"ב3:00 אחר- הצהרים ביום רביעי, 18 בפברואר 1931, אמריא מ"רחמים" ואעוף לי על כנפי שלי. אנא, סלחו לי. אהבתי את כולכם. (חתום) רוברט סמית סכון ביטוח" ביום חורף אפור נחת עלי לגמרי מקרה הספר הזה. הספר כולו המתרחש במעוזות הזויים וקסומים שאפפו את התרבות האפרו-אמריקאית במעברה הקשה והכואב לעיתים קרובות מחברה פולקלורית שכל רגש בה מועצם לחברה מוחשית וחומרנית עד כדי כאב שכל דבר בה נמדד ומוערך. חולב נאלץ למצא מקום בין אביו מיקון לשאר הדמויות המסתוריו והצבעוניות שממלאות את חיי משפחתו בשיקגו. טוני מוריסון מציגה שום באור מכשף וחוכמת חיים בלתי נדלית חברה לא מוכרת שכול כולה מזינה את עצמה ונדמה כצומחת תמיד מאותם מקורות.

קשה לשים את האצבע בדיוק על מה ששובר את הלב בלקרא את הספר. האם זה הכאב האנוכי במיוחד שאופף אותך שאתה נתקל באדם שחכם, מצחיק ומיוחד ממך בכמות שגורמת ללב לעלות על גדותיו מקנאה? האם זה ההפסד העצום לספרות, למחשוב, ולהומור באופן כללי שספגנו באובדנו? והמימד הנוסף והקשה מנשא שמטען הספר מנחית. כי מעבר לאישיות העצומה הנשפכת מכל עמוד, ישנו סיפור כאן, כבד וכואב, סיפור על אובדן החי ומהות הגיוון והעושר שקיי (או שהיה קיים) בעולמנו.

אני לא יודע למה. ספר עמוס מטאפורות מיותרות ומובנות מאליהם. השימוש התכוף מידי במוטיבים מעיק, והפיכת הדמויות לפרסונות מוגזם ומיותר. מצאתי את עצמי מגלגל עיניים כלפי מעלה בתסכול לגביי אמירות מיותרות ולא מעניינות. בסופו של ענין היה מתאמץ מידי ולא מאוד מיוחד.

קשה לשים את האצבע בדיוק על מה ששובר את הלב בלקרא את הספר. האם זה הכאב האנוכי במיוחד שאופף אותך שאתה נתקל באדם שחכם, מצחיק ומיוחד ממך בכמות שגורמת ללב לעלות על גדותיו מקנאה? האם זה ההפסד העצום לספרות, למחשוב, ולהומור באופן כללי שספגנו באובדנו? והמימד הנוסף והקשה מנשא שמטען הספר מנחית. כי מעבר לאישיות העצומה הנשפכת מכל עמוד, ישנו סיפור כאן, כבד וכואב, סיפור על אובדן החי ומהות הגיוון והעושר שקיי (או שהיה קיים) בעולמנו.

קשה לשים את האצבע בדיוק על מה ששובר את הלב בלקרא את הספר. האם זה הכאב האנוכי במיוחד שאופף אותך שאתה נתקל באדם שחכם, מצחיק ומיוחד ממך בכמות שגורמת ללב לעלות על גדותיו מקנאה? האם זה ההפסד העצום לספרות, למחשוב, ולהומור באופן כללי שספגנו באובדנו? והמימד הנוסף והקשה מנשא שמטען הספר מנחית. כי מעבר לאישיות העצומה הנשפכת מכל עמוד, ישנו סיפור כאן, כבד וכואב, סיפור על אובדן החי ומהות הגיוון והעושר שקיי (או שהיה קיים) בעולמנו.

קשה לשים את האצבע בדיוק על מה ששובר את הלב בלקרא את הספר. האם זה הכאב האנוכי במיוחד שאופף אותך שאתה נתקל באדם שחכם, מצחיק ומיוחד ממך בכמות שגורמת ללב לעלות על גדותיו מקנאה? האם זה ההפסד העצום לספרות, למחשוב, ולהומור באופן כללי שספגנו באובדנו? והמימד הנוסף והקשה מנשא שמטען הספר מנחית. כי מעבר לאישיות העצומה הנשפכת מכל עמוד, ישנו סיפור כאן, כבד וכואב, סיפור על אובדן החי ומהות הגיוון והעושר שקיי (או שהיה קיים) בעולמנו.