Uרחל•לפני שנהתודה רבה, ביקורת ממש מדויקתעל הביקורת של מִשְׁאלת לֵב על המילון של המילים האבודות מאת פיפ ויליאמס
Uרחל•לפני שנתייםנטע, אהבתי לקרוא את הביקורת ואת הרעיון להפגיש דמויות מספרים ומסופרים שונים. אהבתי את הספר ובעקבות המלצתך אחפש ספרים נוספים של הסופרת.על הביקורת של נטע אורן על שמי לוסי בארטון מאת אליזבת סטראוט
Uרחל•לפני 7 שניםנפלא לקרוא ביקורת מעניינת ומעמיקה לספר נפלא.על הביקורת של מתלמד על רביעית רוזנדורף מאת נתן שחם
דן סתיו•לפני שנהרחלסקירה מעניינת מאד. תודה! מניח שהכוונה היא לפתיחת צוהר להסטוריה הסינית "המודרנית".על הביקורת של רחל על סהר אביב מאת בט באו לורד
strnbrg59•לפני שנהספר מטומטם אבל תסתכלי על תאריך ההוצאה לאור: 2022, בשיא טירוף ה-wokeכשבער להם למו"לים אמריקנים להוציא כמה שיותר ספרים כאלה.על הביקורת של רחל על הגבר הלבן האחרון מאת מוחסין חאמיד
דן סתיו•לפני שנהרחלסקירה מעניינת. קראתי את "פונדמנטליסט בעל כורחו" של אותו סופר והתרשמתי שהוא לא מצטיין בהסתרת המסרים התעמולתיים שלו עד כמה האדם הלבן אשם בכל סוגי הטרור.על הביקורת של רחל על הגבר הלבן האחרון מאת מוחסין חאמיד
Pulp_Fiction•לפני 3 שניםלאחרונה הוכחתי לעצמי סופית שאני ושליו זה לא. וכך נסתם הגולל על ספריו מבחינתי.על הביקורת של רחל על גינת בר מאת מאיר שלו
אהבתה של גברת רוטשילדשרה אהרונינהנתי מאוד מהקריאה של אהבתה של גברת רוטשילד. לא אכנס כאן לסיפור העלילה, בהחלט שווה קריאה. הספר כתוב היטב, העברית קולחת, יש שימוש קל ביותר ביידיש. הספר מעביר בצורה כמעט מוחשית את מצבם הרחוק ממזהיר של היהודים, את החיים בגטו, גם של משפחת רוטשילד, למרות הפריצה הכלכלית. את הדרך בה נתפסים היהודים על ידי החברה. את הנסיון לצאת מהגטו לשבור את המחסומים והגבולות והקשיים הבלתי נגמרים והמכשולים בדרך. מה שהיה חסר לי, היות ויש בספר היבטים היסטוריים, חברתיים, הייתי שמחה לדעת מאין נאסף הידע כדי לכתוב את הספר, לגבי הזוג רוטשילד וגם לגבי החיים באותה תקופה.
סהר אביבבט באו לורדהספר פותח צוהר לתרבות ולהיסטוריה הסינית. תרבות שמרנית, היררכיה ברורה, כל סטייה לא מתקבלת בהבנה או הסכמה. כל פרק פותח ברקע היסטורי או בקטע שירה סינית, אהבתי מאוד את קטעי הפתיחה של הפרקים השונים, אך אפילו הם לא מספקים רקע מספק, על תקופות המעבר, עד למהפכה הקומוניסטית. הנגיעה בהיסטוריה של סין לא מעמיקה (בסוף הספר יש תזכורת לפרקים משמעותיים בהיסטוריה של סין). החשיפה לתרבות הסינית מעניינת ומעשירה את עולמו של הקורא. למרות שיש פערים שאני חייבת להודות, לא צלחתי, מצטערת על הספוילר, (אחת הדמויות הראשיות מנהלת רומן עם האחיינית שלו - וזה מתרחש במהלך המאה העשרים, מצטערת not my cope of tea, לא מצליחה לגשר על הפער, למרות שמדובר בתרבות אחרת). הספר סוקר את חייה של אישה מגיל צעיר מאוד ועד לשיבה. אישה שזכתה להשכלה שכלל אינה מובנת לאור התקופה, התרבות וההיסטוריה. האישה הזו מנווטת את חייה שלה בין חדש לישן, בין תרבות ומסורת לבין קדמה ושינוי. למרות שהיא פורצת דרך בהשכלתה הרחבה, היא עדיין פועלת בתוך מסגרת תרבותית מאוד ברורה והירארכית. הספר מספק הצצה לשינוי בתפקיד ובתפקוד של הנשים במהלך השנים (אמה של סהר אביב, היא עצמה, ובתה ברקת פז).
סהר אביבבט באו לורדהספר פותח צוהר לתרבות ולהיסטוריה הסינית. תרבות שמרנית, היררכיה ברורה, כל סטייה לא מתקבלת בהבנה או הסכמה. כל פרק פותח ברקע היסטורי או בקטע שירה סינית, אהבתי מאוד את קטעי הפתיחה של הפרקים השונים, אך אפילו הם לא מספקים רקע מספק, על תקופות המעבר, עד למהפכה הקומוניסטית. הנגיעה בהיסטוריה של סין לא מעמיקה (בסוף הספר יש תזכורת לפרקים משמעותיים בהיסטוריה של סין). החשיפה לתרבות הסינית מעניינת ומעשירה את עולמו של הקורא. למרות שיש פערים שאני חייבת להודות, לא צלחתי, מצטערת על הספוילר, (אחת הדמויות הראשיות מנהלת רומן עם האחיינית שלו - וזה מתרחש במהלך המאה העשרים, מצטערת not my cope of tea, לא מצליחה לגשר על הפער, למרות שמדובר בתרבות אחרת). הספר סוקר את חייה של אישה מגיל צעיר מאוד ועד לשיבה. אישה שזכתה להשכלה שכלל אינה מובנת לאור התקופה, התרבות וההיסטוריה. האישה הזו מנווטת את חייה שלה בין חדש לישן, בין תרבות ומסורת לבין קדמה ושינוי. למרות שהיא פורצת דרך בהשכלתה הרחבה, היא עדיין פועלת בתוך מסגרת תרבותית מאוד ברורה והירארכית. הספר מספק הצצה לשינוי בתפקיד ובתפקוד של הנשים במהלך השנים (אמה של סהר אביב, היא עצמה, ובתה ברקת פז).
סהר אביבבט באו לורדהספר פותח צוהר לתרבות ולהיסטוריה הסינית. תרבות שמרנית, היררכיה ברורה, כל סטייה לא מתקבלת בהבנה או הסכמה. כל פרק פותח ברקע היסטורי או בקטע שירה סינית, אהבתי מאוד את קטעי הפתיחה של הפרקים השונים, אך אפילו הם לא מספקים רקע מספק, על תקופות המעבר, עד למהפכה הקומוניסטית. הנגיעה בהיסטוריה של סין לא מעמיקה (בסוף הספר יש תזכורת לפרקים משמעותיים בהיסטוריה של סין). החשיפה לתרבות הסינית מעניינת ומעשירה את עולמו של הקורא. למרות שיש פערים שאני חייבת להודות, לא צלחתי, מצטערת על הספוילר, (אחת הדמויות הראשיות מנהלת רומן עם האחיינית שלו - וזה מתרחש במהלך המאה העשרים, מצטערת not my cope of tea, לא מצליחה לגשר על הפער, למרות שמדובר בתרבות אחרת). הספר סוקר את חייה של אישה מגיל צעיר מאוד ועד לשיבה. אישה שזכתה להשכלה שכלל אינה מובנת לאור התקופה, התרבות וההיסטוריה. האישה הזו מנווטת את חייה שלה בין חדש לישן, בין תרבות ומסורת לבין קדמה ושינוי. למרות שהיא פורצת דרך בהשכלתה הרחבה, היא עדיין פועלת בתוך מסגרת תרבותית מאוד ברורה והירארכית. הספר מספק הצצה לשינוי בתפקיד ובתפקוד של הנשים במהלך השנים (אמה של סהר אביב, היא עצמה, ובתה ברקת פז).
סהר אביבבט באו לורדהספר פותח צוהר לתרבות ולהיסטוריה הסינית. תרבות שמרנית, היררכיה ברורה, כל סטייה לא מתקבלת בהבנה או הסכמה. כל פרק פותח ברקע היסטורי או בקטע שירה סינית, אהבתי מאוד את קטעי הפתיחה של הפרקים השונים, אך אפילו הם לא מספקים רקע מספק, על תקופות המעבר, עד למהפכה הקומוניסטית. הנגיעה בהיסטוריה של סין לא מעמיקה (בסוף הספר יש תזכורת לפרקים משמעותיים בהיסטוריה של סין). החשיפה לתרבות הסינית מעניינת ומעשירה את עולמו של הקורא. למרות שיש פערים שאני חייבת להודות, לא צלחתי, מצטערת על הספוילר, (אחת הדמויות הראשיות מנהלת רומן עם האחיינית שלו - וזה מתרחש במהלך המאה העשרים, מצטערת not my cope of tea, לא מצליחה לגשר על הפער, למרות שמדובר בתרבות אחרת). הספר סוקר את חייה של אישה מגיל צעיר מאוד ועד לשיבה. אישה שזכתה להשכלה שכלל אינה מובנת לאור התקופה, התרבות וההיסטוריה. האישה הזו מנווטת את חייה שלה בין חדש לישן, בין תרבות ומסורת לבין קדמה ושינוי. למרות שהיא פורצת דרך בהשכלתה הרחבה, היא עדיין פועלת בתוך מסגרת תרבותית מאוד ברורה והירארכית. הספר מספק הצצה לשינוי בתפקיד ובתפקוד של הנשים במהלך השנים (אמה של סהר אביב, היא עצמה, ובתה ברקת פז).
סהר אביבבט באו לורדהספר פותח צוהר לתרבות ולהיסטוריה הסינית. תרבות שמרנית, היררכיה ברורה, כל סטייה לא מתקבלת בהבנה או הסכמה. כל פרק פותח ברקע היסטורי או בקטע שירה סינית, אהבתי מאוד את קטעי הפתיחה של הפרקים השונים, אך אפילו הם לא מספקים רקע מספק, על תקופות המעבר, עד למהפכה הקומוניסטית. הנגיעה בהיסטוריה של סין לא מעמיקה (בסוף הספר יש תזכורת לפרקים משמעותיים בהיסטוריה של סין). החשיפה לתרבות הסינית מעניינת ומעשירה את עולמו של הקורא. למרות שיש פערים שאני חייבת להודות, לא צלחתי, מצטערת על הספוילר, (אחת הדמויות הראשיות מנהלת רומן עם האחיינית שלו - וזה מתרחש במהלך המאה העשרים, מצטערת not my cope of tea, לא מצליחה לגשר על הפער, למרות שמדובר בתרבות אחרת). הספר סוקר את חייה של אישה מגיל צעיר מאוד ועד לשיבה. אישה שזכתה להשכלה שכלל אינה מובנת לאור התקופה, התרבות וההיסטוריה. האישה הזו מנווטת את חייה שלה בין חדש לישן, בין תרבות ומסורת לבין קדמה ושינוי. למרות שהיא פורצת דרך בהשכלתה הרחבה, היא עדיין פועלת בתוך מסגרת תרבותית מאוד ברורה והירארכית. הספר מספק הצצה לשינוי בתפקיד ובתפקוד של הנשים במהלך השנים (אמה של סהר אביב, היא עצמה, ובתה ברקת פז).
הזדמנות לפני אחרונהדרור משעני0כולנו מכירים את התחושה הזו של פחד לאבד משהו טוב שקרה לנו. ב"הזדמנות לפני אחרונה", דרור משעני לוקח את הפחד הזה לקצה הכי אפל שלו.אלי, הגיבור, הוא לא רוצח ולא נבל. הוא בסך הכל אדם שבור שרוצה לאהוב שוב. אבל כשהוא פוגש את ליה, הוא עושה טעות אחת קטנה – שתיקה אחת במקום הלא נכון – שהופכת לכדור שלג של שקרים.מה ששבר אותי בספר זה לא ה"מתח" הבלשי, אלא הבדידות. אלי נמצא ליד ליה, מחבק אותה ומנחם אותה, כשבפנים הוא נושא סוד שמרעיל את הכל. משעני מצליח להפוך אירוע יומיומי כמו מציאת כלב מת למחנק בגרון. הוא מראה לנו איך ברגע אחד של חולשה, אנחנו יכולים להפוך לאנשים שאנחנו הכי מפחדים להיות – אלו שבוגדים באמון של מי שחשוב להם.זהו ספר על אשמה שאין לה לאן ללכת. הוא שואל שאלות קשות: האם אנחנו באמת מכירים את מי שישן לצידנו? והאם "כוונה טובה" יכולה לכפר על שקר כל כך עמוק?סיימתי את הספר עם תחושה חזקה שגם אם האהבה מקבלת הזדמנות נוספת, הצלקת של חוסר האמון תמיד תישאר שם. ספר חכם, כואב ובעיקר אנושי מאוד.
הבחורה עם השיער האדוםבאזי ג'קסון0הגעתי לספר הזה עם ציפיות גבוהות לאפוס היסטורי עוצמתי בנוסח "הזמיר", כזה שיפרק את הנפש ויחבר אותה מחדש. דמותה של האני שפרט, לוחמת המחתרת ההולנדית האגדית, הבטיחה עומק פסיכולוגי של אישה שבוחרת בקיצון.תמצית העלילה:הספר עוקב אחר הפיכתה של האני, סטודנטית למשפטים שקטה וביישנית באמסטרדם הכבושה, ל"בחורה עם השיער האדום" – אחת הלוחמות הנועזות והמבוקשות ביותר על ידי הגסטאפו.ניתוח החוויה:למרות הנושא המרתק, המפגש עם הטקסט התגלה כמאכזב. הכתיבה של באזי ג'קסון סובלת מ"יובש אקדמי" – ניכר שהיא היסטוריונית לפני שהיא מספרת סיפורים. במקום "ריסוק רגשי" ותהודה עמוקה בנשמה, קיבלתי דיווח ארכיוני עמוס בפרטים טכניים משמימים שאינם משרתים את הרגש.הדמות הראשית נותרה שטוחה ומרוחקת, והפרוזה פשוט לא הצליחה לייצר את ה"דבק" הדרוש כדי להחזיק את העניין. כשמצאתי את עצמי מפליגה במחשבות זרות פעם אחר פעם, הבנתי שהספר הזה פשוט חסר דופק. הוא מרגיש כמו שטאנץ היסטורי מוכר, ללא הערך המוסף של כתיבה חושית שחודרת מתחת לעור.שורה תחתונה:עצרתי אחרי 100 עמודים. החיים קצרים מדי בשביל שיעורי היסטוריה במסווה של רומן. מי שמחפשת חיבור עמוק לדמויות ועוצמה רגשית – לא תמצא אותם כאן.
חוות קולד קומפורטסטלה גיבונס0עם עטיפה כה דומה ל"הטבח" הנהדר, הספר השני בהוצאת תשע נשמות, הלא הוא "חוות קולד קומפורט", פשוט התחנן שאקרא אותו. ציפיתי לעוד סיפור מושחז ומעורר השראה שרובו בדיה שבבסיסה אמת מרה, ובמידה מסויימת העלילות של שני הספרים הללו אכן מקבילות. "חוות קולד קומפורט" מספר על פלורה, נערה יתומה שמגיעה לחווה כפרית בבעלות קרובי משפחתה ועושה פרישמיש מוחלט בסדרי העולם לפיהם התנהלה החווה במשך שנים. פלורה, כמו הטבח, ניחנה בקסם רב, ובכוח השיכנוע שלה נופלת דמות אחר דמות בקצב מסחרר. יחד עם זאת, הקלות בה הדמויות נישבות היא כה קלה עד שנראה כי לא נעשה שום מאמץ מצידה של פלורה. בניגוד לטבח המחושב, שתכנן וביצע שלב אחר שלב במטרה להשתלט על האחוזה, גברת פלורה מפריחה רעיונות שחולפים במוחה לראשונה באותו הרגע, ולמרבה הפלא, בני שיחתה קונים את הלוקש בקלות שמפתיעה אפילו את פלורה. אבל אצל הקורא נותרת תחושה שמשהו מאוד לא אמין מתרחש. כפי שציינו קודמי, הספר מלא ברפרנסים לספרות בריטית שרוב הקוראים הישראלים בני זמננו לא נחשפו לה. בטוחני שהיכרות עם הספרים המוזכרים ב"חוות קולד קומפורט" הייתה מעשירה את הקריאה והעלילה. מכיוון שלא כך הדבר, נותרת תחושת פספוס נוכח שמות הספרים הזרים החוזרים שוב ושוב לאורך העלילה. נקודת האור העיקרית בספר הוא דמותה של פלורה, שגם אם אינה מצחיקה עד דמעות כפי שהובטח, היא בעלת תעוזה ופלפל שנעים לפגוש, בעיקר בספרות לא-עכשווית. פלורה עושה כל מה שמתחשק לה ושוברת מוסכמות, והיא עושה זאת בצורה חיננית שמעוררת השראה. בניגוד לטבח, היא אינה מעוררת אנטגוניזם וגם אם דמותה ילדותית-משהו, השובבות שלה מפיחה חיים בדפי הספר.