למרות שקראתי אותו מזמן,
עדיין מפעמת בי התחושה העילאית שליוותה אותי במהלך קריאתו. מדובר ביצירת מופת חד פעמית. לא פחות.
מי שאוהב את התפר שבין שיגעון לשפיות, בין מציאות לדמיון ומוכן ללכת עד הסוף עם מורקמי ומוחו המבריק יקבל מתנה אדירה בקריאת הספר המיוחד הזה.
חבל שאני לא מסוגלת לחזור ולקרוא ספרים שכבר קראתי. הייתי רוצה לחוות שוב ושוב את הספר הנפלא הזה כמו בפעם הראשונה.

אף פעם לא השתמשתי בסמים ואני לא יודעת מהי הרגשת הסוטול, אבל כל פעם שקראתי את הספר הזה הייתה תחושה שעישנתי משהו או שאכלתי קערה גדושה בפטריות הזיה.
זקן שמדבר לחתולים, גשם של דגים, ג'וני ווקר שרוצח חתולים ומה לא.
ברגע מסוים עלה לי הראיון להתחיל לחלק את הספר הזה במסיבות כתחליף לאקסטזי.
האם נהנתי מהספר? אני חושבת שכן. המסתוריות "המורקמית" שמסתרעת על כל הספר הופכת אותו למעניין. אם כי בשלב מסויים כבר רוצים להתחיל לקבל תשובות על כל השאלות שהועלו, אבל אין! כמעט עד סוף אין תשובות, וגם אז אני לא בטוחה שהבנתי מה הייתה כוונת המשורר.
הרוקי יש רק אחד, אני לא יודעת איך לאכול אותו, אבל פעם שטעמתי מהספרים שלו כבר לא אפסיק לרצות עוד.

הרבה מאוד כבר נכתב על הרוקי מורקמי,
היו שכתבו שספריו הזויים ובלתי מובנים, ויש את אלו שבטוחים שמדובר בגאון.
אני?
אני יודעת שמדובר בגאון.

הדמויות כ"כ עשירות, כ"כ עגולות ועם זאת מסתוריות לחלוטין,
כל אלו שאמרו שקפקא על החוף הוא כמו חלום, אני מסכימה לחלוטין, אבל חלום מקסים, עם השלכות מיוחדות על החיים, ותובנות עמוקות.
למי שעדיין לא מכיר את מורקמי, לא הייתי ממליצה להתחיל בספר הזה, ולמי שמכיר ואוהב, זהו ספר חובה.

באיזה ספר תוכלו למצוא חתולים עם חוכמת חיים?
נערים בני 15 עם בגרות נפש?
עלוקות שנופלות מהשמים יחד עם דגי מקרל?
ובעיקר באיזה ספר נוסף תוכלו למצוא את כל זה ועדיין למצוא גם מציאות?

הרוקי כ"כ מקסים, שבספר עצמו שזורים ספרים רבים, וגיבורים אהובים, ממש כמו שיער נורווגי שייך במקצת לאוהבי המוזיקה, קפקא על החוף שייך לאלו שספרים הם מעבר לדפים עם מילים, אלא לב פועם וחי.