•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
וואו! אני כל כך שמחה שיש אנשים שחושבים כמוני בקשר לספר הזה :) חשבתי שאני היחידה שקוראת אותו אחרי גיל 10. אכן ספר מתוק והכנות שמשתמעת מדבריי הילד מעוררת הערכה כלפי הסופר. והביקורת חמודה ביותר, אם כי אני מעדיפה את וולברין על באטמן.. ;) אבל באמת חמוד!
נקרעתי מצחוק, ביקורת מדהימה ונכונה (מניסיון מר..) כל הכבוד לך :))
נוו פיר - לא הייתי מבתרת על קריאה של ספר בגלל שמישהי אחת לא אוהבת אותו, אני ממליצה שתנסי לקרוא, זה לא ספר ארוך, ומקסימום תפסיקי באמצע. אממ... בתור התחלה, מכיל ספויילרים לראשון. ביטרבלו זה ספר מושלם, מכל הבחינות, טוב, אולי חוץ מזה שכולנו עדיין מצפים מביטרבלו להיות הילדה הקטנה עם הסכין שהפכה למלכה כשאבא שלה מת. כולנו היינו מאוד גאים בה. בביטרבלו הדמות שלה נעשית נשית יותר, יותר מבוגרת ועם זאת יותר... פגיעה... היא מקסימה. ובספר היו באמת חלקים מפתיעים, וכולנו אוהבים את סאף ^^ וקטסה לא מושפעת מאובר פמיניזם, זה פשוט שהיא חיה בחברה שוביניסטית שכולם שם שונאים אותה רק בגלל שהיא מחוננת (טוב, לא רק, כי יש את כל הדברים שהיא עשתה וזה, אבל את מבינה על מה אני מדברת...), כמובן שכולנו הבנו שהיו שונאים אותה פחות אם היא הייתה בן, כמובן שכולנו הבנו שקטסה גם הבינה את זה, ואני חושבת, שבספר, קריסטין דואגת להעביר שקטסה לא סתם חושבת את מה שהיא חושבת, פשוט צריך קצת לנסת להבין אותה. רק קצת. והספר נהיה ממש חמוד ^^ וגם, אני בדעה שאי-אפשר להיות אובר-פמיניסטית, כי את מבינה, ההגדרה של פמיניזם זה שוויון זכויות בין גברים ונשים, נדמה לי שזה גם קצת קשור לגייז, אבל אני לא בטוחה. בכל מקרה, זה כמו שתגידי למישהו שהוא אובר-אנטי-גזעני. אנימס - באמת שאני לא מבינה איך אפשר לאהוב את יצורים יפהפיים ולא לאהוב את מחוננת. תסלחי לי, אבל יצורים יפהפיים זה זוועה, העלילה גרוע, הדמויות גרועות, הכתיבה קיטשית וגרוע, אין בזה כלום. לקחו את גטלין, נגדיר אותה כ- עיירה מלאה באנשים-מאוד-לא נחמדים-ומאוד-קיטשיים-אלא-אם-כן-הם-מסתובבים-במנהרות-מתחת-לאדמה. נגדיר את הבנות ה"סטנדרטיות": חבורה של בנות קיטשיות שכולן מעודדות עם חצאיות קצרצרות וחמדמדות ומגעילות וורודות. נגדיר אתת נבחרת הכדורסל: ייאי! בואו נתחיל עם נבחרת המעודדות! D: נגדיר את איתן: אומייגוד, מה אני עושה, הם לא אוהבים את לינה ואני כול-כך אוהב אותה ועכשיו היא סובלת, טוב, מוצי מוצי והאמה צועקת עליי. נגדיר את לינה: החיים שלי כל-כך גרועים, הולכים להחליט אם אני טובה או רעה עוד מעט, אוי ואבוי, מה אני אעשה? איך אני אתמודד עם זה? טוב, אולי כדאי שאני אלך לתיכון ואגרום לכמה הוריקנים עצומים, ואסבול שם, אבל אני פשוט חייבת לחיות קצת חיים של ילדה רגילה, לא? חוץ מזה יש גם את האמה ואיך-קוראים-לו (דוד של לינה), שהם בערך הדמויות היחידות בספר שאפשר להגיד עליהן משהו טוב, ובקושי. ואפלה יפהפייה אותו דבר כמעט, רק כמובן הקטע בין איתן ולינה וכל זה... על אפלה יפהפייה באמת שאני לא רוצה לדבר. זה עושה לי בחילה, סוגשל. ואממ... אם העלבתי אותך בדעתי הקוטלת על הספר, את מוזמנת לרצוח אותי וירטואלית.
חבל שלא נהנית, הספר הוא בעצם על העתיד שאנחנו טרם הגענו עליו. הספר מספר על וירטואליות ע"י מכשיר שבו אנחנו נכנסים בעצם לעולם האינטרנט כאילו אנחנו חיים שם. בפועל אם לא יוצאים יכולים למות (כיוון שלא אוכלים). ואז יש את העלילה המקבילה שהיא פנטזיה של יצורים מהעולם החיצון.. תנסי שוב בעוד שנה-שתיים. מירה
אני לא יודעת מה איתכם אבל אני ממש אהבתי את הספר! אני חושבת שהוא מראה איך אנשים באמת מגיבים כשיש להם אסון כי בכל הספרים האחרונים שיצאו כשקרה משו רע התגובה של הדמות הייתה תגובה לא כמו בחיים האמתיים.. -אזהרת ספוילר- ופה פעם ראשונה שהתגובה של פה לכך שהוא עיוור היא הגיונית! בהתחלה הייתי בשוק ואז הבנתי שככה זה החיים ושבחיים האמיתיים ככה אנשים מגיבים! זה ממשיך גם בספר השני שאני אישית פחות אהבתי כי הוא לא התקשר כמעט לספר הראשון... אבל ביטרבלו היה אחד הספרים האדירים שקראתי!!! זה כאילו משלים את כל ״הפאזל״ של העולם הזה!! מודה שיש לזה סוף מעצבן וקצת מאכזב אבל נהנתי מכל שניה שקראתי את הספר הזה׳
