Uאורית•לפני 11 שניםביקורת מקסימה. כל מילה נכונה. על הביקורת של קוראת הכל על כמעיין המתגבר (מהדורה חדשה 2012) מאת איין ראנד
מורי•לפני 11 שניםנשמע מקסים. למה רק ארבע כוכבים?על הביקורת של אורית על דוניה פרפקטה מאת בניטו פרס גלדוס
מורי•לפני 11 שניםרק לא לקרוא את התרגום של שניצר.על הביקורת של אורית על אבא גוריו (1992) מאת אונורה דה באלזאק
אבא גוריו (1992)אונורה דה באלזאקספר קלאסי. מעבר לכתיבה היפה והיצירתית, מושך בזכות העלילה שכוללת ביקורת נוקבת על החברה הפריזאית של המאה ה-19 על כל רובדיה, הנגועים כולם בצביעות, שחיתות ואהבה עצמית דורסנית. אבא גוריו הוא התגלמותה של התמימות האולטימטיבית, אבא מושלם עם מסירות רגשית בלתי רגילה, אשר במקום שיזכה להערכה ודאגה, מופקר על ידי בנותיו האהובות (ומקל וחומר על ידי כלל החברה הפריזאית האדישה - עשירים כעניים) עד מוות, לחיי דלות אומללה בעוול משווע. ראסינייאק הצעיר המגיע מן הדרום הכפרי מתקשה לקבל את העוולות החברתיות של פאריז ומגלה כי בחברה מושחתת שכזו, יכולים ערכיו של אסיר נמלט ורוצח להיות הרבה נעלים מערכיה של החברה הגבוהה הנערצה.
מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]ל.נ. טולסטויאחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם ומבטא גאונות ספרותית. בניגוד לתדמית הכבדה של הספר, זהו לא ספר של בחינות בגרות, זהו גם לא ספר מלחמה, על אף שהמלחמה היא חלק מן העלילה שבו. טולסטוי, ביד אמן, יודע לעצב כל דמות ודמות כעולם ומלואו, אנושית ומופלאה, ולגרום לקורא להבין ולהרגיש כל אחת ואחת על אף פגמיה, בשל אותה אנושיות טבעית שיש בכל אחת מן הדמויות. ספר שהוא אקטואלי תמיד ובכל זאת מכניס לאווירת התקופה. ספר ארוך שלא צריך למהר לסיימו אבל בכל זאת קשה כשהוא נגמר.
מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]ל.נ. טולסטויאחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם ומבטא גאונות ספרותית. בניגוד לתדמית הכבדה של הספר, זהו לא ספר של בחינות בגרות, זהו גם לא ספר מלחמה, על אף שהמלחמה היא חלק מן העלילה שבו. טולסטוי, ביד אמן, יודע לעצב כל דמות ודמות כעולם ומלואו, אנושית ומופלאה, ולגרום לקורא להבין ולהרגיש כל אחת ואחת על אף פגמיה, בשל אותה אנושיות טבעית שיש בכל אחת מן הדמויות. ספר שהוא אקטואלי תמיד ובכל זאת מכניס לאווירת התקופה. ספר ארוך שלא צריך למהר לסיימו אבל בכל זאת קשה כשהוא נגמר.
דוניה פרפקטהבניטו פרס גלדוסספר קצר ומקסים, בתרגום מעולה של משה רון. אכן, סופר קלאסי ואידיאליסט המשקף את הרוח הביקורתית של תקופת ההתעוררות הפוליטית באירופה טרום מלחמות העולם. גלדוס מעביר לקורא בצורה נפלאה את קשייה של חברה מסורתית להתנתק מדעות קדומות תוך שמירה קנאית על מסורות עתיקות ריקות מתוכן, בשל חששם של בעלי הדעה בכפר לאבד את השליטה המוחלטת הקיימת להם על התושבים הפשוטים. דוניה פרפקטה, הדמות המכובדת ביותר בכפרה, ידועה ככליל השלמות (באופן התואם את שמה), והכומר דון אינוסנסיו המנהל את הכפר לצדה של פרפקטה ידוע בכפרו כצדיק באדם. השניים הינם מושא להערצה ונשגבות בכפרם עד לנכונות של רבים מתושבי הכפר למסור את נפשם להגנתם של אלו. פפה ריי, מהנדס צעיר בעל השכלה רחבה והשקפת עולם ליברלית, אחיינה של פרפקטה, מגיע ממדריד לכפר של קרובות משפחתו, בו הוא רואה חור נידח ועלוב, כדי להכיר את בת דודתו רוסריו אותה לא פגש מעולם, לבקשת אביו שהתכתב עם אחותו על שידוך בין השניים, ובצעד שהחל כהלצה נקשר לבו של ריי באהבה עזה אל הבת דודה העדינה. כל זאת בעוד שדוניה פרפקטה, אשר כלפי חוץ שותפה ליוזמת השידוך ומעודדת היכרות בין השניים, בפועל מעוניינת לחבל בשידוך בכל דרך, בשל תוכניות אחרות לגבי שידוכה של בתה. ספר מותח שנקרא בשקיקה. מומלץ!
מלכת הגלידה מרחוב אורצ'רדסוזן ג'יין גילמןאני אישית אהבתי את הספר, למרות שבאמת כמו שצוין כאן איכות ההדפסה אינה טובה, ההגהה של הספר לא איכותית והיו בספר הרבה שגיאות דפוס שקצת העיבו על חוויית הקריאה. בעיני ליליאן דאנקל היא דמות מדהימה! אשת עסקים מבריקה, אדם יצירתי מאין כמוהו ובעלת אישיות שורדת שראויה להערצה. ליליאן מצליחה כנגד כל הסיכויים. הוריה מפקירים אותה ואימה נוטשת אותה לאחר שעברה תאונה קשה שהפכה אותה לנכה, המשפחה האשמה בתאונה הקשה מאמצת אותה ללא כל אהבה בשל נקיפות מצפון ועל מנת לנצלה כמשרתת על אף נכותה הקשה, אך לאורך חייה מוכיחה ליליאן שוב ושוב לכל המלעיזים כי לא ניתן לנצח אותה והיא תצליח בכל תחום שתבחר על אף היותה אישה, על אף שהיא יהודיה, על אף שהיא יתומה וענייה מרודה, על אף שהיא מכוערת ועל אף שהיא נכה. הסיפור מתרחש בין ראשית המאה לבין שנות השמונים של המאה העשרים וממחיש בצורה יפה את כל הסטריאוטיפים והדעות הקדומות עמם נאלצו להתמודד נשים רבות במהלך המאה העשרים ומוכיח מה רב כוחה של שאפתנות.
שיער צבוע אדוםקוסטס מורסלאסשיער צבוע אדום הוא לא ספר חינוכי, אבל הוא ספר אמיתי וזורק לנו את החיים בפרצוף בלי כחל ושרק. הוא מזכיר לנו שהחיים שלנו בדרך כלל לא מתנהלים כמו שהיינו רוצים לחיות אותם ושרוב החיים שלנו בעצם אנחנו חיים בשביל אחרים ועל פי עקרונות של אחרים. מה שיותר נורא והספר מזכיר לנו הוא שאנחנו חיים ככה לא בגלל שאנחנו מאמינים בערכים האלה או שממש אכפת לנו מהאחרים שאנחנו חיים עבורם אלא כי בעצם אנחנו פחדנים ואין לנו את האומץ לעשות מה שהלב מבקש ולחיות איך שאנחנו רוצים. בשביל להדגיש לנו את זה לאורך החיים ולאכול לנו את הלב תמיד יש את לואיס שהוא ספק מציאות ספק אגדה אבל הוא הכי אמיתי שאפשר כי הוא פשוט חי וכמה שכולם מכפישים אותו מאחורי הגב כולם בעצם מעריצים אותו והיו רוצים להיות במקומו עם אומץ כמו שלו.
חיי אהבהצרויה שלו0וואו. הספר הזה פשוט תפס אותי ואלמלא הייתי צריכה גם ללכת לעבודה בין הקריאות הייתי מסיימת אותו בקריאה אחת או שתיים לכל היותר. הספר הזה נגע בי מאוד אבל יכולתי גם למצוא את הפגמים שיש בו - יש כמה דמויות וכמה מצבים שנוטים לקלישאות-מה, אבל בגדול - הספר יותר מוצלח ומטלטל מאשר קלישאתי. הדמות הראשית מתגלגלת למה שקראתי שמכונה במקום מסויים "גאולה דרך הביבים" ועוד איזה ביבים. היא צוללת לתהומות הנפש, להתחבטות לגבי חיי האהבה שלה וחיי המציאות שלה...קשה לי לתמצת את הספר הזה ולפרוט אותו למילים כי בגדול - הוא פשוט ספר שמרגישים, עוברים איתו מסע רגשי סוחף מאוד, מרתק, מזעזע, מרגש. יתכן מאוד שמי שלא מתחבר לספר קורא אותו בגיל הלא נכון - אני לא חושבת שיכולתי לקרוא את הספר אלמלא עברתי כמה מסעות רגשיים בעצמי קודם לכן שאיפשרו לי להרגיש אותו יותר טוב. ושוב - מלת המפתח בספר הזה היא "רגש". במקום כלשהו קראתי (ויתכן שגם כתבתי באחת הביקורות האחרונות שלי) שיש שמגדירים ספר טוב לפי הנכונות שלהם לקרוא בו קריאה שנייה. אין לי ספק שמתי שהוא אחזור לספר הזה לקריאה שנייה ואף שלישית.
חיי אהבהצרויה שלו0מזמן לא קראתי ספר בארבע שעות. מזמן לא הרגשתי צורך עז כל כך לסיים את הספר, לא להשאיר אותו למחר. קראתי טענות רבות, שהספר גס מדי, בהמי אפילו. לא ראיתי את זה כך. הרגשתי כי בלתי אפשרי היה מצדה של הסופרת לעדן אותו, כי כמו שאי אפשר לעדן את זוועות המלחמה, כך אי אפשר לעדן את האובססיה של נפש אבודה. מבחינתי הגיבורה הראשית של הספר היא האובססיה. אובססיה של צד אחד להיות נאהב בכל מחיר של נפש בעלת ביטחון עצמי מרוסק, ומצד שני אובססיה של אדם אחר שליטה מוחלטת, דרך התעללות נפשית. האובססיה של יערה מזכירה לי וריאציה של תסמונת שטוקהולם. אמנם מבחינה פיזית יש לה ברירה היא לא שבויה באמת, אך מבחינה נפשית, הכלא שלה חזק יותר ואפל יותר. חוטף הנפש שלה מועלה לדרגה של חצי אלוהים והשכנוע העצמי שלה באמיתות שלו הוא עמוק כל כך, עד שבעולם האמיתי היה נדרש טיפול פסיכולוגי של שנים על מנת להשתחרר. אהבתי את הספר מאוד, אם כי לעיתים מצאתי את עצמי משמיטה פסקאות של להג מיותר, אך התחושה שקיבלתי ממנו, המחנק, עדיין לא מרפה.
חיי אהבהצרויה שלו0ספר חד, יצרי, סוחף. הדמות הראשית מתבוננת בחיים בהומור מר ובציניות עירומה, נעה בין תמימות ילדותית לפיכחון ארסי. נאלצת להתגולל בביבים כדי להיוולד מחדש. הספר כתוב בצורה קולחת מאוד ונקרא מהר מאוד (התמכרתי אליו בערך כמו שיערה התמכרה לאריה). חבל לי שישנם אנשים שנעלבו מתיאורי המין ולא הצליחו לראות מעבר (אל תשכחו שבספר הספרים למשל יש תיאורים הרבה יותר בוטים וקשים לעיכול לפעמים...)