הפעם הראשונה שנתקלתי בספר הזה היא, כצפוי, בחנות ספרים. אני וידידה שלי דיברנו על סדרת טלוויזיה בשם "על טבעי" כשלפתע נתקלנו בערימה קטנה של ספרים שעליה התנוססה דמות שהזכירה בצורה מדהימה את אחת הדמויות מסדרת הטלוויזיה, ובצירוף מקרים עוד יותר מופלא נקרא הספר "לקסיקון השדים", כשחלק נכבד מ"על טבעי" עוסק בשדים. כשניגשתי לקרוא את התקציר נדהמתי עוד יותר מהדמיון שלו לעלילה של סדרת הטלוויזיה - בעוד הספר מספר על שני אחים, הגדול תולעת ספרים והקטן בריון ולהם אימא מטורפת ואבא מת והם נלחמים בשדים ובדברים על טבעיים, סדרת הטלוויזיה מספרת על שני אחים, הגדול בריון והקטן תולעת ספרים, להם אימא מתה ואבא מוזר, והם נלחמים בשדים ובעל טבעי. צירוף המקרים הזה נראה לי חשוד מדי, והשתוקקתי לקרוא את הספר. שמחתי מאוד כשקיבלתי אותו ליום ההולדת, ובסופו של דבר חיסלתי אותו תוך יומיים בערך, ויצאתי עם רגשות מעורבים. הרושם הראשוני שלי היה - זאת העתקה מוחלטת של סדרת הטלוויזיה (בהתחשב בעובדה שסדרת הטלוויזיה יצאה כמה שנים לפני הספר). שני אחים שמסתירים את חייהם האמיתיים מאחרים, משתמשים בכלי נשק קטלניים בגיל צעיר - כל כך "על טבעי". שד שנראה כמו עשן שחור לא-ממשי? תיאור מ-ד-ו-יק של השדים מ"על טבעי"!!! האח "תולעת הספרים" רגשני ומתחבב במהרה על ידי אנשים, וה"בריון" זוכה בבחורות? בדיוק כמו בעל-טבעי. כבר חשבתי שאני הולכת לשנוא את הספר על שהעתיק מסדרת הטלוויזיה האהובה עליי, אבל ככל שהמשכתי לקרוא, הבנתי שאני טועה בגדול. אומנם בהרבה מאוד מובנים הספר זהה ל"על-טבעי", אבל הוא שונה בצורה משמעותית כל כך שכבר לא יכולתי להשוות ביניהם. העלילה האפלה, המהירה והסוחפת פשוט לא תיתן לכם להניח את הספר מהידיים, וההפתעות והטוויסטים בעלילה פשוט הופכים את הספר הזה לתענוג לקריאה. אני אישית מצאתי שקשה להתחבר לנקודת המבט של ניק, שבאופן טבעי מנותק מאוד וכמעט לא מסוגל להרגיש. ובכל זאת, בדרך כמעט בלתי אפשרית, נקודת המבט שלו מרגשת מאוד ועוזרת להבין את המצב שלו. בקיצור? ספר מדהים ומרשים מאוד. לא ספר מהסוג שהייתי קוראת שוב ושוב ושוב - הוא כבד מדי בשביל זה. אבל בהחלט ספר חובה.

כרגע אני במצב של מעריצה שרופה של הסדרה, אבל לדעתי בריסינגר הוא דווקא הספר החלש בסדרה. הכתיבה היא אכן מעולה ובקטעים מסויימים הכי טובה בסדרה, אבל באמצע הספר (הקטע החלש בכל ספר בסדרה) העלילה מזדחלת, מתפרשת יותר מדי ומתחילה לשעמם. ובכל זאת, מומלץ בחום :)

הפעם הראשונה שנתקלתי בספר הזה היא, כצפוי, בחנות ספרים. אני וידידה שלי דיברנו על סדרת טלוויזיה בשם "על טבעי" כשלפתע נתקלנו בערימה קטנה של ספרים שעליה התנוססה דמות שהזכירה בצורה מדהימה את אחת הדמויות מסדרת הטלוויזיה, ובצירוף מקרים עוד יותר מופלא נקרא הספר "לקסיקון השדים", כשחלק נכבד מ"על טבעי" עוסק בשדים. כשניגשתי לקרוא את התקציר נדהמתי עוד יותר מהדמיון שלו לעלילה של סדרת הטלוויזיה - בעוד הספר מספר על שני אחים, הגדול תולעת ספרים והקטן בריון ולהם אימא מטורפת ואבא מת והם נלחמים בשדים ובדברים על טבעיים, סדרת הטלוויזיה מספרת על שני אחים, הגדול בריון והקטן תולעת ספרים, להם אימא מתה ואבא מוזר, והם נלחמים בשדים ובעל טבעי. צירוף המקרים הזה נראה לי חשוד מדי, והשתוקקתי לקרוא את הספר. שמחתי מאוד כשקיבלתי אותו ליום ההולדת, ובסופו של דבר חיסלתי אותו תוך יומיים בערך, ויצאתי עם רגשות מעורבים. הרושם הראשוני שלי היה - זאת העתקה מוחלטת של סדרת הטלוויזיה (בהתחשב בעובדה שסדרת הטלוויזיה יצאה כמה שנים לפני הספר). שני אחים שמסתירים את חייהם האמיתיים מאחרים, משתמשים בכלי נשק קטלניים בגיל צעיר - כל כך "על טבעי". שד שנראה כמו עשן שחור לא-ממשי? תיאור מ-ד-ו-יק של השדים מ"על טבעי"!!! האח "תולעת הספרים" רגשני ומתחבב במהרה על ידי אנשים, וה"בריון" זוכה בבחורות? בדיוק כמו בעל-טבעי. כבר חשבתי שאני הולכת לשנוא את הספר על שהעתיק מסדרת הטלוויזיה האהובה עליי, אבל ככל שהמשכתי לקרוא, הבנתי שאני טועה בגדול. אומנם בהרבה מאוד מובנים הספר זהה ל"על-טבעי", אבל הוא שונה בצורה משמעותית כל כך שכבר לא יכולתי להשוות ביניהם. העלילה האפלה, המהירה והסוחפת פשוט לא תיתן לכם להניח את הספר מהידיים, וההפתעות והטוויסטים בעלילה פשוט הופכים את הספר הזה לתענוג לקריאה. אני אישית מצאתי שקשה להתחבר לנקודת המבט של ניק, שבאופן טבעי מנותק מאוד וכמעט לא מסוגל להרגיש. ובכל זאת, בדרך כמעט בלתי אפשרית, נקודת המבט שלו מרגשת מאוד ועוזרת להבין את המצב שלו. בקיצור? ספר מדהים ומרשים מאוד. לא ספר מהסוג שהייתי קוראת שוב ושוב ושוב - הוא כבד מדי בשביל זה. אבל בהחלט ספר חובה.

ספר עיון חביב למי שאינם מתעמקים מאוד בהארי פוטר, אך הציקו לי בו כמו דברים מהותיים: חוסר דיוק מהותי בכמה פרטים חיוניים (דבר חשוב בספר עיוני), התרגום לא נעשה על ידי גילי בר הלל אלא על ידי מתרגמת אחרת, ולכן הציטוטים המובאים נראים צורמים ולא מוכרים (אולי לא יפריע לרוב הקוראים, אך לי זה הציק), והרחבה יתרה על נושאים שדווקא אינם תופסים מקום חשוב בסדרה, או "חפירה" בנושאים משניים למדי. בנוסף, העובדה שהספר נכתב רק לאחר צאתם של 4 ספרים, ולכן כשהוא מרחיב על דברים הוא לא מחדש עליהם בהרבה (כמו על וולדמורט, שמתגלה לנו עליו הרבה יותר כבר בספר החמישי; כך גם עם דמבלדור והארי עצמו). בנוסף הוא מעלה השערות לגבי סוף הסדרה או הדמויות שיראו מעט מטופשות או לא מעניינות למי שסיימו לקרוא את הסדרה. בנוסף הייתי רוצה לציין שהספר משעמם במיוחד לאחר כמה עשרות עמודים, גם ביחס לספר עיוני. לא מומלץ במיוחד, אבל בהחלט מרחיב את הדעת לגבי כמה נושאים ספציפיים בהארי פוטר.

זהירות: ביקורת ארוכה מאוד, שמכילה ספויילרים. ובכן, שחר מפצי סוף סוף הגיע לידיי, ואחרי שלושה ספרים בינוניים למדי יכולתי לקוות רק לשיפור. ואכן השיפור הגיע! זה ללא ספק הספר האהוב עליי בסדרה, אבל זה עדיין ספר עם כמה חסרונות מהותיים, והוא לחלוטין לא מושלם. ראשית, האורך. לי אין בעייה עם ספרים ארוכים, אבל בספר כזה גדול העלילה פשוט רחבה מדי ועמוסה בפרטים, ואם הספר היה מפוצל היה יותר קל לעקוב אחריה. שנית, הדמויות. סוף סוף בלה משיגה את מבוקשה והופכת לערפדית, מה שהופך אותה גם לדמות הרבה פחות מעצבנת ויותר אנושית (אם זה לא נשמע לכם מוזר מדי). האובססיה שלה לאדוארד פוחתת סוף סוף, ובהחלט יותר מעניין לקרוא על החוויות שלה בבתור ערפדית מאשר על כמה אדוארד מושלם וכמה העיניים שלו יפות והעור שלו נוצץ וקר והוא מושלם והוא אדוניס ובלה בלה בלה. היא עדיין לא דמות מושלמת, והיא עדיין אובססיבית למדי ומושלמת מדי, אבל היא השתפרה. ג'ייקוב נפטר מהרכושנות שלו כלפי בלה ומתאפס. הוא חוזר יותר לאופי הנעים יותר שלו, אבל מרגיז שהוא מודאג ומטורף מכעס כשבלה סובלת בהריון שלה, ופתאום כשהוא מביט ברנסמיי כל העולם שלו הופך לוורוד ומושלם. אומנם הוזהרנו שכך יהיה, אבל היה נחמד אם עם ג'ייקוב זה היה הולך אחרת. ורנסמיי... מעט מושלמת מדי. היה נחמד אם האישיות שלה הייתה מיוחדת יותר. סה"כ, העלילה לעתים צפויה מדי, קלישאתית מאוד, הדיאלוגים מרגיזים והתיאורים כבדים מדי, אבל זה ספר סוחף ומותח יותר מקודמיו וקשה להניח אותו מהידיים. מומלץ.

הפעם הראשונה שנתקלתי בספר הזה היא, כצפוי, בחנות ספרים. אני וידידה שלי דיברנו על סדרת טלוויזיה בשם "על טבעי" כשלפתע נתקלנו בערימה קטנה של ספרים שעליה התנוססה דמות שהזכירה בצורה מדהימה את אחת הדמויות מסדרת הטלוויזיה, ובצירוף מקרים עוד יותר מופלא נקרא הספר "לקסיקון השדים", כשחלק נכבד מ"על טבעי" עוסק בשדים. כשניגשתי לקרוא את התקציר נדהמתי עוד יותר מהדמיון שלו לעלילה של סדרת הטלוויזיה - בעוד הספר מספר על שני אחים, הגדול תולעת ספרים והקטן בריון ולהם אימא מטורפת ואבא מת והם נלחמים בשדים ובדברים על טבעיים, סדרת הטלוויזיה מספרת על שני אחים, הגדול בריון והקטן תולעת ספרים, להם אימא מתה ואבא מוזר, והם נלחמים בשדים ובעל טבעי. צירוף המקרים הזה נראה לי חשוד מדי, והשתוקקתי לקרוא את הספר. שמחתי מאוד כשקיבלתי אותו ליום ההולדת, ובסופו של דבר חיסלתי אותו תוך יומיים בערך, ויצאתי עם רגשות מעורבים. הרושם הראשוני שלי היה - זאת העתקה מוחלטת של סדרת הטלוויזיה (בהתחשב בעובדה שסדרת הטלוויזיה יצאה כמה שנים לפני הספר). שני אחים שמסתירים את חייהם האמיתיים מאחרים, משתמשים בכלי נשק קטלניים בגיל צעיר - כל כך "על טבעי". שד שנראה כמו עשן שחור לא-ממשי? תיאור מ-ד-ו-יק של השדים מ"על טבעי"!!! האח "תולעת הספרים" רגשני ומתחבב במהרה על ידי אנשים, וה"בריון" זוכה בבחורות? בדיוק כמו בעל-טבעי. כבר חשבתי שאני הולכת לשנוא את הספר על שהעתיק מסדרת הטלוויזיה האהובה עליי, אבל ככל שהמשכתי לקרוא, הבנתי שאני טועה בגדול. אומנם בהרבה מאוד מובנים הספר זהה ל"על-טבעי", אבל הוא שונה בצורה משמעותית כל כך שכבר לא יכולתי להשוות ביניהם. העלילה האפלה, המהירה והסוחפת פשוט לא תיתן לכם להניח את הספר מהידיים, וההפתעות והטוויסטים בעלילה פשוט הופכים את הספר הזה לתענוג לקריאה. אני אישית מצאתי שקשה להתחבר לנקודת המבט של ניק, שבאופן טבעי מנותק מאוד וכמעט לא מסוגל להרגיש. ובכל זאת, בדרך כמעט בלתי אפשרית, נקודת המבט שלו מרגשת מאוד ועוזרת להבין את המצב שלו. בקיצור? ספר מדהים ומרשים מאוד. לא ספר מהסוג שהייתי קוראת שוב ושוב ושוב - הוא כבד מדי בשביל זה. אבל בהחלט ספר חובה.