אח, איזה ספר,יא רבי. כמו משב רוח רענן באמצע הסהרה. כמו חטיף שוקולד מריר עם קוקוס באמצע תקופת הצנע. כמה חינניות ומקוריות ותום ואימה בספר אחד. תענוג צרוף. קצת קצר מדי.

אח, איזה ספר,יא רבי. כמו משב רוח רענן באמצע הסהרה. כמו חטיף שוקולד מריר עם קוקוס באמצע תקופת הצנע. כמה חינניות ומקוריות ותום ואימה בספר אחד. תענוג צרוף. קצת קצר מדי.

אח, איזה ספר,יא רבי. כמו משב רוח רענן באמצע הסהרה. כמו חטיף שוקולד מריר עם קוקוס באמצע תקופת הצנע. כמה חינניות ומקוריות ותום ואימה בספר אחד. תענוג צרוף. קצת קצר מדי.

אח, איזה ספר,יא רבי. כמו משב רוח רענן באמצע הסהרה. כמו חטיף שוקולד מריר עם קוקוס באמצע תקופת הצנע. כמה חינניות ומקוריות ותום ואימה בספר אחד. תענוג צרוף. קצת קצר מדי.

אח, איזה ספר,יא רבי. כמו משב רוח רענן באמצע הסהרה. כמו חטיף שוקולד מריר עם קוקוס באמצע תקופת הצנע. כמה חינניות ומקוריות ותום ואימה בספר אחד. תענוג צרוף. קצת קצר מדי.

פתחתי את הספר לפני ארבעה ימים ומשך עשרים השעות הבאות (חוץ מאשר הפסקות קצרות לצורך תפקודי חיים חיוניים), לא הנחתי אותו מידיי, עד שהגעתי אל המילה האחרונה וסגרתי אותו באנחה. מוזר שספר שעוסק בהאטה, גרם לי לקרוא אותו כה מהר. מה גרם לי להיסחף כל כך עמוק לתוכו? אולי זו ההזדהות עם ההשלמה היגעה של הגיבורה עם הנורא מכל. אולי זה הפחד, שההתפוררות הבדיונית איננה בדיונית, ועוד רגע היא כבר כאן. אולי אלו הגילוי וההבנה שסופו הבלתי נמנע של הקיום, הוא שובר לב,ועם זאת - מעניין. אולי זו האהבה הצנועה, התמימה, הילדותית, שאין זכה ממנה. אולי זה היופי הפשוט, הכואב, שזכרו לא פג ממני עד עכשיו. בקיצור, אנשים יקרים, פנו לכם יומיים. לפי דעתי מצפים לכם זמנים מופלאים.