לא בדיוק קלקלנים, אבל הביקורת הזו גם לא יוצרה בפס ייצור נקי מהם. בקיצור, על אחריותכם, הביקורת הזו לא דיאטטית. יש בה רמזים עבים ושמנים שהם, כידוע לכל, בני דודים נבזיים של הקלקלנים.
יש לי דחף לספרים. אני זוכרת קטעים שלמים מספרים שקראתי, ולפעמים אני פשוט צריכה לקרוא ספר מסוים ברגע מסוים. כל עוד אני ליד הספריה שלי הכל בסדר ואני יכולה לפתוח מיד את הספר הרצוי, אבל לפעמים הדחף לקטע תוקף אותי רחוק מאוד מכל עותק של הספר. כך קרה לי ביום חמישי: הייתי חייבת, פשוט חייבת, לקרוא את "אשמת הכוכבים", ולמרבה האימה דווקא אז לא היה לי עותק של הספר. לקחתי לאבא את הטאבלט, נחושה בדעתי להשיג את הספר במהדורה אלקטרונית ויהי מה, הקלדתי ב- Kindle Store את השם "The Fault Is In Our Stars" והופ, הספר הזה קפץ, לצד הספר הרצוי. שמעתי על הספר הזה מידיד שלי ששמע עליו טובות, וחוץ מזה זה ספר של ג'ון גרין שאני מתחילה לחבב מאוד, אז מה כבר יכול להיות רע והוא ממילא עולה רק 6 ומשהו דולר - אני יכולה לעמוד בזה (בסוף אבא ואמא קנו לי אותו במתנה.). סיפחתי לעצמי בשקט את הטאבלט ביום שישי והתחלתי לקרוא.
מיילס הוא נער מתבגר שחי חיים מינוריים ומשעממים, אין לו הרבה חברים, הוא רוצה לשנות את המצב ולעשות משהו קצת גדול יותר, אז הוא יוצא לחפש אמיתות, שאלות ותשובות בפנימייה. בתחילת הספר הייתי בטוחה שהפנימייה באלסקה ומכאן השם, אבל אז התגלה שהפנימייה במדינה אחרת בארצות הברית, נדמה לי שבאלבמה, אם אני זוכרת נכון ואם הבנתי נכון. בכל אופן, כמה צפוי, מיילס יקירנו מגיע לפנימייה שלו, מקבל את הכינוי "פאדג'" ומתחבר לחבורה של תלמידים שמראים לו את הצד האפל והאפור של חיי פנימייה נוסח כמה-טוב-להיות-פרח-קיר. אבל שמות הפרקים הם ספירה לאחור לאירוע כלשהו, מה שמעיד שמשהו לא הכי נחמד הולך לקרות פה, מה שסביר ביותר לנוכח כמויות האלכוהול שהחבר'ה האלה צורכים. בסדר.