היער של דנטה הוא ספר מתח נהדר, ללא ספק. היה לי כיף לקרוא אותו בזמני הפנוי, ואף לקחתי על עצמי פרוייקט לסיימו במהרה (בשביל להתאמן על לקרוא הרבה, ובשביל לקרוא ספר אחר שחיכיתי לו, הדרקון האדום). העלילה משובחת, הכתיבה נהדרת, הדמות הראשית ושאר הדמויות המשניות מעוררות עניין, חשדות ועם כן סימפטיה או כעס, תלוי במצב, ובסך הכול, האטמוספרה והאקסופיזציה נהדרים. העלילה סובבת את מארק ד. אנג'לוטי, פסיכיאטר עוקצני שהתנהגותו שנוייה למחלוקת (שבה אני נכלל בין אלה שאהבים אנשים כאלו, אם לא אחד כזה בעצמי), שיוצא למסע ריגול עיוור להסיר את האשמה מצא'רלי, מטופל מוגבל שלו, שהואשם ברצח אחת ממטפלותיו במרכז לנכים שלו, וגם מעצמו, שהערכתו שהמטפלת לא הטרידה אותו מינית נראתה שגוייה לכולם, לאחר צ'ארלי נמצא מכוסה בדמה של המטפלת, שהשתרעה ללא רוח חיים על רצפת סימטה מאחורי המרכז. מה שלא אהבתי ב"היער של דנטה", חוץ מזה שרק באיזור עמוד מאה העלילה נהיית מותחת, גם שהוא לא היה מצמרר כמו שציפיתי, ושהיו בו שגיאות כתיב/תחביר פה ושם. לסיכום, את הספר "היער של דנטה" הייתי ממליץ לחובבי ג'אנר המתח לקרוא, אם צפיותיהם לא גבוהות מדי, ואם לא חיפשו משהו יותר מרתיע, מזעזע או מפחיד. נ.ב, כשמדובר בספרים, אני לא מאוד סבלני. אני לא מצליח להתרכז בספרים שמתחילים משעממים וחסרי עניין, ובגלל זה הייתי צריך להתאמץ מאוד עד עמוד מאה, שבו העלילה באמת מתחילה.

ספר מורט עצבים, מתעתע, כתוב נפלא, משלב מתח עם אימה במקצת, ובגדול מדהים ברמה יוצאת דופן. טוויסט לא צפוי בכלל הופך את עלילת הספר לגמרי, ורק מעצים את תחושת המתח במשך קריאתו. ספר מומלץ לכל חובבי המתח, ולמי שמחפש אימה קלה. מהפרק השלישי הספר נלכד לידי בשרשראות חובת הקריאה, שלא הרפו ממני בכמעט שבועיים שבהם קראתי את הספר, שזה די מדהים, כי לרוב לוקח לי המון זמן לסיים ספר. פרקים קצרים וקולעים, שלא נמרחים יותר מדי, לא מפסיקים ליצור עוד ועוד מתח ואימה, ורצון לסיים את הספר ממש עכשיו הופכים את הספר הזה לאחד מהטובים שקראתי. דמות ראשית שנקראת לאתגר רצחני ומלחמה מוסרית עם עצמה, רואה זוועות בדרכה ומתמודדת עם קשיים שהם הסיוט הכי גדול של כל אחד, נחטף שעניינו מסתבך בלשון המעטה, וסיפורי רקע שנמתחים בצורה כל כך מדוייקת וחדה, הופכים את הספר הזה לחוויה צרופת הנאה, ומומלצת לכל אחד שיכול לעמוד בה מבחינה נפשית (תיאורים קשים פה ושם וקצת מין).

הביקורת הזו היא לא ביקורת. ראו הוזהרתם. קראתי את הספר הזה אני משאר שהייתי בערך בין תשע/עשר ונהניתי ממנו מאוד. הוא היה קל, קליל, בעל אוירה נהדרת והרפתקנית, והיה בין הספרים הראשונים שבאמת סחפו אותי לעולם אחר, יותר מאשר לספר לי סיפור. הדמות הראשית חביבה ביותר, הדרקון מסקרן מאוד, הדמויות המשניות מוסיפות המון, והעלילה נחמדה. עכשיו לא הייתי מצליח לסיים אותו. הוא פשוט, בנאלי, לא מקורי בעליל, וסך הכול ספר ילדים נהדר, אך לא ספר לבני נוער כלל (כמו שהוא מתיימר להיות), וממש לא לאנשים שמחפשים ספרות בוגרת ומאתגרת.

הביקורת הזו היא לא ביקורת. ראו הוזהרתם. קראתי את הספר הזה אני משאר שהייתי בערך בין תשע/עשר ונהניתי ממנו מאוד. הוא היה קל, קליל, בעל אוירה נהדרת והרפתקנית, והיה בין הספרים הראשונים שבאמת סחפו אותי לעולם אחר, יותר מאשר לספר לי סיפור. הדמות הראשית חביבה ביותר, הדרקון מסקרן מאוד, הדמויות המשניות מוסיפות המון, והעלילה נחמדה. עכשיו לא הייתי מצליח לסיים אותו. הוא פשוט, בנאלי, לא מקורי בעליל, וסך הכול ספר ילדים נהדר, אך לא ספר לבני נוער כלל (כמו שהוא מתיימר להיות), וממש לא לאנשים שמחפשים ספרות בוגרת ומאתגרת.

הביקורת הזו היא לא ביקורת. ראו הוזהרתם. קראתי את הספר הזה אני משאר שהייתי בערך בין תשע/עשר ונהניתי ממנו מאוד. הוא היה קל, קליל, בעל אוירה נהדרת והרפתקנית, והיה בין הספרים הראשונים שבאמת סחפו אותי לעולם אחר, יותר מאשר לספר לי סיפור. הדמות הראשית חביבה ביותר, הדרקון מסקרן מאוד, הדמויות המשניות מוסיפות המון, והעלילה נחמדה. עכשיו לא הייתי מצליח לסיים אותו. הוא פשוט, בנאלי, לא מקורי בעליל, וסך הכול ספר ילדים נהדר, אך לא ספר לבני נוער כלל (כמו שהוא מתיימר להיות), וממש לא לאנשים שמחפשים ספרות בוגרת ומאתגרת.

הביקורת הזו היא לא ביקורת. ראו הוזהרתם. קראתי את הספר הזה אני משאר שהייתי בערך בין תשע/עשר ונהניתי ממנו מאוד. הוא היה קל, קליל, בעל אוירה נהדרת והרפתקנית, והיה בין הספרים הראשונים שבאמת סחפו אותי לעולם אחר, יותר מאשר לספר לי סיפור. הדמות הראשית חביבה ביותר, הדרקון מסקרן מאוד, הדמויות המשניות מוסיפות המון, והעלילה נחמדה. עכשיו לא הייתי מצליח לסיים אותו. הוא פשוט, בנאלי, לא מקורי בעליל, וסך הכול ספר ילדים נהדר, אך לא ספר לבני נוער כלל (כמו שהוא מתיימר להיות), וממש לא לאנשים שמחפשים ספרות בוגרת ומאתגרת.