כשהעבודה זרה לובשת בגדי קדושה – על הטרגדיה של ה"טוב" הזמנתי את "חושך בהיר" בעותק פיזי דרך הרשת (אני עדיין מאמין שספרים מהסוג הזה צריכים לשבת על המדף, עם דפים שאפשר לדפדף בהם בלילה). הגעתי אליו עם ציפייה לספר היסטוריה, אבל מצאתי בו משהו אחר לגמרי: ספר מוסר נוקב, שמניח תשתית פילוסופית עמוקה לשאלה שמטרידה כל מי שעוסק בחינוך ובמחשבה – איך הרוע מצליח לגייס לטובתו את המצפון האנושי? החידוש המרכזי של רז, לפחות בעיניי, הוא הפירוק של הדימוי ה"שטני" של הנאציזם. הוא מראה כיצד המנגנון הנאצי לא פעל כהתמסרות לרשע, אלא כמעין "עבודה זרה" מודרנית – אידיאולוגיה שהציעה לאנשים משמעות, גאולה ותחושה שהם נמצאים בצד הנכון והמוסרי של ההיסטוריה. התזה שלו על ה"אור" שבהרס היא מלאכת מחשבת שמסבירה מדוע חברות שלמות מסוגלות ללכת שולל: לא כי הן רוצות להרע, אלא כי הן בטוחות מדי בצדקתן. כמי שעוסק במחשבת ישראל, מצאתי בפרק "הרהורים אחרונים" קריאת השכמה של ממש. רז לא משאיר את הדיון בגרמניה של 1933; הוא מביא אותו אל סף דלתנו. הוא מזהיר אותנו מהמקום שבו האידיאולוגיה הופכת להיות חזקה יותר מהאנושיות הפשוטה, ומהסכנה של "צדקנות" שאינה יודעת גבולות. עם זאת, נותרתי עם תהייה מטרידה: הספר מציג תמונה פסיכולוגית כמעט הרמטית של סחף חברתי. לעיתים הרגשתי שחסרה לי האמונה בכוחו של ה"קול הדק" שבתוך האדם – אותו מצפן פנימי שאמור לזהות את החושך גם כשהוא עטוף באור יקרות. האם באמת הכל אבוד ברגע שהמנגנון החברתי מתחיל לפעול? רז מעלה את השאלה הזו בעוצמה, אבל מסרב לתת לנו את התשובה המנחמת שהיינו רוצים לשמוע. זהו ספר חובה לכל איש חינוך, רב או מחשב שעוסק בנפש האדם. הוא מלמד אותנו שדווקא כשאנחנו בטוחים ביותר ב"טוב" שלנו, אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו שבעתיים. כתיבה רהוטה, עמוקה ונוגעת בנצח. כמי שנמצא יום-יום בכיתות ומכין תלמידים לבחינות הבגרות בהיסטוריה ובמחשבת ישראל, אני יוצא מהקריאה בספר עם מסקנה ברורה: יש מקום להכניס את 'חושך בהיר', או לפחות את התזה המרכזית שלו, כחומר חובה בתוכנית הלימודים. השיח הלימודי כיום מתמקד לרוב ב'מה' וב'מתי', אבל הוא מותיר חלל ריק בכל הנוגע ל'איך' הפסיכולוגי והמוסרי. התלמידים שלנו חייבים להבין את המנגנונים האלו – לא כדי לדעת עוד פרק בהיסטוריה, אלא כדי לפתח חשיבה ביקורתית שתשרת אותם כאזרחים בעולם המודרני. זוהי נקודה שפשוט לא קיימת בחומרי הלימוד הנוכחיים, והספר של רז מספק בדיוק את התחמושת האינטלקטואלית שכל כך חסרה במערכת.

כשהעבודה זרה לובשת בגדי קדושה – על הטרגדיה של ה"טוב" הזמנתי את "חושך בהיר" בעותק פיזי דרך הרשת (אני עדיין מאמין שספרים מהסוג הזה צריכים לשבת על המדף, עם דפים שאפשר לדפדף בהם בלילה). הגעתי אליו עם ציפייה לספר היסטוריה, אבל מצאתי בו משהו אחר לגמרי: ספר מוסר נוקב, שמניח תשתית פילוסופית עמוקה לשאלה שמטרידה כל מי שעוסק בחינוך ובמחשבה – איך הרוע מצליח לגייס לטובתו את המצפון האנושי? החידוש המרכזי של רז, לפחות בעיניי, הוא הפירוק של הדימוי ה"שטני" של הנאציזם. הוא מראה כיצד המנגנון הנאצי לא פעל כהתמסרות לרשע, אלא כמעין "עבודה זרה" מודרנית – אידיאולוגיה שהציעה לאנשים משמעות, גאולה ותחושה שהם נמצאים בצד הנכון והמוסרי של ההיסטוריה. התזה שלו על ה"אור" שבהרס היא מלאכת מחשבת שמסבירה מדוע חברות שלמות מסוגלות ללכת שולל: לא כי הן רוצות להרע, אלא כי הן בטוחות מדי בצדקתן. כמי שעוסק במחשבת ישראל, מצאתי בפרק "הרהורים אחרונים" קריאת השכמה של ממש. רז לא משאיר את הדיון בגרמניה של 1933; הוא מביא אותו אל סף דלתנו. הוא מזהיר אותנו מהמקום שבו האידיאולוגיה הופכת להיות חזקה יותר מהאנושיות הפשוטה, ומהסכנה של "צדקנות" שאינה יודעת גבולות. עם זאת, נותרתי עם תהייה מטרידה: הספר מציג תמונה פסיכולוגית כמעט הרמטית של סחף חברתי. לעיתים הרגשתי שחסרה לי האמונה בכוחו של ה"קול הדק" שבתוך האדם – אותו מצפן פנימי שאמור לזהות את החושך גם כשהוא עטוף באור יקרות. האם באמת הכל אבוד ברגע שהמנגנון החברתי מתחיל לפעול? רז מעלה את השאלה הזו בעוצמה, אבל מסרב לתת לנו את התשובה המנחמת שהיינו רוצים לשמוע. זהו ספר חובה לכל איש חינוך, רב או מחשב שעוסק בנפש האדם. הוא מלמד אותנו שדווקא כשאנחנו בטוחים ביותר ב"טוב" שלנו, אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו שבעתיים. כתיבה רהוטה, עמוקה ונוגעת בנצח. כמי שנמצא יום-יום בכיתות ומכין תלמידים לבחינות הבגרות בהיסטוריה ובמחשבת ישראל, אני יוצא מהקריאה בספר עם מסקנה ברורה: יש מקום להכניס את 'חושך בהיר', או לפחות את התזה המרכזית שלו, כחומר חובה בתוכנית הלימודים. השיח הלימודי כיום מתמקד לרוב ב'מה' וב'מתי', אבל הוא מותיר חלל ריק בכל הנוגע ל'איך' הפסיכולוגי והמוסרי. התלמידים שלנו חייבים להבין את המנגנונים האלו – לא כדי לדעת עוד פרק בהיסטוריה, אלא כדי לפתח חשיבה ביקורתית שתשרת אותם כאזרחים בעולם המודרני. זוהי נקודה שפשוט לא קיימת בחומרי הלימוד הנוכחיים, והספר של רז מספק בדיוק את התחמושת האינטלקטואלית שכל כך חסרה במערכת.

כשהעבודה זרה לובשת בגדי קדושה – על הטרגדיה של ה"טוב" הזמנתי את "חושך בהיר" בעותק פיזי דרך הרשת (אני עדיין מאמין שספרים מהסוג הזה צריכים לשבת על המדף, עם דפים שאפשר לדפדף בהם בלילה). הגעתי אליו עם ציפייה לספר היסטוריה, אבל מצאתי בו משהו אחר לגמרי: ספר מוסר נוקב, שמניח תשתית פילוסופית עמוקה לשאלה שמטרידה כל מי שעוסק בחינוך ובמחשבה – איך הרוע מצליח לגייס לטובתו את המצפון האנושי? החידוש המרכזי של רז, לפחות בעיניי, הוא הפירוק של הדימוי ה"שטני" של הנאציזם. הוא מראה כיצד המנגנון הנאצי לא פעל כהתמסרות לרשע, אלא כמעין "עבודה זרה" מודרנית – אידיאולוגיה שהציעה לאנשים משמעות, גאולה ותחושה שהם נמצאים בצד הנכון והמוסרי של ההיסטוריה. התזה שלו על ה"אור" שבהרס היא מלאכת מחשבת שמסבירה מדוע חברות שלמות מסוגלות ללכת שולל: לא כי הן רוצות להרע, אלא כי הן בטוחות מדי בצדקתן. כמי שעוסק במחשבת ישראל, מצאתי בפרק "הרהורים אחרונים" קריאת השכמה של ממש. רז לא משאיר את הדיון בגרמניה של 1933; הוא מביא אותו אל סף דלתנו. הוא מזהיר אותנו מהמקום שבו האידיאולוגיה הופכת להיות חזקה יותר מהאנושיות הפשוטה, ומהסכנה של "צדקנות" שאינה יודעת גבולות. עם זאת, נותרתי עם תהייה מטרידה: הספר מציג תמונה פסיכולוגית כמעט הרמטית של סחף חברתי. לעיתים הרגשתי שחסרה לי האמונה בכוחו של ה"קול הדק" שבתוך האדם – אותו מצפן פנימי שאמור לזהות את החושך גם כשהוא עטוף באור יקרות. האם באמת הכל אבוד ברגע שהמנגנון החברתי מתחיל לפעול? רז מעלה את השאלה הזו בעוצמה, אבל מסרב לתת לנו את התשובה המנחמת שהיינו רוצים לשמוע. זהו ספר חובה לכל איש חינוך, רב או מחשב שעוסק בנפש האדם. הוא מלמד אותנו שדווקא כשאנחנו בטוחים ביותר ב"טוב" שלנו, אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו שבעתיים. כתיבה רהוטה, עמוקה ונוגעת בנצח. כמי שנמצא יום-יום בכיתות ומכין תלמידים לבחינות הבגרות בהיסטוריה ובמחשבת ישראל, אני יוצא מהקריאה בספר עם מסקנה ברורה: יש מקום להכניס את 'חושך בהיר', או לפחות את התזה המרכזית שלו, כחומר חובה בתוכנית הלימודים. השיח הלימודי כיום מתמקד לרוב ב'מה' וב'מתי', אבל הוא מותיר חלל ריק בכל הנוגע ל'איך' הפסיכולוגי והמוסרי. התלמידים שלנו חייבים להבין את המנגנונים האלו – לא כדי לדעת עוד פרק בהיסטוריה, אלא כדי לפתח חשיבה ביקורתית שתשרת אותם כאזרחים בעולם המודרני. זוהי נקודה שפשוט לא קיימת בחומרי הלימוד הנוכחיים, והספר של רז מספק בדיוק את התחמושת האינטלקטואלית שכל כך חסרה במערכת.