זהירות: ביקורת ארוכה מאוד, שמכילה ספויילרים.
ובכן, שחר מפצי סוף סוף הגיע לידיי, ואחרי שלושה ספרים בינוניים למדי יכולתי לקוות רק לשיפור. ואכן השיפור הגיע! זה ללא ספק הספר האהוב עליי בסדרה, אבל זה עדיין ספר עם כמה חסרונות מהותיים, והוא לחלוטין לא מושלם.
ראשית, האורך. לי אין בעייה עם ספרים ארוכים, אבל בספר כזה גדול העלילה פשוט רחבה מדי ועמוסה בפרטים, ואם הספר היה מפוצל היה יותר קל לעקוב אחריה.
שנית, הדמויות. סוף סוף בלה משיגה את מבוקשה והופכת לערפדית, מה שהופך אותה גם לדמות הרבה פחות מעצבנת ויותר אנושית (אם זה לא נשמע לכם מוזר מדי). האובססיה שלה לאדוארד פוחתת סוף סוף, ובהחלט יותר מעניין לקרוא על החוויות שלה בבתור ערפדית מאשר על כמה אדוארד מושלם וכמה העיניים שלו יפות והעור שלו נוצץ וקר והוא מושלם והוא אדוניס ובלה בלה בלה. היא עדיין לא דמות מושלמת, והיא עדיין אובססיבית למדי ומושלמת מדי, אבל היא השתפרה.
ג'ייקוב נפטר מהרכושנות שלו כלפי בלה ומתאפס. הוא חוזר יותר לאופי הנעים יותר שלו, אבל מרגיז שהוא מודאג ומטורף מכעס כשבלה סובלת בהריון שלה, ופתאום כשהוא מביט ברנסמיי כל העולם שלו הופך לוורוד ומושלם. אומנם הוזהרנו שכך יהיה, אבל היה נחמד אם עם ג'ייקוב זה היה הולך אחרת.
ורנסמיי... מעט מושלמת מדי. היה נחמד אם האישיות שלה הייתה מיוחדת יותר.
סה"כ, העלילה לעתים צפויה מדי, קלישאתית מאוד, הדיאלוגים מרגיזים והתיאורים כבדים מדי, אבל זה ספר סוחף ומותח יותר מקודמיו וקשה להניח אותו מהידיים. מומלץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
