איך בכלל כותבים על שלושה סיפורים בבת אחת? איך מסכמים שלוש חוויות, שלוש תקופות, שלוש קומות? אולי אתחיל דווקא מלומר שאני נמצאת כרגע בתקופה שלא מיטיבה איתי. הראש מלא במחשבות, הלב בוער מאהבה, הגוף לא מוצא נחת... וכמו תמיד- כשמגיעה תקופה שכזו, קשה לי לקרוא, קשה לי לכתוב. הספר הזה, נבחר מתוך ייאוש, מתוך אמונה באשכול נבו שידע איך להקל עליי, איך להעניק בלי לדרוש שום מאמץ. אבל כשמאגר הכוחות מרוקן, כל דבר ודבר, גם הקל שבקלים, מלווה במאמץ. מאמץ רגעי, או מאמץ מתמשך, בכל מקרה- מאמץ. ואני התאמצתי, וחשבתי, ובערתי ולא מצאתי נחת. אבל כמה שהייתי מרוצה. אני אוהבת את האנושיות שנמצאת בכל אחת מדמויותיו של אשכול נבו. הן נוגעות ללב. אוחזות בו ולא מרפות. מסיפור לסיפור היה נדמה כי העלילה משתפרת, כי הדמויות מתעגלות, נותנות מענה לצורך הקיים למצוא אדם להזדהות איתו, להרגיש כי אתה לא יחיד, לא לבד. את הסיפור האחרון קראתי כמעט בשטף, הוא סחף אותי לתוכו. משהו בדמותה של דבורה האלמנה פגש משהו בדמותי שלי. זה עניין אותי, הקשר המוזר הזה שנוצר בינינו, וחקרתי לא מעט, נברתי במעמקי נפשי, אך התשובה התחבאה לה ממש מול עיניי.. היא מתגעגעת. וגם אני – מתגעגעת. וכמו תמיד, וכמו שאשכול נבו בטח יודע, הגעגוע מחבר.

איך בכלל כותבים על שלושה סיפורים בבת אחת? איך מסכמים שלוש חוויות, שלוש תקופות, שלוש קומות? אולי אתחיל דווקא מלומר שאני נמצאת כרגע בתקופה שלא מיטיבה איתי. הראש מלא במחשבות, הלב בוער מאהבה, הגוף לא מוצא נחת... וכמו תמיד- כשמגיעה תקופה שכזו, קשה לי לקרוא, קשה לי לכתוב. הספר הזה, נבחר מתוך ייאוש, מתוך אמונה באשכול נבו שידע איך להקל עליי, איך להעניק בלי לדרוש שום מאמץ. אבל כשמאגר הכוחות מרוקן, כל דבר ודבר, גם הקל שבקלים, מלווה במאמץ. מאמץ רגעי, או מאמץ מתמשך, בכל מקרה- מאמץ. ואני התאמצתי, וחשבתי, ובערתי ולא מצאתי נחת. אבל כמה שהייתי מרוצה. אני אוהבת את האנושיות שנמצאת בכל אחת מדמויותיו של אשכול נבו. הן נוגעות ללב. אוחזות בו ולא מרפות. מסיפור לסיפור היה נדמה כי העלילה משתפרת, כי הדמויות מתעגלות, נותנות מענה לצורך הקיים למצוא אדם להזדהות איתו, להרגיש כי אתה לא יחיד, לא לבד. את הסיפור האחרון קראתי כמעט בשטף, הוא סחף אותי לתוכו. משהו בדמותה של דבורה האלמנה פגש משהו בדמותי שלי. זה עניין אותי, הקשר המוזר הזה שנוצר בינינו, וחקרתי לא מעט, נברתי במעמקי נפשי, אך התשובה התחבאה לה ממש מול עיניי.. היא מתגעגעת. וגם אני – מתגעגעת. וכמו תמיד, וכמו שאשכול נבו בטח יודע, הגעגוע מחבר.

איך בכלל כותבים על שלושה סיפורים בבת אחת? איך מסכמים שלוש חוויות, שלוש תקופות, שלוש קומות? אולי אתחיל דווקא מלומר שאני נמצאת כרגע בתקופה שלא מיטיבה איתי. הראש מלא במחשבות, הלב בוער מאהבה, הגוף לא מוצא נחת... וכמו תמיד- כשמגיעה תקופה שכזו, קשה לי לקרוא, קשה לי לכתוב. הספר הזה, נבחר מתוך ייאוש, מתוך אמונה באשכול נבו שידע איך להקל עליי, איך להעניק בלי לדרוש שום מאמץ. אבל כשמאגר הכוחות מרוקן, כל דבר ודבר, גם הקל שבקלים, מלווה במאמץ. מאמץ רגעי, או מאמץ מתמשך, בכל מקרה- מאמץ. ואני התאמצתי, וחשבתי, ובערתי ולא מצאתי נחת. אבל כמה שהייתי מרוצה. אני אוהבת את האנושיות שנמצאת בכל אחת מדמויותיו של אשכול נבו. הן נוגעות ללב. אוחזות בו ולא מרפות. מסיפור לסיפור היה נדמה כי העלילה משתפרת, כי הדמויות מתעגלות, נותנות מענה לצורך הקיים למצוא אדם להזדהות איתו, להרגיש כי אתה לא יחיד, לא לבד. את הסיפור האחרון קראתי כמעט בשטף, הוא סחף אותי לתוכו. משהו בדמותה של דבורה האלמנה פגש משהו בדמותי שלי. זה עניין אותי, הקשר המוזר הזה שנוצר בינינו, וחקרתי לא מעט, נברתי במעמקי נפשי, אך התשובה התחבאה לה ממש מול עיניי.. היא מתגעגעת. וגם אני – מתגעגעת. וכמו תמיד, וכמו שאשכול נבו בטח יודע, הגעגוע מחבר.

איך בכלל כותבים על שלושה סיפורים בבת אחת? איך מסכמים שלוש חוויות, שלוש תקופות, שלוש קומות? אולי אתחיל דווקא מלומר שאני נמצאת כרגע בתקופה שלא מיטיבה איתי. הראש מלא במחשבות, הלב בוער מאהבה, הגוף לא מוצא נחת... וכמו תמיד- כשמגיעה תקופה שכזו, קשה לי לקרוא, קשה לי לכתוב. הספר הזה, נבחר מתוך ייאוש, מתוך אמונה באשכול נבו שידע איך להקל עליי, איך להעניק בלי לדרוש שום מאמץ. אבל כשמאגר הכוחות מרוקן, כל דבר ודבר, גם הקל שבקלים, מלווה במאמץ. מאמץ רגעי, או מאמץ מתמשך, בכל מקרה- מאמץ. ואני התאמצתי, וחשבתי, ובערתי ולא מצאתי נחת. אבל כמה שהייתי מרוצה. אני אוהבת את האנושיות שנמצאת בכל אחת מדמויותיו של אשכול נבו. הן נוגעות ללב. אוחזות בו ולא מרפות. מסיפור לסיפור היה נדמה כי העלילה משתפרת, כי הדמויות מתעגלות, נותנות מענה לצורך הקיים למצוא אדם להזדהות איתו, להרגיש כי אתה לא יחיד, לא לבד. את הסיפור האחרון קראתי כמעט בשטף, הוא סחף אותי לתוכו. משהו בדמותה של דבורה האלמנה פגש משהו בדמותי שלי. זה עניין אותי, הקשר המוזר הזה שנוצר בינינו, וחקרתי לא מעט, נברתי במעמקי נפשי, אך התשובה התחבאה לה ממש מול עיניי.. היא מתגעגעת. וגם אני – מתגעגעת. וכמו תמיד, וכמו שאשכול נבו בטח יודע, הגעגוע מחבר.

איך בכלל כותבים על שלושה סיפורים בבת אחת? איך מסכמים שלוש חוויות, שלוש תקופות, שלוש קומות? אולי אתחיל דווקא מלומר שאני נמצאת כרגע בתקופה שלא מיטיבה איתי. הראש מלא במחשבות, הלב בוער מאהבה, הגוף לא מוצא נחת... וכמו תמיד- כשמגיעה תקופה שכזו, קשה לי לקרוא, קשה לי לכתוב. הספר הזה, נבחר מתוך ייאוש, מתוך אמונה באשכול נבו שידע איך להקל עליי, איך להעניק בלי לדרוש שום מאמץ. אבל כשמאגר הכוחות מרוקן, כל דבר ודבר, גם הקל שבקלים, מלווה במאמץ. מאמץ רגעי, או מאמץ מתמשך, בכל מקרה- מאמץ. ואני התאמצתי, וחשבתי, ובערתי ולא מצאתי נחת. אבל כמה שהייתי מרוצה. אני אוהבת את האנושיות שנמצאת בכל אחת מדמויותיו של אשכול נבו. הן נוגעות ללב. אוחזות בו ולא מרפות. מסיפור לסיפור היה נדמה כי העלילה משתפרת, כי הדמויות מתעגלות, נותנות מענה לצורך הקיים למצוא אדם להזדהות איתו, להרגיש כי אתה לא יחיד, לא לבד. את הסיפור האחרון קראתי כמעט בשטף, הוא סחף אותי לתוכו. משהו בדמותה של דבורה האלמנה פגש משהו בדמותי שלי. זה עניין אותי, הקשר המוזר הזה שנוצר בינינו, וחקרתי לא מעט, נברתי במעמקי נפשי, אך התשובה התחבאה לה ממש מול עיניי.. היא מתגעגעת. וגם אני – מתגעגעת. וכמו תמיד, וכמו שאשכול נבו בטח יודע, הגעגוע מחבר.

איך בכלל כותבים על שלושה סיפורים בבת אחת? איך מסכמים שלוש חוויות, שלוש תקופות, שלוש קומות? אולי אתחיל דווקא מלומר שאני נמצאת כרגע בתקופה שלא מיטיבה איתי. הראש מלא במחשבות, הלב בוער מאהבה, הגוף לא מוצא נחת... וכמו תמיד- כשמגיעה תקופה שכזו, קשה לי לקרוא, קשה לי לכתוב. הספר הזה, נבחר מתוך ייאוש, מתוך אמונה באשכול נבו שידע איך להקל עליי, איך להעניק בלי לדרוש שום מאמץ. אבל כשמאגר הכוחות מרוקן, כל דבר ודבר, גם הקל שבקלים, מלווה במאמץ. מאמץ רגעי, או מאמץ מתמשך, בכל מקרה- מאמץ. ואני התאמצתי, וחשבתי, ובערתי ולא מצאתי נחת. אבל כמה שהייתי מרוצה. אני אוהבת את האנושיות שנמצאת בכל אחת מדמויותיו של אשכול נבו. הן נוגעות ללב. אוחזות בו ולא מרפות. מסיפור לסיפור היה נדמה כי העלילה משתפרת, כי הדמויות מתעגלות, נותנות מענה לצורך הקיים למצוא אדם להזדהות איתו, להרגיש כי אתה לא יחיד, לא לבד. את הסיפור האחרון קראתי כמעט בשטף, הוא סחף אותי לתוכו. משהו בדמותה של דבורה האלמנה פגש משהו בדמותי שלי. זה עניין אותי, הקשר המוזר הזה שנוצר בינינו, וחקרתי לא מעט, נברתי במעמקי נפשי, אך התשובה התחבאה לה ממש מול עיניי.. היא מתגעגעת. וגם אני – מתגעגעת. וכמו תמיד, וכמו שאשכול נבו בטח יודע, הגעגוע מחבר.