מישהו, בשיחת חולין על ספרים, המליץ לי על הספר "המחברת הגדולה". זו הייתה אחת ההמלצות הטובות שקיבלתי ! אני לא מתכוונת "לסכם" את הספר או לכתוב מה דעתי עליו או על הסופרת - יעשו זאת המקצוענים או לחילופין, "האחורנית" של הספר. אני מבקשת לשתף את הקוראים בחווית קריאה מדהימה שאינה מתרחשת לעיתים קרובות: מדובר בעצם על טרילוגיה, שחייבים לקורא את כל השלושה וברצף - עומק ועוצמת החוויה טמונים ברציפות הקריאה ! (המחברת הגדולה, ההוכחה, השקר השלישי) אישית, אני לא נוהגת לקרוא ספר פעמיים - חבל לי על הזמן כי יש עוד המון ספרים טובים שמחכים לי...אבל - במקרה של החלק השלישי "השקר השלישי" קרה לי דבר מופלא: איך שסיימתי לקרוא, התחלתי את הספר מחדש ! היה שווה ! עוצמת הסיפור באה לביטוי דווקא בסגנון הכתיבה: משפטים קצרים, ישירים עד כדי מינימליזם מילולי/תיאורי. אין רגשות, אין מחשבות ולמרות זאת, איזה עומק ואיזה חוזק !!! אני מאד מאד ממליצה לקורא טרילוגיה זו ולהנות מעוצמת ספרותית שלא פוגשים יומיום ! אגב, לסופרת יש עוד ספר אחד (לפחות שתורגם ) בשם "אתמול", לדעתי הוא הרבה פחות טוב אבל עדיין מומלץ !

את סיפור העלילה אפשר לקרוא בכריכה האחורית של הספר ! אהבתי כל שורה וכל עמוד בספר ! אירן נמירובסקי מצליחה להעביר בצורה מדהימה את האווירה שהייתה בצרפת עם פלישת הנאצים ובהמשך במהלך השנים שצרפת הייתה תחת כיבוש נאצי. במהלך קריאת הספר קיימת כל הזמן התחושה הכפולה לגבי הצרפתים: הסתגלות ומרד, מקבלת הכובש ועד לשיתוף פעולה עמו לעומת "קבוצת המורדים" ה"רזיסטאנס" שכל מטרתם פגיעה בכובש וסילוקו. ומעל כל - הידיעה שאינה עוזבת אותך כי דינה של הסופרת נחרץ - היא יהודיה ! ממליצה בכל לב לקרוא ספר נפלא זה וכל ספר אחר שלה.

את סיפור העלילה אפשר לקרוא בכריכה האחורית של הספר ! אהבתי כל שורה וכל עמוד בספר ! אירן נמירובסקי מצליחה להעביר בצורה מדהימה את האווירה שהייתה בצרפת עם פלישת הנאצים ובהמשך במהלך השנים שצרפת הייתה תחת כיבוש נאצי. במהלך קריאת הספר קיימת כל הזמן התחושה הכפולה לגבי הצרפתים: הסתגלות ומרד, מקבלת הכובש ועד לשיתוף פעולה עמו לעומת "קבוצת המורדים" ה"רזיסטאנס" שכל מטרתם פגיעה בכובש וסילוקו. ומעל כל - הידיעה שאינה עוזבת אותך כי דינה של הסופרת נחרץ - היא יהודיה ! ממליצה בכל לב לקרוא ספר נפלא זה וכל ספר אחר שלה.

ג'זבל, שם שניתן לגיבורת הסיפור: גלדיס אייזיק. רומן נוסף (שהופיע בעברית) מפרי עטה של הסופרת הצרפתיה/יהודית/רוסיה (הסדר לא קובע...). כמו בספרים האחרים שלה, אירן נמירובסקי מצליחה לכתוב עלילה הכי צרפתית שיכולה להיות.... גיבורת הסיפור, נרקסיסטית בנשמתה ובחשיבתה, אהבה עצמית ללא גבול והרצון להתשאר "צעירה לנצח" גורמים לטרגדיה המוצגת כבר בתחילת הרומן: הגיבורה עומדת למשפט על רצח סטודנט צעיר, עני ואלמוני. משום מה, לאורך קריאת הספר, היזכיר לא פעם את סיפורו של "דוריאן גרי" אותו צעיר שביקש גם הוא להיות צעיר לנצח אך באמצעים אחרים: דיוקן עצמי המזקין במקומו. גלדיס, מסרבת להתבגר. היא נמצאת בתחרות תמידית עם עצמה להשאר יפה ונחשקת. כמו המכשפה בסיפור "היפיפיה הנרדמת" ששואלת "מי הכי יפה" כך גם גלדיס: כל רצונה להיות הכי הכי... העצוב בכל הסיפור, שאובססיה זו גרמה לה לא רק להרס עצמי, אלא לעוד כמה טרגדיות... לסיכום: מי שאהב את ספריה האחרים (כתבתי ביקורת על שני הספרים), אני בהחלט ממליצה לקרוא גם את הספר הזה. ועצה קטנה לנשים שבנינו - בואו נהנה מכל גיל ומכל שנה שנוספת לנו...

צרור מכתבים דהויים ואלבום תצלומים מצהיהבים שנזרקו אל ערימת אלטע זאכן בשוק הפישפישים ביפו טמנו בחובם את המפתח לסודו של בית לוי על חמישה דורותיו. רומן פריסטר, המחבר חושף דרמה אנושית מרתקת של משפחה יהודית ששורשיה בתקופת מלחמות נפוליאון. עלילה המגוללת את הגורל היהודי במרכז ובמערב אירופה ובארץ ישראל. הגדה של משפחה אחת אבל בעצם זו ההיסטוריה היהודית ועם ישראל. הספר מלווה בצילומים. מרתק ומעניין ביותר. מומלץ גם ספרו האוטוביוגרפי של פריסטר "דיוקן עצמי עם צלקת".

הסיבה הראשונית שגרמה לי להתחיל ולקרוא ספר זה - עטיפת ספר...! צילום מדהים וארוטי להפליא מה שמוכיח מחדש כי המרומז, ה"בערך", מושך ומרתק יותר מהברור... ולסיפור הספר: זוג יפנים נשואים כבר 20 שנה, שאורח החיים שלהם נע בין המודרני והעכשיוי ובו-זמנית עדיין נמצאים בכבלי המסורת והשמרנות (בעיקר האישה). כבר מתחילת הספר, בפרק הראשון, מתברר לקורא כי הבעל מנהל יומנים מזה שנים אך כתוצאה מגילו המתקדם (כולו בן 50) מחליט להציף את בעיותיו/רצונותיו/חלומותיו היותר אישיים והיותר אינטימיים עם אישתו. מטרת היומן, והוא מצהיר על זה, לגרום לאישתו לקרוא את הכתוב, וזו צורת התיקשורת היחידה והפתוחה שיכול לנהל עם זוגתו. הפרק הבא בספר - יומנה של אישתו. גם היא מודעת לבעיתיות שיש בזוגיות עם בעלה, אך מכיוון שהיא עדיין נתונה בכבלי החינוך השמרני שהוטבע בה, היא אינה מסוגלת לבטא את רגשותיה ומחשבותיה וזאת ללא קשר עם התנהגותה בפועל ! היא מחליטה לבטא זאת ביומן שהיא מנהלת. היא עושה הכל כדי שבעלה לא ידע על היומן אך שאיפתה הכמוסה, עם עצמה, שהכתוב יגיע לידיעת הבעל ! בכריכת הספר כתוב כי החשיפה האישית ההדדית ביומנים גורמת להקצנה באירועים וביחסים... בלכתוב יומן - אין כל חידוש ! החידוש בספר זה הוא ה"דו-שיח" שמתנהל בין השניים באמצעות היומנים: לכתוב על אותו אירוע משתי נקודות מבט, כיצד כל אחד מפרש בצורה שונה לחלוטין אותו מעשה, זו הגדולה וזו הייחודיות של הספר/הסופר. יש משהו בצורת הכתיבה שהיזכירה לי את ספרו המדהים של דוויד גרוסמן " שתיהיי לי הסכין"... שם אמנם השניים אינם מכירים, אך עדיין קיימת התקשורת ההדדית באמצעות הכתיבה. בסיכום: אני בהחלט ממליצה על הספר ! מובטח לקורא חוויה שונה מהספרים ה"רגילים" ה"מערביים" !