זמן עתידי כדור הארץ, זמן שבו גילו איך לטוס לכוכבים במהירות הקרובה לאור, אנשי הארץ יוצאים וחוזרים מחקירות הכוכבים "בשכונה הקרובה אלינו", יש כבר את הטכנולוגייה המדוייקת לגלות כוכבים דמוי ארץ במרחקים העצומים של שביל החלב,צוותי המחקר מתמודדים עם הפרשי השנים שעוברות עליהם, שחוזרים צעירים יותר מאלה שנשארו על הארץ, הירח כבר מיושב, נשלחו גשושיות למרחקים, ויש תשובות ותגליות של כוכים דמוי ארץ שלאחד מהם נשלחו צוות החללית של הסיפור, ליישב ולחקור. הצוות יוצא בידיעה שאינם יכולים לשוב, בגלל המרחק והזמן שיעבור על הארץ. האנשים שיוצאים להרפתקאה הזו מונים צוות חוקרים מדענים וכמובן צוות הספינה עצמה, מכול התחומים, המיטב מהאנשים שחיו על הארץ. המסע מרהיב , נועז, עצוב מפחיד ולעיתים אכזרי. המסע והדמויות עסוקות בשאלות ודילמות הגורליות שהאדם שאל מאז ומתמיד, בזמן, במרחב, בבריאה עצמה. חוויות אנושיות מרגשות, דילמות כעסים ופחדים ראשוניים מתעוררים בעקבות המסע אל מעמקי הגלכסייה, אירועים מפתיעים שמשבשים הכול לאנשי הספינה, התמודדות היום יומית שלהם אל מול האימה והמיסתורין, אל מול חוקי טבע לא ידועים ומוזרים שמתרחשים בתוך החלל אל מול עצמים אקזוטיים ומדהימים ביופיים החוצני, תופעות שמימיות מרהיבות ומפחידות שאינן מוכורות, מוזרות מעל לכול דימיון אנושי. סיפור השרדות של אנשים העומדים ומסתכלים אל פני המוות באינספור דרכים. המסע הופך להיות בראשיתי וכמעט אינסופי, וכל זה בתאוצה מעל הבנת האדם, המהירות והזמן הוא הגורם המכריע לטוב או לרע. למי שלא בקיא במושגים והתאוריות, כול זה נראה כמו קסם, משהוא נשגב, משהוא שרק הבורא מתעסק איתו. דרמתי מזעזע, מנחם, מלמד על רוח האדם... הסוף שקט, טמונה בסימליות המנוחה מכול המסע, גם לדמויות וגם לקורא

הופתעתי מאוד, גיימן האהוב עליי, השנון, המצחיק, הציני והמבריק, טווה אגדת פנטזיה ויצא לו הזוי לא במובן החיובי של המילה. סיפור המסגרת על בחור בשם צל המשתחרר מהכלא לאחר שלוש שריצה ומכאן והלאה טראגדיות ודברים תמוהים ואבסטרקטים קורים לו, מסביב לו דמויות שלקוחות מכול אגדה מיתוס או חלום ומשולבים ביחד איתו לסיפור מוזר ומנותק מהמציאות לחלוטין, למרות שזה סיפור פנטזיה אורבנית שקוראת במציאות והווה שלנו. כמה שניסתי והשתדלתי, התאמצתי והזעתי, והעלית מהאוב מחשבות על ספריו האחרים שמאוד נהנתי, לא יכולתי לסיים את הספר, הגעתי עד 70 אחוז מהספר, ממש כמעט עד הסוף, וזהו הרמתי ידיים, עם כול הכבוד לכבוד אבל יש גבול לשגעת הזו. התחושה היא שגיימן כתב את הספר ושכח שבעולם לא חיים רק אמריקאים, כול הניואנסים הקטנים וכול בין השורות של הסיפור מכוון לשם, אם לא נולדת אמריקאי מאוד קשה להבין ולהתחבר להווי ולמהות של הסיפור. הדמות הראשית לא מזמינה, קרה ומרוחקת, הדמויות ההזויות שנקראות אלים, וכול הדמויות העל טבעיות, אינן מענינות ועמוקות, ממש דמויות קרטון ותו לא. גיימן ניסה להעביר ביקורת על תרבות המערב בדמות אלים, ישנים וחדשים להם כביכול אנו סוגדים או סגדנו, ועל ניוונה של אמריקה, אך לא נוצרה אצלי שום הבנה או הזדהות עם הביקורת הנוקבת שמסתתרת מתחת לפני השטח שהסופר החביא. גיימן ניסה להיות עילאי ומיוחד ויצא לו בילבול ושעמום אחד שלם. ניסיון למוזר ויחודי ויצא לו סלט וביצה שבורה. רק שתבינו שאני חשבתי, או קיי אני חייבת לסיים אולי בסוף טמונה ההפתעה והגילוי שידהימו אותי, אבל זה לא שווה מכיוון שגם הדרך לסוף חשובה. היה חסר לי ההומור השחור שלו והקלילות ההזויה המשעשעת. אכזבה גדולה כגודל הציפיות, אך אני לא אוותר על גיימן, נהנתי מספרים אחרים שלו ואמשיך לפרגן לו.

ספר על המג הכי שווה בעולם הפנטזייה, רייסטלין האהוב המסובך והדואלי הכי שיש, על חייו בשנים הראשונות ועל איך שהוא הפך להיות מג צעיר, עמוק עצוב, כתוב נפלא, על השנים שעיצבו את המג השנויי המחלוקת, מרתק, וגורם לנו הקוראים להתקרב עוד צעד קטן בלהיכנס לתוך עולמו הסבוך של רייסט הקטלני, מרגש וחובה לכול אוהבי סדרת רומח, דרך הספר הזה ניתן להבין למה פעל רייסט כמו שהוא פעל ואת הסיבות מאחוריי החלטותיו בהמשך הסידרה.

אבק כוכבים הינו ספר אגדות למבוגרים, כנראה שגם אנחנו צריכים........ האגדה מתרחשת לפני שני מאות, באזור כפרי באנגליה על כול מה שמשתמע מזה, הנופים האנשים ובכלל התפאורה, יש אווירה אין מה להגיד. וישנה החומה שמקיפה את הכפר, ולחומה יש צוהר שממנו משקיפים אל אל אחו ויער מאוד מיוחדים, למה מיוחדים כי שם משתרעת לה ממלכת הפיות, שם האגדות קורמות עור וגידים, וחיות להם לטוב ולרע, מדובר על יצורים וישויות מכול הבא ליד, ססגוני ומגוון. ועכשיו אנחנו מגיעים אל הדמויות שמככבות לאורך השדרה חה לאורך העלילה כן לזה התכוונתי, יש לנו את טריסטן נער פשוט וקצת סתום, ומנגד יש לנו את אייבין המיסתורית הטרגית והצינית מאוד, בין שניהם ישנו גורל מפתיע, ושניהם בעצם חייבים להתהלך ביחד במסע המטלטל לאורך כול הספר, שניהם עוברים הרפתקאות לטוב ולרע עד לסוף ובטח שלא אעשה לכם ספויילר, תקראו אני לא אעשה לכם את העבודה חה... וכמובן בל נשכח את כול דמויות המשנה, שחלקם מהכפר חומה, אנושיים ואפורים, וישנם את היצורים והאנשים מהצד השני, ממלכת הפיירי של הפיות, מוזרים והזויים כמיטב המסורת. הספר כתוב לפי מסורת גיימן, וזה אומר, הזוי ומוזר לעיתים, שנון ומשעשע לעיתים, לא הייתי אומרת שהספר קליל במובן של זרימה, הוא בהחלט מחביא אפלה ורשעות בתוך דפיו, והדמויות הם קרקטורה עם הומור שחור, אז הוא לא חמודי כול כך, יש לו הרבה חלקים שפשוט תקועים ומשעממים, וישנם חלקים זורמים ונקיים, בסך הכול ידידותי לסביבה ואכיל. לא התעלפתי על הספר,אבל אם בא לכם ספר על הדרך אז בבקשה...נסבל...בהצלחה...

הופתעתי מאוד, גיימן האהוב עליי, השנון, המצחיק, הציני והמבריק, טווה אגדת פנטזיה ויצא לו הזוי לא במובן החיובי של המילה. סיפור המסגרת על בחור בשם צל המשתחרר מהכלא לאחר שלוש שריצה ומכאן והלאה טראגדיות ודברים תמוהים ואבסטרקטים קורים לו, מסביב לו דמויות שלקוחות מכול אגדה מיתוס או חלום ומשולבים ביחד איתו לסיפור מוזר ומנותק מהמציאות לחלוטין, למרות שזה סיפור פנטזיה אורבנית שקוראת במציאות והווה שלנו. כמה שניסתי והשתדלתי, התאמצתי והזעתי, והעלית מהאוב מחשבות על ספריו האחרים שמאוד נהנתי, לא יכולתי לסיים את הספר, הגעתי עד 70 אחוז מהספר, ממש כמעט עד הסוף, וזהו הרמתי ידיים, עם כול הכבוד לכבוד אבל יש גבול לשגעת הזו. התחושה היא שגיימן כתב את הספר ושכח שבעולם לא חיים רק אמריקאים, כול הניואנסים הקטנים וכול בין השורות של הסיפור מכוון לשם, אם לא נולדת אמריקאי מאוד קשה להבין ולהתחבר להווי ולמהות של הסיפור. הדמות הראשית לא מזמינה, קרה ומרוחקת, הדמויות ההזויות שנקראות אלים, וכול הדמויות העל טבעיות, אינן מענינות ועמוקות, ממש דמויות קרטון ותו לא. גיימן ניסה להעביר ביקורת על תרבות המערב בדמות אלים, ישנים וחדשים להם כביכול אנו סוגדים או סגדנו, ועל ניוונה של אמריקה, אך לא נוצרה אצלי שום הבנה או הזדהות עם הביקורת הנוקבת שמסתתרת מתחת לפני השטח שהסופר החביא. גיימן ניסה להיות עילאי ומיוחד ויצא לו בילבול ושעמום אחד שלם. ניסיון למוזר ויחודי ויצא לו סלט וביצה שבורה. רק שתבינו שאני חשבתי, או קיי אני חייבת לסיים אולי בסוף טמונה ההפתעה והגילוי שידהימו אותי, אבל זה לא שווה מכיוון שגם הדרך לסוף חשובה. היה חסר לי ההומור השחור שלו והקלילות ההזויה המשעשעת. אכזבה גדולה כגודל הציפיות, אך אני לא אוותר על גיימן, נהנתי מספרים אחרים שלו ואמשיך לפרגן לו.

סדרת הרואים למרחק,מעולה מרתקת,כתובה טוב,פנטזיה במיטבה אך שונה ברעיונות ובנושאים השגרתיים של זנאר זה.הגיבור הראשי הוא טרגדיה מהלכת על שניים לאורך כל הסידרה,ובכלל הספר טראגי וקשה מבחינה ריגשית ועמוק,הסופרת מתמקדת בדמיות לרוחב ולאורך וגם מאוד לעומק,ויוצרת הזדהות עמוקה עם הדמיות.הסדרה יותר קרובה לאש וקרח מאשר לרומח הדרקון,בוגרת ורצינית עד אימה וזה טוב לשם שינוי.לאחר הסדרה הזו יש שלישייה של ספרים שנקראתסוחרי הספינות החיות,לכאורה זה לא קשור לשושלת הרואים אבל לאחר שעוברים לטריולוגיה הבאה שנקראת האיש הזהוב מבינים את הקשר של טרוילוגית הספינות החיות,חשוב לקרוא אותם לפני האיש הזהוב,הטריו הללו ומה שבא אחרכך לא נופל מהרואים למרחק.מומלץ מאוד בהמון אהבה ופירגון.