן זה כל החיסרון שיש בסיפור. הפעם הדמויות של עידן קנוחן מקבלות צבעים חדשים ומעניינים לחלוטין, ועומק מיוחד מאד. הסיפור עצמו מרהיב, משעשע, מפתיע, כתוב מעולה, מתוחכם ומתאים אפילו לנוער ומעלה למרות העטיפה הצבעונית מדי שלא עושה חסד עם הספר. למרות שהמבנה הכללי מזכיר את הארי פוטר (דבר שקנוחן לוקה בו וכבר ירדנו עליו על זה באדון הטלקינזיס), ישנם הבדלים שגורמים לסיפור להיות יחודי, אבל מאד. סיפור חייו של גיבור הסיפור שונה ומיוחד, חייו וייחס הסביבה כלפיו יוצרים מצב חדש, וגם שני חבריו ניתאי ואיסתהיר (נו, רון והרמיוני) יוצרים משולש חדיש ומעולה. שלא לדבר על העלילה עצמה שהינה חדישה ומתוחכמת (לא המבנה של העולם שזה כבר אמרנו שדומה להארי פוטר, אלא העלילה הפתלתלה שלו שהיא מוצר חדש לגמרי). השפיץ של הסיפור (מלבד הסוף המיוחד) היה האופן בו נשזרה יהדות בסיפור. יהדות ופנטזיה לא הולך ביחד? תנסו את הספר הזה. אם היה יותר מחמש כוכבים לתת זה מה שהוא היה מקבל

אתחיל בסוף: הסוף של הספר הזה יפתיע אפילו את תולעי הספרים הכי זקנות שבספרייה. נחזור להתחלה (ואפילו לפני): אדון המקרים הוא תחילתה של טרילוגיה חדשה ולא המשך של אדון הטלקינזיס, למרות שמי שקרא את אדון הטלקינזיס יותר מפעם אחת אמור לקלוט עקיצות ואזכורי דמויות/מושגים שיש בשניהם. אדון הטלקינזיס הוא ספר מעולה, אבל ההבדל והרמה הגבוהה בהרבה שאדון המקרים הצליח להגיע אליו ניכרים בהחלט. גיבור הסיפור הוא אנדרדוג במלוא מובן המילה, והוא זוכה לסוף הכי אנדרדוגי שיכול להיות. הסיפור עצמו שוב, למרבה הצער, מזכיר את הארי פוטר. אבל עד כאן זה כל החיסרון שיש בסיפור. הפעם הדמויות של עידן קנוחן מקבלות צבעים חדשים ומעניינים לחלוטין, ועומק מיוחד מאד. הסיפור עצמו מרהיב, משעשע, מפתיע, כתוב מעולה, מתוחכם ומתאים אפילו לנוער ומעלה למרות העטיפה הצבעונית מדי שלא עושה חסד עם הספר. למרות שהמבנה הכללי מזכיר את הארי פוטר (דבר שקנוחן לוקה בו וכבר ירדנו עליו על זה באדון הטלקינזיס), ישנם הבדלים שגורמים לסיפור להיות יחודי, אבל מאד. סיפור חייו של גיבור הסיפור שונה ומיוחד, חייו וייחס הסביבה כלפיו יוצרים מצב חדש, וגם שני חבריו ניתאי ואיסתהיר (נו, רון והרמיוני) יוצרים משולש חדיש ומעולה. שלא לדבר על העלילה עצמה שהינה חדישה ומתוחכמת (לא המבנה של העולם שזה כבר אמרנו שדומה להארי פוטר, אלא העלילה הפתלתלה שלו שהיא מוצר חדש לגמרי). השפיץ של הסיפור (מלבד הסוף המיוחד) היה האופן בו נשזרה יהדות בסיפור. יהדות ופנטזיה לא הולך ביחד? תנסו את הספר הזה. אם היה יותר מחמש כוכבים לתת זה מה שהוא היה מקבל

אתחיל בסוף: הסוף של הספר הזה יפתיע אפילו את תולעי הספרים הכי זקנות שבספרייה. נחזור להתחלה (ואפילו לפני): אדון המקרים הוא תחילתה של טרילוגיה חדשה ולא המשך של אדון הטלקינזיס, למרות שמי שקרא את אדון הטלקינזיס יותר מפעם אחת אמור לקלוט עקיצות ואזכורי דמויות/מושגים שיש בשניהם. אדון הטלקינזיס הוא ספר מעולה, אבל ההבדל והרמה הגבוהה בהרבה שאדון המקרים הצליח להגיע אליו ניכרים בהחלט. גיבור הסיפור הוא אנדרדוג במלוא מובן המילה, והוא זוכה לסוף הכי אנדרדוגי שיכול להיות. הסיפור עצמו שוב, למרבה הצער, מזכיר את הארי פוטר. אבל עד כאן זה כל החיסרון שיש בסיפור. הפעם הדמויות של עידן קנוחן מקבלות צבעים חדשים ומעניינים לחלוטין, ועומק מיוחד מאד. הסיפור עצמו מרהיב, משעשע, מפתיע, כתוב מעולה, מתוחכם ומתאים אפילו לנוער ומעלה למרות העטיפה הצבעונית מדי שלא עושה חסד עם הספר. למרות שהמבנה הכללי מזכיר את הארי פוטר (דבר שקנוחן לוקה בו וכבר ירדנו עליו על זה באדון הטלקינזיס), ישנם הבדלים שגורמים לסיפור להיות יחודי, אבל מאד. סיפור חייו של גיבור הסיפור שונה ומיוחד, חייו וייחס הסביבה כלפיו יוצרים מצב חדש, וגם שני חבריו ניתאי ואיסתהיר (נו, רון והרמיוני) יוצרים משולש חדיש ומעולה. שלא לדבר על העלילה עצמה שהינה חדישה ומתוחכמת (לא המבנה של העולם שזה כבר אמרנו שדומה להארי פוטר, אלא העלילה הפתלתלה שלו שהיא מוצר חדש לגמרי). השפיץ של הסיפור (מלבד הסוף המיוחד) היה האופן בו נשזרה יהדות בסיפור. יהדות ופנטזיה לא הולך ביחד? תנסו את הספר הזה. אם היה יותר מחמש כוכבים לתת זה מה שהוא היה מקבל

אתחיל בסוף: הסוף של הספר הזה יפתיע אפילו את תולעי הספרים הכי זקנות שבספרייה. נחזור להתחלה (ואפילו לפני): אדון המקרים הוא תחילתה של טרילוגיה חדשה ולא המשך של אדון הטלקינזיס, למרות שמי שקרא את אדון הטלקינזיס יותר מפעם אחת אמור לקלוט עקיצות ואזכורי דמויות/מושגים שיש בשניהם. אדון הטלקינזיס הוא ספר מעולה, אבל ההבדל והרמה הגבוהה בהרבה שאדון המקרים הצליח להגיע אליו ניכרים בהחלט. גיבור הסיפור הוא אנדרדוג במלוא מובן המילה, והוא זוכה לסוף הכי אנדרדוגי שיכול להיות. הסיפור עצמו שוב, למרבה הצער, מזכיר את הארי פוטר. אבל עד כאן זה כל החיסרון שיש בסיפור. הפעם הדמויות של עידן קנוחן מקבלות צבעים חדשים ומעניינים לחלוטין, ועומק מיוחד מאד. הסיפור עצמו מרהיב, משעשע, מפתיע, כתוב מעולה, מתוחכם ומתאים אפילו לנוער ומעלה למרות העטיפה הצבעונית מדי שלא עושה חסד עם הספר. למרות שהמבנה הכללי מזכיר את הארי פוטר (דבר שקנוחן לוקה בו וכבר ירדנו עליו על זה באדון הטלקינזיס), ישנם הבדלים שגורמים לסיפור להיות יחודי, אבל מאד. סיפור חייו של גיבור הסיפור שונה ומיוחד, חייו וייחס הסביבה כלפיו יוצרים מצב חדש, וגם שני חבריו ניתאי ואיסתהיר (נו, רון והרמיוני) יוצרים משולש חדיש ומעולה. שלא לדבר על העלילה עצמה שהינה חדישה ומתוחכמת (לא המבנה של העולם שזה כבר אמרנו שדומה להארי פוטר, אלא העלילה הפתלתלה שלו שהיא מוצר חדש לגמרי). השפיץ של הסיפור (מלבד הסוף המיוחד) היה האופן בו נשזרה יהדות בסיפור. יהדות ופנטזיה לא הולך ביחד? תנסו את הספר הזה. אם היה יותר מחמש כוכבים לתת זה מה שהוא היה מקבל

אתחיל בסוף: הסוף של הספר הזה יפתיע אפילו את תולעי הספרים הכי זקנות שבספרייה. נחזור להתחלה (ואפילו לפני): אדון המקרים הוא תחילתה של טרילוגיה חדשה ולא המשך של אדון הטלקינזיס, למרות שמי שקרא את אדון הטלקינזיס יותר מפעם אחת אמור לקלוט עקיצות ואזכורי דמויות/מושגים שיש בשניהם. אדון הטלקינזיס הוא ספר מעולה, אבל ההבדל והרמה הגבוהה בהרבה שאדון המקרים הצליח להגיע אליו ניכרים בהחלט. גיבור הסיפור הוא אנדרדוג במלוא מובן המילה, והוא זוכה לסוף הכי אנדרדוגי שיכול להיות. הסיפור עצמו שוב, למרבה הצער, מזכיר את הארי פוטר. אבל עד כאן זה כל החיסרון שיש בסיפור. הפעם הדמויות של עידן קנוחן מקבלות צבעים חדשים ומעניינים לחלוטין, ועומק מיוחד מאד. הסיפור עצמו מרהיב, משעשע, מפתיע, כתוב מעולה, מתוחכם ומתאים אפילו לנוער ומעלה למרות העטיפה הצבעונית מדי שלא עושה חסד עם הספר. למרות שהמבנה הכללי מזכיר את הארי פוטר (דבר שקנוחן לוקה בו וכבר ירדנו עליו על זה באדון הטלקינזיס), ישנם הבדלים שגורמים לסיפור להיות יחודי, אבל מאד. סיפור חייו של גיבור הסיפור שונה ומיוחד, חייו וייחס הסביבה כלפיו יוצרים מצב חדש, וגם שני חבריו ניתאי ואיסתהיר (נו, רון והרמיוני) יוצרים משולש חדיש ומעולה. שלא לדבר על העלילה עצמה שהינה חדישה ומתוחכמת (לא המבנה של העולם שזה כבר אמרנו שדומה להארי פוטר, אלא העלילה הפתלתלה שלו שהיא מוצר חדש לגמרי). השפיץ של הסיפור (מלבד הסוף המיוחד) היה האופן בו נשזרה יהדות בסיפור. יהדות ופנטזיה לא הולך ביחד? תנסו את הספר הזה. אם היה יותר מחמש כוכבים לתת זה מה שהוא היה מקבל

אתחיל בסוף: הסוף של הספר הזה יפתיע אפילו את תולעי הספרים הכי זקנות שבספרייה. נחזור להתחלה (ואפילו לפני): אדון המקרים הוא תחילתה של טרילוגיה חדשה ולא המשך של אדון הטלקינזיס, למרות שמי שקרא את אדון הטלקינזיס יותר מפעם אחת אמור לקלוט עקיצות ואזכורי דמויות/מושגים שיש בשניהם. אדון הטלקינזיס הוא ספר מעולה, אבל ההבדל והרמה הגבוהה בהרבה שאדון המקרים הצליח להגיע אליו ניכרים בהחלט. גיבור הסיפור הוא אנדרדוג במלוא מובן המילה, והוא זוכה לסוף הכי אנדרדוגי שיכול להיות. הסיפור עצמו שוב, למרבה הצער, מזכיר את הארי פוטר. אבל עד כאן זה כל החיסרון שיש בסיפור. הפעם הדמויות של עידן קנוחן מקבלות צבעים חדשים ומעניינים לחלוטין, ועומק מיוחד מאד. הסיפור עצמו מרהיב, משעשע, מפתיע, כתוב מעולה, מתוחכם ומתאים אפילו לנוער ומעלה למרות העטיפה הצבעונית מדי שלא עושה חסד עם הספר. למרות שהמבנה הכללי מזכיר את הארי פוטר (דבר שקנוחן לוקה בו וכבר ירדנו עליו על זה באדון הטלקינזיס), ישנם הבדלים שגורמים לסיפור להיות יחודי, אבל מאד. סיפור חייו של גיבור הסיפור שונה ומיוחד, חייו וייחס הסביבה כלפיו יוצרים מצב חדש, וגם שני חבריו ניתאי ואיסתהיר (נו, רון והרמיוני) יוצרים משולש חדיש ומעולה. שלא לדבר על העלילה עצמה שהינה חדישה ומתוחכמת (לא המבנה של העולם שזה כבר אמרנו שדומה להארי פוטר, אלא העלילה הפתלתלה שלו שהיא מוצר חדש לגמרי). השפיץ של הסיפור (מלבד הסוף המיוחד) היה האופן בו נשזרה יהדות בסיפור. יהדות ופנטזיה לא הולך ביחד? תנסו את הספר הזה. אם היה יותר מחמש כוכבים לתת זה מה שהוא היה מקבל