בהמשך בא תיאור של זהרה, הנשואה לפיליפ ה ארכיטקט ושנואה ע"י רבים וטובים. צזאר מסתבך עם אליעזרה ותהילה, אחת רק רוצה חיי משפחה והשניה (הייתה נשואה לפני ותוך כדי לגדעון ולמדה גרפיקה) – תהילה סטודנטית, מרצה דיילת, חסרת ערך עצמי שמחכה לצזאר בסיבוב. הוא מעדיף אותה , אבל אליעזרה יושבת לו בוריד.
צזאר לפני היה נשוי בכלל לתירצה עד שהתגרשו. בין לבין באה אליעזרה ומבקשת כסף ובתמורה מפלרטטת ומוכנה להצתלם בסטודיו. חשוב לציין שמתירצה לצזאר הבן שאול, שהוא זונח.
בהמשך ישראל מפתח קשר מיני עם אהלה שמכינה לו וופלים בסטודיו, היא בלונדינית מצודדת וצעירה. גולדמן מקבל סוף סוף הזמנה לסטודיו מישראל . ימימה צ'רנובה היפה הייתה הגרושה של גולדמן בסיבוב הקודם של חייו. במסיבה בסטודיו פוגש גולדמן את פאולה, אבל לא קורה שם כלום. בהמשך פותח גולדמן את הארון במטבח, בתשלומי הקבורה וההלוויה , אגרות חוב, פוליסת ביטוח, אלבומי תמונות ובולים וצ'קים שמזמן חדלו מלהתקיים. "צריך לדעת להיפרד", סוגרת אמו של גולדמן לבסוף.
לאחר מיכן אזכור אחורה בזמן- איך גולדמן התרחק מסבו לאחר רצח ארלוזרוב ואיך הדוד שלו לזאר היה איש אחדות העבודה ואביו של גולדמן איש השומר הצעיר, בסכסוך מתמיד אז. יש אזכור של אילן היוחסין של גולדמן, שמסתיים בעוד אירוע בו הוא לבסוף מדבר עם הדוד לזאר על התאבדות, תוך כדי שהם משחקים שחמט.
"הדבר מפניו אנחנו מפחדים בסתר לבנו יותר מכול קורה תמיד, ... כאשר זה יבוא סוף-סוף זה יהיה הרבה יותר מעליב והרבה פחות נוח. והדוד לזאר שנמנע להביט בגולדמן אמר- "אני לא יודע, אבל נדמה לי שצריך לעבור הרבה מאוד בשביל להגיד את הדברים האלו "
-ע"מ 152.
ביינתים לזאר הצלם מרבה לאכול, לעשן ולהזדיין, בעוד אימו מתחתנת ומודיע לישראל שיודיע לצזאר שלא ידבר איתה ("שיילכו קיבינימאט").
"היא תתאבד" אומר צזאר לישראל בקשר לגט מתירצה. הוא רוצה להתחתן עם אליעזרה.
גולדמן מסתובב עם בחורה בשם רוחמה ממסעדה למסעדה, טוחן בלי הכרה.
כול החגיגה מסתיימת שגולדמן נכנס לבית סביו וסבא שלו ברוך-חיים הינו גופה (גם אימה שלו השתגעה וישראל מציע שתלך לפסיכיאטר).
ישראל מזדיין בתיאורים מעניינים עם אליעזרה, וצזאר בא ומעמיד פנים ואומר "הכל מחורבן".
צזאר מתנחל בבית הוריו, חוזר לתהילה, רק בשביל לשלם על ההפלה , בעודו מתגרש מתירצה ומאוהב באליעזרה.
המעגל זמנים בעמוד 210 חוזר להתחלה, כשגולדמן נתקל בגופה של אביו צ(לאף אחד לא אכפת).
סטיפנה האלמנה לובשת לבן ויורדת במשקל.
צזאר ממשיך להזדיין עם תהילה , בעוד אליעזרה מתגרשת מגדעון למענו...
("זונה מלוכלכת, שתלך לאזעזל ובדרך הכי קצרה").
אני לא ייתן ספוילר למה שיקרה בסוף ☹
בעלה של זינה ארווין מת- מן זוג דמויות חסרות תכלית המלבות את גולדמן, צזאר וישראל לאורך הדרך ווכן עוד הלוויה.
לאחר מיכן גולדמן יגלה עוד גופה ועוד הלוויה, ממש 10 הלוויות וחתונה אחת.
סוף הספר באחד בא בימים שיקבל התקף לב ועלם חמודות ששם קץ לחייו.
ספרון על מעשי הכוחבים והירח בחיים בפלנטה אחרת הוא כל מה שנותר מהצעיר האומלל.
ספרות מודרנית רוויה כאן כמו פחי אשפה, בספרות העברית המודרנית והבועטת כביכול, מה אם סגנונות אחרים? לא עולה לי בראש רומן ישראלי שלא כתוב בסגנון מודרני עם פרצוף חמוץ של מוכרת בחנות.
וזכרון דברים הוא תחנה בספרות העברית, נגיד פסל הברווז או חירייה, שתיהם באזור תל אביב. אני כבר לא ימשיך לספר את ההמשך של הספר, וימתין להלוויה דרמטית במקום .
אם זה הספר הישראלי הטוב ביותר, כמו שכמה ברווזים חוזרים ואומרים אני חתול שמחכה בסמטה.
רוצים משהו טוב, תקראו את "החיים כמשל", תקראו את "שכול וכישלון" של פנכס שדה וברנר, אני בדכדוך מלזכור משהו מ"זכרון דברים".
