נשיקה אימפולסיבית אחת. חודש של זוגיות מזויפת. עסקה שבדרך כלל קיימת רק ברומנים, ומתברר שגם במציאות של אוליב. אוליב סמית היא דוקטורנטית חרוצה ומבריקה, עם חברה טובה בשם אן, שמתקשה להאמין שאוליב באמת התגברה על האקס שלה. אך כשאוליב מנסה להבטיח לאן שאין לה עניין יותר באקס שלה, ושאן יכולה לצאת איתו בגלל שמאוהבת בו, חברתה לא מאמינה לה ולא מסוגלת לשבור את קוד החברות. וכך, לאוליב לא נותרת ברירה אלא לנקוט צעד קיצוני במיוחד. ברגע של אימפולסיביות מוחלטת, כשהיא מבחינה באן במסדרון, היא תופסת את הגבר הראשון שהיא רואה, ומנשקת אותו. הכול כדי להוכיח שהיא כבר מאוהבת במישהו אחר. הבעיה היא, שהגבר אותו היא מנשקת הוא פרופסור. ועוד איזה פרופסור… הפרופסור שכולם באקדמיה אוהבים לשנוא. הוא רגזן, עקשן וקשוח. וכמו שכולם חושבים, אדם קרלסן הוא הרוע בהתגלמותו. לכן, כאשר אוליב מבינה שאותו היא נישקה, היא הייתה בטוחה שכל הקריירה שלה הלכה לפח. היא מעולם לא חשבה שבסופו של דבר, היא תזייף איתו זוגיות. את אוליב אהבתי מאוד. קל להתחבר אליה ולהזדהות איתה. היא מתוקה, מצחיקה ובעלת לב זהב. דרך הדמות שלה אנחנו חווים את הקשיים והמאבקים שהיא נאלצה להתמודד איתם בגלל היותה אישה באקדמיה, ואת הנחישות שלה לא לוותר על החלומות שלה. נהניתי מאוד לקרוא על הדרך שבה היא מתגברת על מכשולים כדי להגשים את השאיפות שלה. גם אדם היה דמות שנהניתי ממנה. הוא התגלמות מושלמת של הפרופסור הגראמפי, המסתורי והמהורהר. אבל לצד זה, יש בו רגישות ונחמדות שמופנות במיוחד כלפי אוליב. היא מצליחה להוציא ממנו את הסאנשיין שמסתתר מתחת לשכבת הקשיחות. בסופו של דבר, זו הייתה קריאה מהנה לחלוטין. הספר כתוב היטב, העלילה קלילה, מצחיקה ומלאת קסם, והקצב מדויק ונכון. מעבר לזה, אחרי חודש וחצי של מחסום קריאה, זה היה הספר שהחזיר אותי לקרוא. צחקתי ממנו לא מעט, ונהניתי כמעט מכל רגע. ספר מקסים ומומלץ בהחלט.

דירוג: 4.5/5 ⭐️ ״אם לאהוב אותך זה לבחור לעצמי חיים קשים, אז אני בוחר בהם בכל יום מחדש.״ תנו לי להודות במשהו קטן - לא ציפיתי שאוהב את הספר עד כדי כך. את פער הגילים עוד אפשר להבין, אבל בן הזוג של אמא? הייתי בטוחה שלספר הזה לא אצליח להתחבר. אך טעיתי. מפני שהספר הזה הוא יצירת מופת. אן היא בחורה שגידלה את עצמה. אבא שלה עזב בגיל מוקדם, ואמא שלה לא מראה לה טיפת אהבה. זו הסיבה שאן עושה מה שהיא רוצה, מתי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה. ולפעמים הדברים שהיא עושה אינם נכונים. אריאל הוא בן הזוג החדש של אמא שלה, אותה אמא שאוהבת להחליף בני זוג על ימין ועל שמאל. אן יודעת איך לגרום להם לברוח מהר, אך את אריאל לא קל לתמרן ולהבריח. בספר הזה אריאל הוא הסאנשיין ואן היא הגראמפי, וזה לחלוטין שונה ומרענן. אריאל הוא בן זוג נדיב, אוהב, מתחשב, והרשימה הטובה הזו יכולה להמשיך. ככל שעל אן הפסימיות שולטת, כך אריאל משתדל להרעיף את האופטימיות שלו עליה. ואני חייבת להודות, הבחור עקבי. הוא לא מוותר על מי ומה שהוא אוהב, וזה פשוט ראוי להערצה. אן נלחמה בו, והוא נלחם בבעיה שלה, בהתמכרות שלה. הוא העדיף שתשנא אותו, רק שתהיה שלמה ובריאה. הוא העדיף שתוותר עליו, בזמן שידע שהוא לא יוותר עליה לעולם. הוא הציל אותה - פשוטו כמשמעו, בצורה הכי קשה, כואבת ומרגשת. כזה גבר כל אישה צריכה לצידה. אני רק רוצה לציין עד כמה הכתיבה של יפית גולן סוחפת וממכרת. איך היא גורמת לטאבו להיראות כמו הדבר הכי רגיל ואמיתי שיש. איך הקצב זורם ואת מסיימת את הספר לפני שאת מספיקה לקחת נשימה. ממליצה.

דירוג: 4.5/5 ⭐️ ״אם לאהוב אותך זה לבחור לעצמי חיים קשים, אז אני בוחר בהם בכל יום מחדש.״ תנו לי להודות במשהו קטן - לא ציפיתי שאוהב את הספר עד כדי כך. את פער הגילים עוד אפשר להבין, אבל בן הזוג של אמא? הייתי בטוחה שלספר הזה לא אצליח להתחבר. אך טעיתי. מפני שהספר הזה הוא יצירת מופת. אן היא בחורה שגידלה את עצמה. אבא שלה עזב בגיל מוקדם, ואמא שלה לא מראה לה טיפת אהבה. זו הסיבה שאן עושה מה שהיא רוצה, מתי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה. ולפעמים הדברים שהיא עושה אינם נכונים. אריאל הוא בן הזוג החדש של אמא שלה, אותה אמא שאוהבת להחליף בני זוג על ימין ועל שמאל. אן יודעת איך לגרום להם לברוח מהר, אך את אריאל לא קל לתמרן ולהבריח. בספר הזה אריאל הוא הסאנשיין ואן היא הגראמפי, וזה לחלוטין שונה ומרענן. אריאל הוא בן זוג נדיב, אוהב, מתחשב, והרשימה הטובה הזו יכולה להמשיך. ככל שעל אן הפסימיות שולטת, כך אריאל משתדל להרעיף את האופטימיות שלו עליה. ואני חייבת להודות, הבחור עקבי. הוא לא מוותר על מי ומה שהוא אוהב, וזה פשוט ראוי להערצה. אן נלחמה בו, והוא נלחם בבעיה שלה, בהתמכרות שלה. הוא העדיף שתשנא אותו, רק שתהיה שלמה ובריאה. הוא העדיף שתוותר עליו, בזמן שידע שהוא לא יוותר עליה לעולם. הוא הציל אותה - פשוטו כמשמעו, בצורה הכי קשה, כואבת ומרגשת. כזה גבר כל אישה צריכה לצידה. אני רק רוצה לציין עד כמה הכתיבה של יפית גולן סוחפת וממכרת. איך היא גורמת לטאבו להיראות כמו הדבר הכי רגיל ואמיתי שיש. איך הקצב זורם ואת מסיימת את הספר לפני שאת מספיקה לקחת נשימה. ממליצה.