מורי•לפני 10 חודשיםהדרך של מקארתי לא מורכב ולא כבד. הוא כן זבלון.על הביקורת של איל ל על שומר המגדלור מאת קמילה לקברג
yaelhar•לפני שנהמסכימה איתך לגבי הספר.מקיואן סופר מצויין שבדרך כלל מצליח להגיד דברים בעלי משמעות באמצעות סיפור מדוייק.על הביקורת של איל ל על על חוף צ'זיל מאת איאן מקיואן
שומר המגדלורקמילה לקברגבראיון עם קמילה לקברג ביוטיוב. התרשמתי שמדובר באשה מאד אנטיליגנטית, מודעת לכך שהיא לא תכתוב את "מלחמה ושלום" הבא, או ספר שיזכה בפוליצר. המטרה שלה, לדבריה: "לכתוב ספר שהקורא יתקשה להתנתק ממנו עד חמש בבוקר". במקרה שלי, זה די קורה. בשנה האחרונה קראתי את כל סדרת ספרי פילבקה שתורגמו לאנגלית, כל ספר בערך ביומיים, ונהניתי מאד. אז כמו בסדרות, שלפעמים תצפה בסדרות כמו "הסמויה" וסופרנוס, ולפעמים תהנה מאיזה דרמת מתח ספרדית חסרת משקל, אז בכל ביקור בספריה, אני נהנה לקרוא ספרים קריאים בסגנון של לקברג, לצד ספרים כבדים ומורכבים כמו נניח "הדרך" של מקארתי. והערה לגבי שומר המגדלור: ברוב ספרי קמילה לקברג, אני מנחש כבר די בתחילת הספר את זהות הרוצח/ת (מעבר לדלת הסגורה, הילד הנעלם או בתולת הים). הדבר קצת פוגע בהנאה מהספר. הייחוד בשומר המגדלור, היא בהפתעה שבסוף, ובזהות הרוצח/ת. אז ספר מרתק, שמפתיע אותך בסוף, ומעורר הרבה מחשבות, קשה לבטל אותו ולהגדיר כספר טיסה.
בתולת היםקמילה לקברגבראיון עם קמילה לקברג ביוטיוב. התרשמתי שמדובר באשה מאד אנטיליגנטית, מודעת לכך שהיא לא תכתוב את "מלחמה ושלום" הבא, או ספר שיזכה בפוליצר. המטרה שלה, לדבריה: "לכתוב ספר שהקורא יתקשה להתנתק ממנו עד חמש בבוקר". במקרה שלי, זה די קורה. בשנה האחרונה קראתי את כל סדרת ספרי פילבקה שתורגמו לאנגלית, כל ספר בערך ביומיים, ונהניתי מאד. אז כמו בסדרות, שלפעמים תצפה בסדרות כמו "הסמויה" וסופרנוס, ולפעמים תהנה מאיזה דרמת מתח ספרדית חסרת משקל, אז בכל ביקור בספריה, אני נהנה לקרוא ספרים מרתקים בסגנון של לקברג, לצד נניח "הדרך" של מקארתי. והערה נוספת לגבי בתולת הים. הספר הזה גם נשאר אתי, כמה ימים אחרי, התקשיתי להתנתק ממנו. כמות הרוע של לפחות מחצית מהגיבורים, האכזריות שגיבור הספר ספג, וגרם לאחרים, די טלטלה אותי. הדבר יוצר הזדהות עם גיבור שלילי בבסיסו. אז אם אתה קורה ספר עבה ביומיים, ומתקשה להתנתק ממנו אחרי, ומהמחשבות שהוא עורר אצלך, אז הוא גם לא שטחי כמו שנראה במבט ראשון.
בתולת היםקמילה לקברגבראיון עם קמילה לקברג ביוטיוב. התרשמתי שמדובר באשה מאד אנטיליגנטית, מודעת לכך שהיא לא תכתוב את "מלחמה ושלום" הבא, או ספר שיזכה בפוליצר. המטרה שלה, לדבריה: "לכתוב ספר שהקורא יתקשה להתנתק ממנו עד חמש בבוקר". במקרה שלי, זה די קורה. בשנה האחרונה קראתי את כל סדרת ספרי פילבקה שתורגמו לאנגלית, כל ספר בערך ביומיים, ונהניתי מאד. אז כמו בסדרות, שלפעמים תצפה בסדרות כמו "הסמויה" וסופרנוס, ולפעמים תהנה מאיזה דרמת מתח ספרדית חסרת משקל, אז בכל ביקור בספריה, אני נהנה לקרוא ספרים מרתקים בסגנון של לקברג, לצד נניח "הדרך" של מקארתי. והערה נוספת לגבי בתולת הים. הספר הזה גם נשאר אתי, כמה ימים אחרי, התקשיתי להתנתק ממנו. כמות הרוע של לפחות מחצית מהגיבורים, האכזריות שגיבור הספר ספג, וגרם לאחרים, די טלטלה אותי. הדבר יוצר הזדהות עם גיבור שלילי בבסיסו. אז אם אתה קורה ספר עבה ביומיים, ומתקשה להתנתק ממנו אחרי, ומהמחשבות שהוא עורר אצלך, אז הוא גם לא שטחי כמו שנראה במבט ראשון.
שומר המגדלורקמילה לקברגבראיון עם קמילה לקברג ביוטיוב. התרשמתי שמדובר באשה מאד אנטיליגנטית, מודעת לכך שהיא לא תכתוב את "מלחמה ושלום" הבא, או ספר שיזכה בפוליצר. המטרה שלה, לדבריה: "לכתוב ספר שהקורא יתקשה להתנתק ממנו עד חמש בבוקר". במקרה שלי, זה די קורה. בשנה האחרונה קראתי את כל סדרת ספרי פילבקה שתורגמו לאנגלית, כל ספר בערך ביומיים, ונהניתי מאד. אז כמו בסדרות, שלפעמים תצפה בסדרות כמו "הסמויה" וסופרנוס, ולפעמים תהנה מאיזה דרמת מתח ספרדית חסרת משקל, אז בכל ביקור בספריה, אני נהנה לקרוא ספרים קריאים בסגנון של לקברג, לצד ספרים כבדים ומורכבים כמו נניח "הדרך" של מקארתי. והערה לגבי שומר המגדלור: ברוב ספרי קמילה לקברג, אני מנחש כבר די בתחילת הספר את זהות הרוצח/ת (מעבר לדלת הסגורה, הילד הנעלם או בתולת הים). הדבר קצת פוגע בהנאה מהספר. הייחוד בשומר המגדלור, היא בהפתעה שבסוף, ובזהות הרוצח/ת. אז ספר מרתק, שמפתיע אותך בסוף, ומעורר הרבה מחשבות, קשה לבטל אותו ולהגדיר כספר טיסה.
בתולת היםקמילה לקברגבראיון עם קמילה לקברג ביוטיוב. התרשמתי שמדובר באשה מאד אנטיליגנטית, מודעת לכך שהיא לא תכתוב את "מלחמה ושלום" הבא, או ספר שיזכה בפוליצר. המטרה שלה, לדבריה: "לכתוב ספר שהקורא יתקשה להתנתק ממנו עד חמש בבוקר". במקרה שלי, זה די קורה. בשנה האחרונה קראתי את כל סדרת ספרי פילבקה שתורגמו לאנגלית, כל ספר בערך ביומיים, ונהניתי מאד. אז כמו בסדרות, שלפעמים תצפה בסדרות כמו "הסמויה" וסופרנוס, ולפעמים תהנה מאיזה דרמת מתח ספרדית חסרת משקל, אז בכל ביקור בספריה, אני נהנה לקרוא ספרים מרתקים בסגנון של לקברג, לצד נניח "הדרך" של מקארתי. והערה נוספת לגבי בתולת הים. הספר הזה גם נשאר אתי, כמה ימים אחרי, התקשיתי להתנתק ממנו. כמות הרוע של לפחות מחצית מהגיבורים, האכזריות שגיבור הספר ספג, וגרם לאחרים, די טלטלה אותי. הדבר יוצר הזדהות עם גיבור שלילי בבסיסו. אז אם אתה קורה ספר עבה ביומיים, ומתקשה להתנתק ממנו אחרי, ומהמחשבות שהוא עורר אצלך, אז הוא גם לא שטחי כמו שנראה במבט ראשון.
שומר המגדלורקמילה לקברגבראיון עם קמילה לקברג ביוטיוב. התרשמתי שמדובר באשה מאד אנטיליגנטית, מודעת לכך שהיא לא תכתוב את "מלחמה ושלום" הבא, או ספר שיזכה בפוליצר. המטרה שלה, לדבריה: "לכתוב ספר שהקורא יתקשה להתנתק ממנו עד חמש בבוקר". במקרה שלי, זה די קורה. בשנה האחרונה קראתי את כל סדרת ספרי פילבקה שתורגמו לאנגלית, כל ספר בערך ביומיים, ונהניתי מאד. אז כמו בסדרות, שלפעמים תצפה בסדרות כמו "הסמויה" וסופרנוס, ולפעמים תהנה מאיזה דרמת מתח ספרדית חסרת משקל, אז בכל ביקור בספריה, אני נהנה לקרוא ספרים קריאים בסגנון של לקברג, לצד ספרים כבדים ומורכבים כמו נניח "הדרך" של מקארתי. והערה לגבי שומר המגדלור: ברוב ספרי קמילה לקברג, אני מנחש כבר די בתחילת הספר את זהות הרוצח/ת (מעבר לדלת הסגורה, הילד הנעלם או בתולת הים). הדבר קצת פוגע בהנאה מהספר. הייחוד בשומר המגדלור, היא בהפתעה שבסוף, ובזהות הרוצח/ת. אז ספר מרתק, שמפתיע אותך בסוף, ומעורר הרבה מחשבות, קשה לבטל אותו ולהגדיר כספר טיסה.
