״נראה לי שזה הקעקוע האהוב עליי״. היא נגעה בקעקוע והציצה בי מבעד לריסים רטובים. ״למה זה? אני שונא אותו״. העפתי מבט למטה אל האצבעות הקטנות שלה, שרפרפו בקלילות על הפרח הענק המצויר ליד המפרק שלי. ״לא יודעת; זה די יפה שיש לך פרח מואר מוקף בכל החושך הזה״. האצבעות שלה נעו על העיצוב המטריד של גולגולת מצומקת ממש מתחת. ״מעולם לא חשבתי ככה״. דחפתי את אגודלי מתחת לסנטר שלה כדי שעינינו ייפגשו. ״את תמיד רואה את האור שבי. איך זה אפשרי, כשאין בכלל אור?״ ״יש הרבה. וגם אתה תראה את זה. יום אחד״.