במובן מסוים, פילוסופי, זה ספר מדע הבדיוני המוצלח ביותר שנכתב, מכיוון שרק הוא מצליח לדמיין באמת צורת חיים אחרת, אינטיליגנטית, שאיננה דומה כלל לאדם, ולהראות את חוסר התוחלת האפשרי של תקשורת. אבל זה הרבה יותר מזה, מכיוון שעל ידי הסתכלות על השונה המוחלט מאיתנו, לם מדבר בעצם עלינו, על בני האדם, ויוצר שני מסעות מקבילים, אל הרחוק ביותר והזר ביותר, ובמקביל את האישי ביותר והאינטימי ביותר. ספר על אהבה.

פיליפ ק דיק הוא לא עוד סופר מדע בדיוני. וזה לא עוד ספר מדע בדיוני. זה גם לא סוג של נספח תואם לסרט (המעולה בפני עצמו). זה ספר על השאלה מה המשמעות של להיות אנושי, ומה הופך אותנו לאנושיים. וכמובן, כמו בכל הספרים של דיק, מהי המציאות, ואיך בני אדם מתחברים למציאות. ופיליפ ק דיק, אולי בספר הכי טוב שלו, כותב ספר הומני כל כך על אנשים שחיים בעולם שאיננו הומני בכלל, שהוא שריד של העולם שלנו, אבל בעצם דומה לו מאוד.

נדמה לי שפול אוסטר הוא סופר של כאילו. כאילו עמוק, כאילו משמעותי, אבל בעצם לא. וגם בטרילוגיה הזו, שהיא, אני חושב מהיותר מוצלחים שלו (וקראתי די מעט) מרגישים את זה. הקשרים שבין הסיפורים מעניינים, והאווירה סוחפת אותך לסיפור, אבל זה פחות או יותר הכל. ההרהורים שבין הדפים, בין אם על מהות השפה, או זהות, או גורל, הם לא ממש מעניינים או מורכבים, לכל היותר ציטוטי שוליים של אחרים שטיפלו בזה טוב יותר. ולחלק מהפעולות של הדמויות אין ממש מניע (חוץ מ"הוא מאבד את זה"), מה שפוגע באמינות של הסיפור. הסיפור השני בטרילוגיה (רוחות רפאים) הוא הקצר ולדעתי המוצלח שבהם, בין השאר בגלל הסיום שלו.

ספר הקומיקס הראשון של אתגר קרת, ביחד עם רותו מודן, מהמאיירות הישראליות המובילות יותר. תמיד יש שאלה לגבי ספרי הקומיקס של קרת, כמה בעצם האיורים תורמים: נראה שהטקסט מחזיק את עצמו לבד. אבל מגוון הטכניקות שמודן משתמשת בהם בספר הזה הוא גדול, ושומר על עניין, ובחלק מהמקרים באמת הטקסט לא ניתק מהאיורים (למשל ב"פרח לב הזהב"), מה שהופך את העניין לקומיקס (נו, נובלות מאויירות) מוצלח ביותר, ושווה.

החיבור המדהים של מיסטיקה וטכנולוגיה בספר של פרנק הרברט, של מדע בדיוני "קשה" מחד ואפוסים דתיים מאידך, של פוליטיקה קיסרית ויחסים אישיים. קשה שלא לצלול בתוך ים הפרטים, הדמויות, העלילה. וכל פינה בספר מופיעה ונעלמת דמות שניתן לכתוב עליה ספר שלם בפני עצמו. ספר מעולה. ואגב, בספרי המשך ניסה הרברט לפתח את העולם המדהים שיצר בספר הזה, אך בהצלחה פחותה בהרבה. גם בנו של הרברט ניסה לחלוב את הפרה עם ספרים שהוא כתב בעצמו, וזה כבר ממש לא מומלץ למאכל.

החיבור המדהים של מיסטיקה וטכנולוגיה בספר של פרנק הרברט, של מדע בדיוני "קשה" מחד ואפוסים דתיים מאידך, של פוליטיקה קיסרית ויחסים אישיים. קשה שלא לצלול בתוך ים הפרטים, הדמויות, העלילה. וכל פינה בספר מופיעה ונעלמת דמות שניתן לכתוב עליה ספר שלם בפני עצמו. ספר מעולה. ואגב, בספרי המשך ניסה הרברט לפתח את העולם המדהים שיצר בספר הזה, אך בהצלחה פחותה בהרבה. גם בנו של הרברט ניסה לחלוב את הפרה עם ספרים שהוא כתב בעצמו, וזה כבר ממש לא מומלץ למאכל.