בתור מישהי שהתאכזבה קשות מ"חמישים גוונים של אפור" החלטתי ללכת ולחפש את הז'אנר הבוגר במקום אחר שיוכל להחזיר לי את האמון שארוטיקה סוחפת ורומן מושך צריכים להיות ולהיכתב כמו יצירת אומנות ולא כמו שרבוט של פנטזיות עצמיות שנראה היה שנכתבו רק כדי שהסופרת עצמה לא תשכח אותם (50 גוונים). ואז הגיעה סמנתה יאנג בדמות ספר בעל כריכה רכה ומושכת על המדף בספריית המבוגרים לצידם של עוד עשרות חיקויים שניסו להתיימר ולהיות נועזים כמו המקור. אני לא יודעת מה משך אותי אליו, אולי זאת הייתה הכריכה ואולי התקציר מאחורה שהיה נשמע לי מעניין. בכל אופן, הביקורות היו טובות ואני החלטתי לנסות. זה היה הספר הראשון מזה זמן רב שהצלחתי לסיים בתוך פחות מכמה שעות. הוא היה זה שגם הזכיר לי מדוע היו קיימים בכלל הימים בעבר שנתתי לעצמי להתמכר ולשקוע בעלילה שהצלחתי לסיים במספר כל כך מועט של שעות. התאהבתי. קודם כל, הכתיבה מעולה!. הסיפור כל כך חם ונוגע ללב עד שמצאתי את עצמי ממש בוכה בסופו. הצלחתי להתחבר לפחד ולחשש של ג'וס לאורך העלילה ולא יכולתי שלא להתאהב בסיפור האהבה שלה ושל בריידן. גם לדמויות האחרות קשה מאוד שלא להתחבר. הן כתובות בצורה כל כך חיה ותוססת שנותנת לך מקום לחבר בינם לבין דמויות שאתה מכיר בחייך ורק תורמות לעלילה להיות אמיתית ומוחשית יותר. הספר הזה השאיר אותי עם הרהורים ומחשבות גם אחרי שבוע וגם אחרי שנאלצתי להחזיר אותו לספרייה באי רצון ולא עזב אותי עד שכעבור שלושה שבועות נשברתי והוא הוצב אחר כבוד באוסף הספרים שלי על המדף בחדר. (ספרים שהחלטתי שחיי לא יוכלו להימשך בלעדיהם). כעבור חודש, קראתי אותו שוב (!). וממש הצלחתי לחוות אותו מחדש. אני נותנת חמש כוכבים. למרות שההתנהגות של ג'וס חרפנה אותי לפעמים. זה ספר מדהים.

אני בדיוק מגיעה מכתיבת ביקורת נלהבת על הספר הראשון בסדרה. "אהבה ברחוב דבלין". האמת שאחרי שהתלהבתי כל כך מהספר הראשון, רצתי לספרייה כדי לקחת את הספר השני בסדרה, אך מאחר שלא מצאתי אותו והספרנית אמרה שכל ספר הוא ספר בפני עצמו, החלטתי לקחת את הספר השלישי בכל מקרה בתקווה שלא אצטער על זה. הספר הוא אכן ספר בפני עצמו. למרות שהוא נכתב על אותו מקום ומצרף אליו דמויות מוכרות ואהובות מהספרים הקודמים. האמת שהגעתי אליו עם ציפיות וקצת התאכזבתי. זה ספר שלעומת הראשון נמרח לי על שבועיים. הכתיבה עדיין טובה מאוד וכדי להוסיף לדבר בשבחה של סמנתה, אני חייבת להגיד היא יודעת לכתוב קטעים ארוטיים. כאלה שיכולים לסחוף אותם ולגרום לך להרגיש כאילו שאתה חווה אותם על בשרך יחד עם הדמויות. זה משהו שלא כל אחד יכול להצליח להעביר ולכתוב ואכן מצריך כישרון. כישרון שאכן נמצא אצל הסופרת. התאכזבתי מכיוון שהעלילה הייתה צפוייה מדי ו.. ****ספויילר**** נמאס לי לקרוא על מישהי שלא מוצאת אהבה כל כך הרבה זמן ופתאום מקבלת אורג---- מטורפות. וכמו שידעתי כבר מאמצע הספר להגיד מה יהיה בסוף, הם רבים על שטויות. מתגעגעים, עושים סקס מפוצץ ומתחתנים. סוף טוב הכל טוב. צפוי ולא מוכר מבחינתי. כן התרגשתי מהסצנה שהם עומדים מול המראה והוא מלמד אותה לראות את הדברים הטובים שבה. וכן הצלחתי לסיים את הספר עם חיוך. אז נכון, אני לא אקנה אותו ואדבר עליו הרבה אבל הוא הצליח להעביר לי את החג בשלום.

למען האמת, אני לא חושבת שמישהו יקרא את הביקורת שלי. במיוחד אחרי שלא הייתי כאן כל כך הרבה זמן. למרות שאתם צריכים לדעת, שזה שאני שוב כאן מעיד על סימן שאינכם יכולים לתאר לכם כמה הוא משמח. שמעתי פעם מישהי שקראה לתופעה הזאת "תקופת יובש" וכשמה כן היא. התקופה הכי יבשה וקודרת שלי בעולם הקריאה עד כה. עד שקראתי את הספר הזה. אם להיות כנה, כשראיתי את הספר הזה על המדף בספרייה גלגלתי עיניים במחשבה שזה רק עוד ספר אחד מיני רבים. ז'אנר שחוק שעבר עליו הקלח ולא יכול להמציא את עצמו שוב מחדש יותר לעולם. הכריכה לא עשתה לי את וגם לא השם. ואפילו לא התקציר שמאחורה לא גרם לי לחשוב על "וואו" קטן בלב. אבל לקחתי אותו. וזה היה הספר שסיים את תקופת היובש הזאת. אם לפני זה לקח לי לסיים ספר במשך חודש (!) הרי שאת הספר הזה סיימתי ביום אחד. זה היה מסוג הספרים שגרמו לי לרצות לחזור הביתה רק בשביל לקרוא אותם. שוב, אני לא יודעת למה. העלילה היא פשוטה מאוד. לא מסובכת מדי ולא חכמה מדי. הקונספט הוא אותו קונספט. שני אנשים, עם שני סיפורי עבר שנלחמים באהבה שנראית חסרת סיכויי. אז מה הוא בכל זאת שונה מספרים אחרים? היה בו רגש. זאת המילה. רגש. הספר הזה גרם לי לבכות, לקוות, לחייך, להאמין. יש בו כמה משפטים מאוד חכמים ודמויות שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בהם. ואולי הרגשתי את כל זה בגלל שזה התאים לתקופה שאני עוברת... אבל אם אתם מחפשים ספר קליל, סוחף, ומרגש, תיקראו אותו. אל תירתעו מחוסר המקוריות של החיצוניות. יש לו הרבה מה להציע.

למען האמת, אני לא חושבת שמישהו יקרא את הביקורת שלי. במיוחד אחרי שלא הייתי כאן כל כך הרבה זמן. למרות שאתם צריכים לדעת, שזה שאני שוב כאן מעיד על סימן שאינכם יכולים לתאר לכם כמה הוא משמח. שמעתי פעם מישהי שקראה לתופעה הזאת "תקופת יובש" וכשמה כן היא. התקופה הכי יבשה וקודרת שלי בעולם הקריאה עד כה. עד שקראתי את הספר הזה. אם להיות כנה, כשראיתי את הספר הזה על המדף בספרייה גלגלתי עיניים במחשבה שזה רק עוד ספר אחד מיני רבים. ז'אנר שחוק שעבר עליו הקלח ולא יכול להמציא את עצמו שוב מחדש יותר לעולם. הכריכה לא עשתה לי את וגם לא השם. ואפילו לא התקציר שמאחורה לא גרם לי לחשוב על "וואו" קטן בלב. אבל לקחתי אותו. וזה היה הספר שסיים את תקופת היובש הזאת. אם לפני זה לקח לי לסיים ספר במשך חודש (!) הרי שאת הספר הזה סיימתי ביום אחד. זה היה מסוג הספרים שגרמו לי לרצות לחזור הביתה רק בשביל לקרוא אותם. שוב, אני לא יודעת למה. העלילה היא פשוטה מאוד. לא מסובכת מדי ולא חכמה מדי. הקונספט הוא אותו קונספט. שני אנשים, עם שני סיפורי עבר שנלחמים באהבה שנראית חסרת סיכויי. אז מה הוא בכל זאת שונה מספרים אחרים? היה בו רגש. זאת המילה. רגש. הספר הזה גרם לי לבכות, לקוות, לחייך, להאמין. יש בו כמה משפטים מאוד חכמים ודמויות שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בהם. ואולי הרגשתי את כל זה בגלל שזה התאים לתקופה שאני עוברת... אבל אם אתם מחפשים ספר קליל, סוחף, ומרגש, תיקראו אותו. אל תירתעו מחוסר המקוריות של החיצוניות. יש לו הרבה מה להציע.

למען האמת, אני לא חושבת שמישהו יקרא את הביקורת שלי. במיוחד אחרי שלא הייתי כאן כל כך הרבה זמן. למרות שאתם צריכים לדעת, שזה שאני שוב כאן מעיד על סימן שאינכם יכולים לתאר לכם כמה הוא משמח. שמעתי פעם מישהי שקראה לתופעה הזאת "תקופת יובש" וכשמה כן היא. התקופה הכי יבשה וקודרת שלי בעולם הקריאה עד כה. עד שקראתי את הספר הזה. אם להיות כנה, כשראיתי את הספר הזה על המדף בספרייה גלגלתי עיניים במחשבה שזה רק עוד ספר אחד מיני רבים. ז'אנר שחוק שעבר עליו הקלח ולא יכול להמציא את עצמו שוב מחדש יותר לעולם. הכריכה לא עשתה לי את וגם לא השם. ואפילו לא התקציר שמאחורה לא גרם לי לחשוב על "וואו" קטן בלב. אבל לקחתי אותו. וזה היה הספר שסיים את תקופת היובש הזאת. אם לפני זה לקח לי לסיים ספר במשך חודש (!) הרי שאת הספר הזה סיימתי ביום אחד. זה היה מסוג הספרים שגרמו לי לרצות לחזור הביתה רק בשביל לקרוא אותם. שוב, אני לא יודעת למה. העלילה היא פשוטה מאוד. לא מסובכת מדי ולא חכמה מדי. הקונספט הוא אותו קונספט. שני אנשים, עם שני סיפורי עבר שנלחמים באהבה שנראית חסרת סיכויי. אז מה הוא בכל זאת שונה מספרים אחרים? היה בו רגש. זאת המילה. רגש. הספר הזה גרם לי לבכות, לקוות, לחייך, להאמין. יש בו כמה משפטים מאוד חכמים ודמויות שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בהם. ואולי הרגשתי את כל זה בגלל שזה התאים לתקופה שאני עוברת... אבל אם אתם מחפשים ספר קליל, סוחף, ומרגש, תיקראו אותו. אל תירתעו מחוסר המקוריות של החיצוניות. יש לו הרבה מה להציע.

למען האמת, אני לא חושבת שמישהו יקרא את הביקורת שלי. במיוחד אחרי שלא הייתי כאן כל כך הרבה זמן. למרות שאתם צריכים לדעת, שזה שאני שוב כאן מעיד על סימן שאינכם יכולים לתאר לכם כמה הוא משמח. שמעתי פעם מישהי שקראה לתופעה הזאת "תקופת יובש" וכשמה כן היא. התקופה הכי יבשה וקודרת שלי בעולם הקריאה עד כה. עד שקראתי את הספר הזה. אם להיות כנה, כשראיתי את הספר הזה על המדף בספרייה גלגלתי עיניים במחשבה שזה רק עוד ספר אחד מיני רבים. ז'אנר שחוק שעבר עליו הקלח ולא יכול להמציא את עצמו שוב מחדש יותר לעולם. הכריכה לא עשתה לי את וגם לא השם. ואפילו לא התקציר שמאחורה לא גרם לי לחשוב על "וואו" קטן בלב. אבל לקחתי אותו. וזה היה הספר שסיים את תקופת היובש הזאת. אם לפני זה לקח לי לסיים ספר במשך חודש (!) הרי שאת הספר הזה סיימתי ביום אחד. זה היה מסוג הספרים שגרמו לי לרצות לחזור הביתה רק בשביל לקרוא אותם. שוב, אני לא יודעת למה. העלילה היא פשוטה מאוד. לא מסובכת מדי ולא חכמה מדי. הקונספט הוא אותו קונספט. שני אנשים, עם שני סיפורי עבר שנלחמים באהבה שנראית חסרת סיכויי. אז מה הוא בכל זאת שונה מספרים אחרים? היה בו רגש. זאת המילה. רגש. הספר הזה גרם לי לבכות, לקוות, לחייך, להאמין. יש בו כמה משפטים מאוד חכמים ודמויות שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בהם. ואולי הרגשתי את כל זה בגלל שזה התאים לתקופה שאני עוברת... אבל אם אתם מחפשים ספר קליל, סוחף, ומרגש, תיקראו אותו. אל תירתעו מחוסר המקוריות של החיצוניות. יש לו הרבה מה להציע.