אין דיונים על ביקורות של אחרים
אני? עם היד על הלב. בשום פנים ואופן !!! אם כבר הייתי מזלזל לא הייתי אומר לך שבחרתי להתנסות בעצמי בקריאה בספרים של רם אורן וב-"חוכמת הבייגלה". אני לא חייב להוכיח לך את כוונותי אבל בכל זאת איך יכולתי להוכיח לך את זה הכי טוב אם לא בקלישאה על באר המים. לכל אחד יש את הזכות לאהוב את הספרים המועדפים בעיניו ואם כבר מדברים על עניין של להסתכל על דברים מנקודה של עליונות. מה שנורא חורה לי זה נתינת הנקודות, לכן לשיפוט הזה אני בוחר שלעולם לא אכניס את עצמי.
סנדקר כתב את סיפור המסגרת של "אמנות ההקשבה לפעימות הלב" בצורה מגושמת, סטריאוטיפית ושטוחה, לדעתי. ייתכן שאצה לו הדרך להגיע לסיפור העיקרי. אם תתעלמי מכך אולי תוכלי ליהנות מסיפור האגדה. מי שמייחס לו את העברת הידע של חוכמת המזרח בלה בלה בלה...עושה זאת על דעת עצמו. דרך אגב, וכפי שסיפרתי באחת הביקורות, על פי מה שכתב בפתיח ובאחרית הדבר לספר "הדרך הארוכה אל החכמה", מבינים שהוא שילב בספריו יסודות אמיתיים מביקוריו בבורמה, כגון: הזקן שתיקן ספרים, האנשים ששימשו כמגלי מוקשים וכו'.
מצטערת, לא התכוונתי להישמע שיפוטית פרט מאשר ביחס לעצמי ולדעותי הקדומות, הפיוז שלי קפץ כי נראה היה לכאורה שאב"פ גולש לטענה המוכרת שמזלזלת בקוראי רומנטיקה (הביטוי השנוא עליי - רומן למשרתות)משל היו ספרים מאיכות נחותה . אין לי בעיה עם האיכות האגדתית בסיפורים של סנדקר ,יש עוד סופרים שכותבים ככה. מה שהרגיז אותי בכתיבה שלו -למיטב זכרוני ,זה היה מזמן- היא הרמאות. העמדת הפנים שמדובר בסיפור מסוג אחד ואז שינוי כיוון לסוג אחר , כאילו לא היה לו מושג איך להתמודד עם העלילה שלו עצמו. והמחזור והשימוש הלעוס לעייפה ב"רוחניות מזרחית". את מרי פופינס בכלל לא אהבתי. ואם לא אתעצבן מספרים איזה עניין יהיה לי בחיים?