ספר מפתיע, סחף אותי עד שקראתי את כולו בתוך יומיים. הוא מרתק, מפתה להמשיך עוד ועוד. יש בו קצוות שמתחברים ביניהם, דבר שגורם לקרוא לחזור אחורה ולדפדף עד שהוא מגיע למשפטים שהיו לכאורה חסרי חשיבות בסיפור, אך עתה הם כן חשובים... כמה מדהים שחוקרת הבודקת ספר עתיק מוצאת בפנים רמזים קטנים המספרים סיפורים גדולים! הספר מקשר בין ספרד, סראייבו, עבור דרך ונציה וכלה בירושלים. זהו סיפורה של הפזורה היהודית ספרדית, סיפורה של סראייבו על יהודים, מוסלמים ונוצרים שחיו בה.

קראתי את הספר בשקיקה. הגרעין ההיסטורי טומן בחובו עניין רב לקורא. העלילה נעה בין ישראל, קניה, אפגניסטן ועוד מקומות רבים עד שנעצר בנקודה בה אחת מגיבורות הספר מחליטה על ייעוד חייה.

ספר אווירה. כשקראשתי הטבתי להרגיש את הערפילים שמכניסים את הקורא אל תוך הספר ואל תוך המיסתורין הגלום בו

ספר סוחף ומקורי. סוחף את הקורא למחוזותיו העלומים של האוקיינוס ההודי ומותיר אותנו באי בודד אליו נקלע בלומנטל ה"חנון". הוא נאלץ להסתגל לאיתני הטבע ולכל הצרות התוקפות אותו ויכול להם בעזרת האמונה שבו. רגע המפנה מגיע כשהוא מוצא ספינה ובה סיפור מפתיע. הסוף מקורי לטעמי. הייתי רוצה לדעת יותר על בלומנטל הנחלץ מאי זה, אך הסופר שם לאל את תשוקתי וקוטע את העלילה בצורה מפתיעה. ואולי זהו סוד קסמו של הספר

הספר שופך אור על דמותו ההירואית והטראגית של אחד מגיבורינו - דוד אלעזר. אט אט פוקח ברטוב את עינינו בסיפור חייו המרגש של דדו- מיוגוסלביה דרך ארץ ישראל, הפלמ"ח, קרב קטמון והתקדמותו לאורך השדרה של הפיקוד הצבאי דרך כיבוש רמת הגולן ועד התמנותו לרמטכ"ל. הוא חושף את מה שקדם למלחמה. את הדרג המדיני שפיקד על הדרג הצבאי. משה דיין שהיה שרוי כולו בקונספציה שמלחמה לא תפרוץ ואי לכך לא אישר את בקשתו של דדו להנחתת מכה מונעת ולגיוס מילואים נרחב יותר. הפיקוד הצבאי תחת הנהגתו של דדו היה אחראי לאחד הנצחונות הגדולים בהיסטוריה- ממצב שעל סף תבוסה, שאף אימפריות (לדבריו של ינוש בן גל) נפלו בו. הנחה דדו את מפקדיו המבריקים של צה"ל והובילם כ-101 קילומטרים מקהיר וכחמישים קילומטרים מדמשק. (רק התערבות ברית המועצות מנעה ניצחון גדול יותר) יחד עם זאת - דדו שניהל מלחמה מול ענקים ויכול להם הפסיד במלחמה מול ננסים- אפסים ובמלחמה זו הוכרע ולא קם עוד. מתוך כל דבריו בעבר מהדהדים באוזניי המשפטים הבאים: "לא ינשאו עוד נאום מצדה, דבר תל חי ופקודת היום של הגטו. אנו יורשים את ההיסטוריה שלנו, את כולה. את החרפה והקלון ואת התהילה והגאווה. יהי זכרו ברוך

ספר חזק, דרמה אנושית קורעת לב ומטלטל על רקע אירלנד השסועה, הדתית הקתולית והקנאית. האישה המסכנה והקטנה מול הממסד הכנסייתי המדכא והעושה בה כשלו. גיבורת הספר נותרת ככתב אישום נגד כל העוולות האלו. החלוקה של המבעים: יומנה של האישה לעומת יומנו של הרופא הוא מדהים. כל אחד רואה את הדברים לפי ראות עיניו. לא אגלה את הסוף אך אומר כי לדעתי הוא מעט "בנאלי" כיוון שכבר נכתבו מאות ספרים שבהם ישנה ההתרה הזו.