אז אני לא כותבת בדרך כלל ביקורות על ספרים, אבל בגלל שזה ספר חדש ואף אחד עדיין לא כתב פה כלום החלטתי שהגיע הזמן לנסות, מקווה שלא תסבלו מימנה יותר מדי. ~יש סיכוי לספוילרים זעירים~ חיפשתי ספר חדש לקרוא וכך, נתקלתי בספר "לבי חורים שחורים אחרים" של יסמין ורגה. מקריאה מרפרפת מאחורי הספר ישר עלתה בי התעניינות לקרוא אותו. כמו אזל,גם אני תלמידת פיזיקה בתיכון [י"א] שאוהבת את המקצוע. אומנם היא מתמודדת עם דיכאון ורוצה להתאבד ואני לא, אבל לכל אחד יש תקופות קשות בחייו ומצבים שלפחות פעם אחת הוא חשב על מה היה קורה אילו הוא לא היה קיים. הספר מדבר על נערה, תלמידת תיכון אשר חובבת מוזיקה קלאסית, אוהבת פיזיקה ובעקבות מעשה שאביה קיים איבדה את הרצון לחיות. אזל גולשת באתר "מעברים חלקים" ובו בני נוער ובוגרים מחפשים אדם שיבצע איתם התאבדות - "שותפים להתאבדות", וכך היא מכירה את פרוזןרובוט ובשמו האמיתי, רומן. "אנשים מקשקשים תמיד על זה ש'התאבדות היא המוצא של הפחדנים'. ואני מניחה שזה נכון". אזל, למרות שהיא מסכימה עם הנ"ל לא רואה כל מוצא אחר לבעיה שלה, לתחושה שכל העולם קורס סביבה, שאין לה משמעות לחיות, היא לא מוצאת שום תקווה. היא מחליטה להיפגש עם רומן שגר לא רחוק מימנה על מנת לתכנן את ההתאבדות. בפגישתם הראשונה נראה כי חייו של רומן מושלמים, ואזל לא רואה למה הוא כל כך מפחד שהיא תשתפן לו (הוא מציין כמה פעמים שהוא לא רוצה כל עסק עם 'משתפנים')ולא תאזור אומץ להתאבד איתו יחד, אך בהמשך מתגלת לה הסיבה (ואת זה אתן לכם לגלות לבד). גם רומן וגם אזל הן שתי דמויות עמוקות בעלות היסטוריה בסיפור, שעברו דברים קשים למרות גילם הצעיר יחסית. בין רומן ואזל נרקם קשר חזק ואזל כבר לא בטוחה עד כמה היא מוכנה להתאבד, רומן לעומתה דוגל בהחלטתו הראשונית למרות אהבתו כלפיה. אחד הציטוטים הכי אהובים עלי בספר: "לפעמים אני תוהה אם הלב שלי הוא כמו חור שחור - הוא דחוס כל כך עד שאין בו מקום לאור, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול לשאוב אותי פנימה". הספר כתוב בשפה לא גבוהה במיוחד ואכן פונה יותר לבני נוער אך גם לכל אדם אחר אשר מתמודד או רוצה להבין לפחות במעט איך זה להתמודד עם מצב כזה, הוא מעביר בצורה יפה מאוד ועדינה יחסית את תחושת הדיכאון ואת כוחו האמיתי של הקשר האנושי. הייתי מתארת את הספר כמאוד "זורם", ספר שעובר דיי בקלילות ובמהירות אך משאיר לך מקום למחשבה ומעביר לך מסר מאוד משמעותי - לא משנה כמה אתה מרגיש לבד ושאין מוצא אחר לבעיות שלך - *לעולם אינך לבד*. אז למה לא 5 כוכבים? הספר היה נחמד סך הכל, לא הרגשתי שהעלילה מתחה אותי יותר מדי וזה משהו שאני כן מחפשת בספר. הייתה נקודת תפנית קצת לא צפויה לקראת הסוף אך מאותו רגע הכל עבר מהר מדי והספר לא באמת סחף אותי כמו שרציתי שיקרה.

אז אני לא כותבת בדרך כלל ביקורות על ספרים, אבל בגלל שזה ספר חדש ואף אחד עדיין לא כתב פה כלום החלטתי שהגיע הזמן לנסות, מקווה שלא תסבלו מימנה יותר מדי. ~יש סיכוי לספוילרים זעירים~ חיפשתי ספר חדש לקרוא וכך, נתקלתי בספר "לבי חורים שחורים אחרים" של יסמין ורגה. מקריאה מרפרפת מאחורי הספר ישר עלתה בי התעניינות לקרוא אותו. כמו אזל,גם אני תלמידת פיזיקה בתיכון [י"א] שאוהבת את המקצוע. אומנם היא מתמודדת עם דיכאון ורוצה להתאבד ואני לא, אבל לכל אחד יש תקופות קשות בחייו ומצבים שלפחות פעם אחת הוא חשב על מה היה קורה אילו הוא לא היה קיים. הספר מדבר על נערה, תלמידת תיכון אשר חובבת מוזיקה קלאסית, אוהבת פיזיקה ובעקבות מעשה שאביה קיים איבדה את הרצון לחיות. אזל גולשת באתר "מעברים חלקים" ובו בני נוער ובוגרים מחפשים אדם שיבצע איתם התאבדות - "שותפים להתאבדות", וכך היא מכירה את פרוזןרובוט ובשמו האמיתי, רומן. "אנשים מקשקשים תמיד על זה ש'התאבדות היא המוצא של הפחדנים'. ואני מניחה שזה נכון". אזל, למרות שהיא מסכימה עם הנ"ל לא רואה כל מוצא אחר לבעיה שלה, לתחושה שכל העולם קורס סביבה, שאין לה משמעות לחיות, היא לא מוצאת שום תקווה. היא מחליטה להיפגש עם רומן שגר לא רחוק מימנה על מנת לתכנן את ההתאבדות. בפגישתם הראשונה נראה כי חייו של רומן מושלמים, ואזל לא רואה למה הוא כל כך מפחד שהיא תשתפן לו (הוא מציין כמה פעמים שהוא לא רוצה כל עסק עם 'משתפנים')ולא תאזור אומץ להתאבד איתו יחד, אך בהמשך מתגלת לה הסיבה (ואת זה אתן לכם לגלות לבד). גם רומן וגם אזל הן שתי דמויות עמוקות בעלות היסטוריה בסיפור, שעברו דברים קשים למרות גילם הצעיר יחסית. בין רומן ואזל נרקם קשר חזק ואזל כבר לא בטוחה עד כמה היא מוכנה להתאבד, רומן לעומתה דוגל בהחלטתו הראשונית למרות אהבתו כלפיה. אחד הציטוטים הכי אהובים עלי בספר: "לפעמים אני תוהה אם הלב שלי הוא כמו חור שחור - הוא דחוס כל כך עד שאין בו מקום לאור, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול לשאוב אותי פנימה". הספר כתוב בשפה לא גבוהה במיוחד ואכן פונה יותר לבני נוער אך גם לכל אדם אחר אשר מתמודד או רוצה להבין לפחות במעט איך זה להתמודד עם מצב כזה, הוא מעביר בצורה יפה מאוד ועדינה יחסית את תחושת הדיכאון ואת כוחו האמיתי של הקשר האנושי. הייתי מתארת את הספר כמאוד "זורם", ספר שעובר דיי בקלילות ובמהירות אך משאיר לך מקום למחשבה ומעביר לך מסר מאוד משמעותי - לא משנה כמה אתה מרגיש לבד ושאין מוצא אחר לבעיות שלך - *לעולם אינך לבד*. אז למה לא 5 כוכבים? הספר היה נחמד סך הכל, לא הרגשתי שהעלילה מתחה אותי יותר מדי וזה משהו שאני כן מחפשת בספר. הייתה נקודת תפנית קצת לא צפויה לקראת הסוף אך מאותו רגע הכל עבר מהר מדי והספר לא באמת סחף אותי כמו שרציתי שיקרה.

אז אני לא כותבת בדרך כלל ביקורות על ספרים, אבל בגלל שזה ספר חדש ואף אחד עדיין לא כתב פה כלום החלטתי שהגיע הזמן לנסות, מקווה שלא תסבלו מימנה יותר מדי. ~יש סיכוי לספוילרים זעירים~ חיפשתי ספר חדש לקרוא וכך, נתקלתי בספר "לבי חורים שחורים אחרים" של יסמין ורגה. מקריאה מרפרפת מאחורי הספר ישר עלתה בי התעניינות לקרוא אותו. כמו אזל,גם אני תלמידת פיזיקה בתיכון [י"א] שאוהבת את המקצוע. אומנם היא מתמודדת עם דיכאון ורוצה להתאבד ואני לא, אבל לכל אחד יש תקופות קשות בחייו ומצבים שלפחות פעם אחת הוא חשב על מה היה קורה אילו הוא לא היה קיים. הספר מדבר על נערה, תלמידת תיכון אשר חובבת מוזיקה קלאסית, אוהבת פיזיקה ובעקבות מעשה שאביה קיים איבדה את הרצון לחיות. אזל גולשת באתר "מעברים חלקים" ובו בני נוער ובוגרים מחפשים אדם שיבצע איתם התאבדות - "שותפים להתאבדות", וכך היא מכירה את פרוזןרובוט ובשמו האמיתי, רומן. "אנשים מקשקשים תמיד על זה ש'התאבדות היא המוצא של הפחדנים'. ואני מניחה שזה נכון". אזל, למרות שהיא מסכימה עם הנ"ל לא רואה כל מוצא אחר לבעיה שלה, לתחושה שכל העולם קורס סביבה, שאין לה משמעות לחיות, היא לא מוצאת שום תקווה. היא מחליטה להיפגש עם רומן שגר לא רחוק מימנה על מנת לתכנן את ההתאבדות. בפגישתם הראשונה נראה כי חייו של רומן מושלמים, ואזל לא רואה למה הוא כל כך מפחד שהיא תשתפן לו (הוא מציין כמה פעמים שהוא לא רוצה כל עסק עם 'משתפנים')ולא תאזור אומץ להתאבד איתו יחד, אך בהמשך מתגלת לה הסיבה (ואת זה אתן לכם לגלות לבד). גם רומן וגם אזל הן שתי דמויות עמוקות בעלות היסטוריה בסיפור, שעברו דברים קשים למרות גילם הצעיר יחסית. בין רומן ואזל נרקם קשר חזק ואזל כבר לא בטוחה עד כמה היא מוכנה להתאבד, רומן לעומתה דוגל בהחלטתו הראשונית למרות אהבתו כלפיה. אחד הציטוטים הכי אהובים עלי בספר: "לפעמים אני תוהה אם הלב שלי הוא כמו חור שחור - הוא דחוס כל כך עד שאין בו מקום לאור, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול לשאוב אותי פנימה". הספר כתוב בשפה לא גבוהה במיוחד ואכן פונה יותר לבני נוער אך גם לכל אדם אחר אשר מתמודד או רוצה להבין לפחות במעט איך זה להתמודד עם מצב כזה, הוא מעביר בצורה יפה מאוד ועדינה יחסית את תחושת הדיכאון ואת כוחו האמיתי של הקשר האנושי. הייתי מתארת את הספר כמאוד "זורם", ספר שעובר דיי בקלילות ובמהירות אך משאיר לך מקום למחשבה ומעביר לך מסר מאוד משמעותי - לא משנה כמה אתה מרגיש לבד ושאין מוצא אחר לבעיות שלך - *לעולם אינך לבד*. אז למה לא 5 כוכבים? הספר היה נחמד סך הכל, לא הרגשתי שהעלילה מתחה אותי יותר מדי וזה משהו שאני כן מחפשת בספר. הייתה נקודת תפנית קצת לא צפויה לקראת הסוף אך מאותו רגע הכל עבר מהר מדי והספר לא באמת סחף אותי כמו שרציתי שיקרה.

אז אני לא כותבת בדרך כלל ביקורות על ספרים, אבל בגלל שזה ספר חדש ואף אחד עדיין לא כתב פה כלום החלטתי שהגיע הזמן לנסות, מקווה שלא תסבלו מימנה יותר מדי. ~יש סיכוי לספוילרים זעירים~ חיפשתי ספר חדש לקרוא וכך, נתקלתי בספר "לבי חורים שחורים אחרים" של יסמין ורגה. מקריאה מרפרפת מאחורי הספר ישר עלתה בי התעניינות לקרוא אותו. כמו אזל,גם אני תלמידת פיזיקה בתיכון [י"א] שאוהבת את המקצוע. אומנם היא מתמודדת עם דיכאון ורוצה להתאבד ואני לא, אבל לכל אחד יש תקופות קשות בחייו ומצבים שלפחות פעם אחת הוא חשב על מה היה קורה אילו הוא לא היה קיים. הספר מדבר על נערה, תלמידת תיכון אשר חובבת מוזיקה קלאסית, אוהבת פיזיקה ובעקבות מעשה שאביה קיים איבדה את הרצון לחיות. אזל גולשת באתר "מעברים חלקים" ובו בני נוער ובוגרים מחפשים אדם שיבצע איתם התאבדות - "שותפים להתאבדות", וכך היא מכירה את פרוזןרובוט ובשמו האמיתי, רומן. "אנשים מקשקשים תמיד על זה ש'התאבדות היא המוצא של הפחדנים'. ואני מניחה שזה נכון". אזל, למרות שהיא מסכימה עם הנ"ל לא רואה כל מוצא אחר לבעיה שלה, לתחושה שכל העולם קורס סביבה, שאין לה משמעות לחיות, היא לא מוצאת שום תקווה. היא מחליטה להיפגש עם רומן שגר לא רחוק מימנה על מנת לתכנן את ההתאבדות. בפגישתם הראשונה נראה כי חייו של רומן מושלמים, ואזל לא רואה למה הוא כל כך מפחד שהיא תשתפן לו (הוא מציין כמה פעמים שהוא לא רוצה כל עסק עם 'משתפנים')ולא תאזור אומץ להתאבד איתו יחד, אך בהמשך מתגלת לה הסיבה (ואת זה אתן לכם לגלות לבד). גם רומן וגם אזל הן שתי דמויות עמוקות בעלות היסטוריה בסיפור, שעברו דברים קשים למרות גילם הצעיר יחסית. בין רומן ואזל נרקם קשר חזק ואזל כבר לא בטוחה עד כמה היא מוכנה להתאבד, רומן לעומתה דוגל בהחלטתו הראשונית למרות אהבתו כלפיה. אחד הציטוטים הכי אהובים עלי בספר: "לפעמים אני תוהה אם הלב שלי הוא כמו חור שחור - הוא דחוס כל כך עד שאין בו מקום לאור, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול לשאוב אותי פנימה". הספר כתוב בשפה לא גבוהה במיוחד ואכן פונה יותר לבני נוער אך גם לכל אדם אחר אשר מתמודד או רוצה להבין לפחות במעט איך זה להתמודד עם מצב כזה, הוא מעביר בצורה יפה מאוד ועדינה יחסית את תחושת הדיכאון ואת כוחו האמיתי של הקשר האנושי. הייתי מתארת את הספר כמאוד "זורם", ספר שעובר דיי בקלילות ובמהירות אך משאיר לך מקום למחשבה ומעביר לך מסר מאוד משמעותי - לא משנה כמה אתה מרגיש לבד ושאין מוצא אחר לבעיות שלך - *לעולם אינך לבד*. אז למה לא 5 כוכבים? הספר היה נחמד סך הכל, לא הרגשתי שהעלילה מתחה אותי יותר מדי וזה משהו שאני כן מחפשת בספר. הייתה נקודת תפנית קצת לא צפויה לקראת הסוף אך מאותו רגע הכל עבר מהר מדי והספר לא באמת סחף אותי כמו שרציתי שיקרה.

אז אני לא כותבת בדרך כלל ביקורות על ספרים, אבל בגלל שזה ספר חדש ואף אחד עדיין לא כתב פה כלום החלטתי שהגיע הזמן לנסות, מקווה שלא תסבלו מימנה יותר מדי. ~יש סיכוי לספוילרים זעירים~ חיפשתי ספר חדש לקרוא וכך, נתקלתי בספר "לבי חורים שחורים אחרים" של יסמין ורגה. מקריאה מרפרפת מאחורי הספר ישר עלתה בי התעניינות לקרוא אותו. כמו אזל,גם אני תלמידת פיזיקה בתיכון [י"א] שאוהבת את המקצוע. אומנם היא מתמודדת עם דיכאון ורוצה להתאבד ואני לא, אבל לכל אחד יש תקופות קשות בחייו ומצבים שלפחות פעם אחת הוא חשב על מה היה קורה אילו הוא לא היה קיים. הספר מדבר על נערה, תלמידת תיכון אשר חובבת מוזיקה קלאסית, אוהבת פיזיקה ובעקבות מעשה שאביה קיים איבדה את הרצון לחיות. אזל גולשת באתר "מעברים חלקים" ובו בני נוער ובוגרים מחפשים אדם שיבצע איתם התאבדות - "שותפים להתאבדות", וכך היא מכירה את פרוזןרובוט ובשמו האמיתי, רומן. "אנשים מקשקשים תמיד על זה ש'התאבדות היא המוצא של הפחדנים'. ואני מניחה שזה נכון". אזל, למרות שהיא מסכימה עם הנ"ל לא רואה כל מוצא אחר לבעיה שלה, לתחושה שכל העולם קורס סביבה, שאין לה משמעות לחיות, היא לא מוצאת שום תקווה. היא מחליטה להיפגש עם רומן שגר לא רחוק מימנה על מנת לתכנן את ההתאבדות. בפגישתם הראשונה נראה כי חייו של רומן מושלמים, ואזל לא רואה למה הוא כל כך מפחד שהיא תשתפן לו (הוא מציין כמה פעמים שהוא לא רוצה כל עסק עם 'משתפנים')ולא תאזור אומץ להתאבד איתו יחד, אך בהמשך מתגלת לה הסיבה (ואת זה אתן לכם לגלות לבד). גם רומן וגם אזל הן שתי דמויות עמוקות בעלות היסטוריה בסיפור, שעברו דברים קשים למרות גילם הצעיר יחסית. בין רומן ואזל נרקם קשר חזק ואזל כבר לא בטוחה עד כמה היא מוכנה להתאבד, רומן לעומתה דוגל בהחלטתו הראשונית למרות אהבתו כלפיה. אחד הציטוטים הכי אהובים עלי בספר: "לפעמים אני תוהה אם הלב שלי הוא כמו חור שחור - הוא דחוס כל כך עד שאין בו מקום לאור, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול לשאוב אותי פנימה". הספר כתוב בשפה לא גבוהה במיוחד ואכן פונה יותר לבני נוער אך גם לכל אדם אחר אשר מתמודד או רוצה להבין לפחות במעט איך זה להתמודד עם מצב כזה, הוא מעביר בצורה יפה מאוד ועדינה יחסית את תחושת הדיכאון ואת כוחו האמיתי של הקשר האנושי. הייתי מתארת את הספר כמאוד "זורם", ספר שעובר דיי בקלילות ובמהירות אך משאיר לך מקום למחשבה ומעביר לך מסר מאוד משמעותי - לא משנה כמה אתה מרגיש לבד ושאין מוצא אחר לבעיות שלך - *לעולם אינך לבד*. אז למה לא 5 כוכבים? הספר היה נחמד סך הכל, לא הרגשתי שהעלילה מתחה אותי יותר מדי וזה משהו שאני כן מחפשת בספר. הייתה נקודת תפנית קצת לא צפויה לקראת הסוף אך מאותו רגע הכל עבר מהר מדי והספר לא באמת סחף אותי כמו שרציתי שיקרה.

אז אני לא כותבת בדרך כלל ביקורות על ספרים, אבל בגלל שזה ספר חדש ואף אחד עדיין לא כתב פה כלום החלטתי שהגיע הזמן לנסות, מקווה שלא תסבלו מימנה יותר מדי. ~יש סיכוי לספוילרים זעירים~ חיפשתי ספר חדש לקרוא וכך, נתקלתי בספר "לבי חורים שחורים אחרים" של יסמין ורגה. מקריאה מרפרפת מאחורי הספר ישר עלתה בי התעניינות לקרוא אותו. כמו אזל,גם אני תלמידת פיזיקה בתיכון [י"א] שאוהבת את המקצוע. אומנם היא מתמודדת עם דיכאון ורוצה להתאבד ואני לא, אבל לכל אחד יש תקופות קשות בחייו ומצבים שלפחות פעם אחת הוא חשב על מה היה קורה אילו הוא לא היה קיים. הספר מדבר על נערה, תלמידת תיכון אשר חובבת מוזיקה קלאסית, אוהבת פיזיקה ובעקבות מעשה שאביה קיים איבדה את הרצון לחיות. אזל גולשת באתר "מעברים חלקים" ובו בני נוער ובוגרים מחפשים אדם שיבצע איתם התאבדות - "שותפים להתאבדות", וכך היא מכירה את פרוזןרובוט ובשמו האמיתי, רומן. "אנשים מקשקשים תמיד על זה ש'התאבדות היא המוצא של הפחדנים'. ואני מניחה שזה נכון". אזל, למרות שהיא מסכימה עם הנ"ל לא רואה כל מוצא אחר לבעיה שלה, לתחושה שכל העולם קורס סביבה, שאין לה משמעות לחיות, היא לא מוצאת שום תקווה. היא מחליטה להיפגש עם רומן שגר לא רחוק מימנה על מנת לתכנן את ההתאבדות. בפגישתם הראשונה נראה כי חייו של רומן מושלמים, ואזל לא רואה למה הוא כל כך מפחד שהיא תשתפן לו (הוא מציין כמה פעמים שהוא לא רוצה כל עסק עם 'משתפנים')ולא תאזור אומץ להתאבד איתו יחד, אך בהמשך מתגלת לה הסיבה (ואת זה אתן לכם לגלות לבד). גם רומן וגם אזל הן שתי דמויות עמוקות בעלות היסטוריה בסיפור, שעברו דברים קשים למרות גילם הצעיר יחסית. בין רומן ואזל נרקם קשר חזק ואזל כבר לא בטוחה עד כמה היא מוכנה להתאבד, רומן לעומתה דוגל בהחלטתו הראשונית למרות אהבתו כלפיה. אחד הציטוטים הכי אהובים עלי בספר: "לפעמים אני תוהה אם הלב שלי הוא כמו חור שחור - הוא דחוס כל כך עד שאין בו מקום לאור, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול לשאוב אותי פנימה". הספר כתוב בשפה לא גבוהה במיוחד ואכן פונה יותר לבני נוער אך גם לכל אדם אחר אשר מתמודד או רוצה להבין לפחות במעט איך זה להתמודד עם מצב כזה, הוא מעביר בצורה יפה מאוד ועדינה יחסית את תחושת הדיכאון ואת כוחו האמיתי של הקשר האנושי. הייתי מתארת את הספר כמאוד "זורם", ספר שעובר דיי בקלילות ובמהירות אך משאיר לך מקום למחשבה ומעביר לך מסר מאוד משמעותי - לא משנה כמה אתה מרגיש לבד ושאין מוצא אחר לבעיות שלך - *לעולם אינך לבד*. אז למה לא 5 כוכבים? הספר היה נחמד סך הכל, לא הרגשתי שהעלילה מתחה אותי יותר מדי וזה משהו שאני כן מחפשת בספר. הייתה נקודת תפנית קצת לא צפויה לקראת הסוף אך מאותו רגע הכל עבר מהר מדי והספר לא באמת סחף אותי כמו שרציתי שיקרה.