בימים אלה ימים של מלחמה בתוך מלחמה , אל לנו לשכוח ולו לרגע את 50 חטופינו הנמצאים בשבי החמאס .
אנו מייחלים , מחכים ומתפללים לשובם , אלה מהם להחלמה לשיקום ולחיים בצל הטראומה הקשה מנשוא , ואלה מהם לקבורה ראויה ונאותה בישראל אל מול משפחותיהם ויקיריהם , הממתינים להם לסגירת מעגל קשה עצוב
וכואב בלב .
ואין יותר מספר שמעניק כוחות ומעורר השראה וכשמו כן הוא פורץ דרך לקריאה בעת מלחמה מאשר ספרה הכל כך עוצמתי ומשמעותי , הנוגע המרגש ומרטיט הלב של לימור ברדוגו : פורצות דרך מלחמה שבע נשים – שבעה באוקטובר המכיל בתוכו נשים מדהימות והשראה תנכית במלחמת חרבות ברזל שהחלה בשביעי לאוקטובר .

בכתיבה רגישה , נוגעת , קולחת ומקרבת לב לימור מגוללת את סיפורן של שבע נשים אצילות חזקות עוצמתיות , ומעוררות השראה שהשבעה באוקטובר נטל גזל ושינה את אורח חייהם , חלק ממשפחתם , ופגע ביקיר ליבם , ובצער רב על אותו משקל הפסוק : "בא לקלל נמצא מברך " נשים יקרות ואהובות מצאו את עצמן משנות את חייהן , את עבודתן , ואת כל כולן .
הן יצאו מתוך כאבן האישי , למטרה נעלה אחת להנציח את אהוביהם , יקיריהם אותו איבדו במלחמה הקשה ואת אלה שעדיין הם נאבקים להציל משבי החמאס ותוך כדי כך הן פועלות בעשיה ציבורית של קירוב לבבות בתוך כל עם ישראל דרך כלים המעניקים לכולנו אור ומקור של נחמה .

הספר בנוי משמונה פרקים בסיפורן של שבע הנשים כאשר בכל פרק תמונת אושר של אמא או אישה של אובדן / חטוף של מלחמה , ושיר מרגש ונוגע ללב שכתבה לימור בכישרון רב על כל אחד ואחד וממשיך לראיון אנושי ומצמרר של כל סיפור שקראתי בנשימה עצורה בהם גיליתי עוצמות של גבורה .
פורצות דרך מלחמה שבע נשים – שבעה באוקטובר ספר אותו קראתי ברגשות עזים של הערכה הערצה והמון כאב בלב.
ספר מעצים ומעורר השראה שבא לחזק ובסופו של דבר יצאתי מחוזקת !
ספר חובה של קריאה של שבע נשים גיבורות מופלאות , חזקות ועוצמתיות ובתוכן גם מצאתי גיבורה שמינית הלא היא לימור ברדוגו שכתבה בסיום הספר את סיפורה האישי המרתק , החזק והמעורר אמונה , סיפור ה-נס וה-פלא שנגע לליבי בתוך הלב והנשמה עד כמה עוצמתית היא כוחה של אמונה .ממליצה בחום

התחלתי את הספר יום לפני המתקפה על איראן שעצרה את הכל והוא היה אי השפיות שלי בשבוע האחרון. הספר יצא בעברית בהוצאת "הספרנית" שזו הוצאה של ספרים רומנטיים, אבל שזה לא ירתיע אתכם. מדובר בספר מתח המשלב קומדיה והומור ציני ושנון. העלילה מובאת בגוף ראשון מפיה של לוסי הגיבורה ומשולבים בה גם קטעים מהפודקאסט המלווה את הספר. כמובן שכראוי להוצאת הספרים, יש גם רומנטיקה. קצת הפריע לי שלוקח יחסית הרבה זמן עד שהמתח מתחיל לצבור תאוצה ולהתרומם, אבל לקראת האמצע זה סופסוף קורה ומשם זורם עד הסוף. ככל שמתקדמים בספר עולים בלוסי פלאשבקים של האירועים לפני חמש שנים ולאט לאט התעלומה נפתרת. אני לא הצלחתי לנחש את זהות הרוצח ואהבתי את זה שלא חשדתי אפילו בדמות הזו.
אהבתי גם את תיאור החברות בין לוסי וסאווי ואת היחסים בין לוסי וסבתה.
לסיכום, זה לא ספר מתח רגיל מהמילה הראשונה אבל אם יש לכם סבלנות לחכות תרוויחו ספר מתח לא רע בכלל

החיים תמיד מדביקים אותנו בסוף, אין מה לעשות, לעולם לא נצליח להימלט.
אמירה נכונה, לא? גם אם מעורפלת משהו.

אני לא מומחה לספרי מתח. איכשהו הם לא מושכים אותי. מדי פעם אני "חוטא" בהם, לרוב אם יש המלצות מפליגות או אם זה מפרי עטו של סופר שאני מתחבר אליו.

זה בדיוק המקרה כאן. לפייר למטר התוודעתי דרך ספרו הנהדר "להתראות שם למעלה", ו"אלכס" הוא הספר השני שלו, מתוך השניים שתורגמו לעברית. אז הייתי חייב..

"אלכס" הוא חלק מטרילוגיה, עם זאת הוא עומד יפה גם בפני עצמו. בחורה צעירה ויפה, חובבת פאות צבעוניות נחטפת באכזריות. היא מובלת למפעל תעשייתי ענק ונטוש, שורץ חולדות בגודל של חתולים מפוטמים. החוטף לא שודד אותה, לא אונס אותה, הוא רק מחטיף לה מכות רצח, מפשיט אותה, מכניס אותה לכלוב תלוי באוויר. לשם מה? האם מדובר בסוטה פסיכופט?

מי שנופלת עליו חקירת המקרה הזה הוא הפקד קאמי ורהובן, נמוך הקומה שיחד עם עמיתיו לואי הגנדרן וארמן הקמצן הפתולוגי מהווים יחד את "צוות ורהובן", גיבורי סדרת הספרים של למטר.

במהלך החקירה מתגלים מקרי רצח אכזריים, בהם הקורבנות הוכו בראשם ולאחר מכן הומתו על ידי שפיכת חומצה גופריתית מרוכזת מאוד לתוך גרונם. מה פשר הטקס הזה? והאם יש קשר בין מקרה החטיפה לרציחות?

בינתיים הצוות של קאמי מצליח לעלות על עקבותיו של החוטף, אך הלה לא מאפשר להם לשים עליו את ידם ומתאבד תוך כדי מרדף משטרתי בקפיצה מגשר שעל כביש פריפריק בפריס.

הבחורה הצעירה מצליחה להשתחרר בינתיים ממש מהקבר שהוכן לה במאמצים אדירים, כשהיא על סף עלפון, חלשה, פצועה, מסוחררת, הוזה, ומסריחה. אך במקום ללכת למשטרה מיד, היא בורחת. מדוע היא עושה זאת?