אל תחששו להיעזר ברשימת הדמויות בתחילת הספר - הלר לא חוסך ביצירת אינספור דמויות. לוקח זמן להתרגל לציר הזמן - כן אני יודע הוא לא הגיוני - זה חלק מהקסם. ספר מצחיק מהול ביגון שנשען על ציניות אינסופית. ביקורת גדולה ונוקבת על המלחמה הקרה, מקארתיזם וההיררכיה הצבאית. ומה שהיה נכון באי איטלקי ב1942, היה עדיין נכון בעת פרסום הספר ב1961. ולצערנו, גם היום

קראתי את כל הרומנים של בוקובסקי, וחלק נכבד מספרי השירה שכתב והסיפורים הקצרים. אני לא בטוח מי ערך את האוסף המדובר (עושה רושם שדורית וייסמן), אבל היא בוודאי קראה את מרבית הפואמות שכתב. האוסף מלקט הרבה שירים וגם כמה סיפורים קצרים, לדעתי מדובר בהקדמה מעולה לרומנים. אם נהנתם - המשיכו הלאה וקראו את Ham on Rye (עדיף באנגלית, התרגום צולע והאנגלית פשוטה). ולא רק שדורית וייסמן בחרה בפינצטה יצירות משובחות - היא אף תירגמה אותן בצורה מיטבית.

קראתי את כל הרומנים של בוקובסקי, וחלק נכבד מספרי השירה שכתב והסיפורים הקצרים. אני לא בטוח מי ערך את האוסף המדובר (עושה רושם שדורית וייסמן), אבל היא בוודאי קראה את מרבית הפואמות שכתב. האוסף מלקט הרבה שירים וגם כמה סיפורים קצרים, לדעתי מדובר בהקדמה מעולה לרומנים. אם נהנתם - המשיכו הלאה וקראו את Ham on Rye (עדיף באנגלית, התרגום צולע והאנגלית פשוטה). ולא רק שדורית וייסמן בחרה בפינצטה יצירות משובחות - היא אף תירגמה אותן בצורה מיטבית.

אל תחששו להיעזר ברשימת הדמויות בתחילת הספר - הלר לא חוסך ביצירת אינספור דמויות. לוקח זמן להתרגל לציר הזמן - כן אני יודע הוא לא הגיוני - זה חלק מהקסם. ספר מצחיק מהול ביגון שנשען על ציניות אינסופית. ביקורת גדולה ונוקבת על המלחמה הקרה, מקארתיזם וההיררכיה הצבאית. ומה שהיה נכון באי איטלקי ב1942, היה עדיין נכון בעת פרסום הספר ב1961. ולצערנו, גם היום

מעריץ גדול של בוקובסקי - פחות של ספרות זולה (או בשמו המקורי - Pulp). לא קראתי את התרגום לעברית, ולכן לא אוכל להתייחס אליו. פולפ הוא הרומן האחרון של בוקובסקי, פורסם זמן קצר לפני מותו ב1994. בוקבוסקי חלה איפשהו בשלושת רבעי הספר ב1993, ככה שהתוצר הסופי מבולגן יחסית וחסר קו עלילה ברור. הוא לא נורא - הוא פשוט לא כזה טוב. זה הרומן היחיד שבוקובסקי פירסם שלא עוסק בהנרי צ'ינאסקי, הלא הוא האלטר אגו הידוע של בוקובסקי. הדמות הראשית היא ניקי בלן, והוא חוקר פרטי שנשכר עלי ידי 'גברת המוות' למצוא את 'סלין' הלא הוא לואי פרדינאן סלין (מסע אל קצה הלילה). המון מטאפרות, בעיקר לג'ון מרטין (הבעלים של בלאק ספארו, המו"ל של בוקובסקי) ובעיקר למוות. מוות. מוות. עושה רושם שנושא זה העסיק את בוקובסקי שנים לפני שמת, וזה בא לידי ביטוי בספר. הכל מלא בסגנון הכתיבה של בוקובסקי, אבל העלילה חסרת בשר. למעריצים כבדים של בוקובסקי בלבד - ולאחרים מוטב לקרוא את היצירות היותר מוצלחות שלו (=כל שאר היצירות). אסיים במשפט הבודד שמופיע בהקדשה בתחילת הספר, שלא יכל לתארו טוב יותר: “Dedicated to bad writing”

מעריץ גדול של בוקובסקי - פחות של ספרות זולה (או בשמו המקורי - Pulp). לא קראתי את התרגום לעברית, ולכן לא אוכל להתייחס אליו. פולפ הוא הרומן האחרון של בוקובסקי, פורסם זמן קצר לפני מותו ב1994. בוקבוסקי חלה איפשהו בשלושת רבעי הספר ב1993, ככה שהתוצר הסופי מבולגן יחסית וחסר קו עלילה ברור. הוא לא נורא - הוא פשוט לא כזה טוב. זה הרומן היחיד שבוקובסקי פירסם שלא עוסק בהנרי צ'ינאסקי, הלא הוא האלטר אגו הידוע של בוקובסקי. הדמות הראשית היא ניקי בלן, והוא חוקר פרטי שנשכר עלי ידי 'גברת המוות' למצוא את 'סלין' הלא הוא לואי פרדינאן סלין (מסע אל קצה הלילה). המון מטאפרות, בעיקר לג'ון מרטין (הבעלים של בלאק ספארו, המו"ל של בוקובסקי) ובעיקר למוות. מוות. מוות. עושה רושם שנושא זה העסיק את בוקובסקי שנים לפני שמת, וזה בא לידי ביטוי בספר. הכל מלא בסגנון הכתיבה של בוקובסקי, אבל העלילה חסרת בשר. למעריצים כבדים של בוקובסקי בלבד - ולאחרים מוטב לקרוא את היצירות היותר מוצלחות שלו (=כל שאר היצירות). אסיים במשפט הבודד שמופיע בהקדשה בתחילת הספר, שלא יכל לתארו טוב יותר: “Dedicated to bad writing”