ספר נפלא שבמידת מה "מציל את חיי" והוא לי כמו תנ"ך להתנהלות היומיומית ואני שהרבה שנים הייתי סבל של מחשבות שליליות וכפייתיות וגרמו לי לתסכול סבל מועקה כעס וזעם והנה בא הספר הזה ומסביר באפן פשוט אולי פשטני איך לשלוט במחשבות השלילי ולמצוא את האושר הפנימי שיש בכל 1 מאיתנו 4 שאלות והיפוך שיכולות לשנות חיים שוב, אני לא חסיד שוטה של אף אדם או שיטה אבל לי באפן אישי זה עוזר וזה כבר הפך להיות חלק ממני מי שיקח את השיטה האמורה וייתייחס לזה בתום ויושר ללא ציניות ישראלית יכול רק להרוויח

ספר יחסית ישן ,,,שלצערי הרב גיליתי את מהותו הפנימית האיכותית רק בשנים האחרונות הספר הזה והספר 100 שנים של בדידות אלה ספרים שעיתים אני שב אליהם כמוצא שלל רב כצמא למים המהלך במידבר השממה הספרותי החדשה שנכתבת אך אין לה מסר 1 עיקרי מהותי על החיים ,רק ערבים ערבים ערבים ועוד ערבים ולא נמאס לכל חלולי המוח האלה להצדיע ולעמוד דום לזמן הצהוב ועוד מלל חלול של בעל הנוצות שאינך יודע מי הוא אין בא אן הולך הספר הזה לימד אותי כנות מהי מי הוא אורגינאל מי הוא המזוייף כואב לי רק ש,,, מיספר רוצחים לא קטן ומתועב עשו המעשה האלים שלהם בתום קריאת הספר

אני כ,,,דור 2 לניצולי שואה חושב שהספר הזה מטלטל ברמות שאין לתאר ,ככה לפחות אנכי הרגשתי בעת שקראתיו לוא היה חי הייתי מטלפן אליו ומחזק ידיו כמה חבל שהתאבד והשאיר לנו עולם עצוב יותר ממילא אבל עם כל זה, עם כל האיכות האותנטיות של המקרים האמתיים אני חש שפרימו לוי זל רשם כותרת לספר שהיא מיתית כמעט אלמותית לגמרי יראה אדם את עצמו יום יום ולפני השינה ישאל את עצמו לרגע את השאלה המכרעת: "הזהו אדם?" אם יש איתו תשובה חיובית מה טוב , ינעמו לו חלומותיו אם לא לפחות ביום המחרת ינסה לתקן כי אף פעם לא מאוחר לתקן כל עוד הנר בוער

ספר המשך ל"חיים כמשל" כתוב בצורה של קטעים קטעים ספורים סיפורים בשלהי חייו כשעבר פנחס לירושלים עוד הספקתי לשאול אותו לגבי קטעים מסויימים בספר אך הוא ענה לי אודותיהם באי רצון מופגן כי זה לא היה נעים לו על סיפו של המוות לחזור על אותם דברים שכתב על בני אדם אומללים כמו נניח על הספרן מבית אריאלה שפנחס שדה לועג לו על שאינו מכיר אותו ואינו מזהה אותו בנימין שבילי אמר לי בשיחת טלפון שפנחס היה "אגו מנייק" טוב שיהיה הספר עצמו חביב ונחמד לקריאה

אני כ,,,דור 2 לניצולי שואה חושב שהספר הזה מטלטל ברמות שאין לתאר ,ככה לפחות אנכי הרגשתי בעת שקראתיו לוא היה חי הייתי מטלפן אליו ומחזק ידיו כמה חבל שהתאבד והשאיר לנו עולם עצוב יותר ממילא אבל עם כל זה, עם כל האיכות האותנטיות של המקרים האמתיים אני חש שפרימו לוי זל רשם כותרת לספר שהיא מיתית כמעט אלמותית לגמרי יראה אדם את עצמו יום יום ולפני השינה ישאל את עצמו לרגע את השאלה המכרעת: "הזהו אדם?" אם יש איתו תשובה חיובית מה טוב , ינעמו לו חלומותיו אם לא לפחות ביום המחרת ינסה לתקן כי אף פעם לא מאוחר לתקן כל עוד הנר בוער

ואני נער וקראתי הספר הזה ולא הבנתי זמן רב כאשר דברו לידי על מושג הקפקאות ואז בספריה זנוחה בקרית גת שם גדלתי ולמרות האווירה הדכאונית של הספר אהבתי אותו מאוד וכשאני נתקל לעיתים בביוקרטיה ישראלית אני מיד נזכר בספר ומחייך לי באפן חצי מיואש חיוך מריר