אמילי ברונטה מגיחה לפתע מתוך ערפל של ענווה ובועטת בפנים עם אהבתם הפראית של הית'קליף וקתרין.
העלילה ברוטלית. האלימות, המין, היצריות, האהבה, האומללות, הטרגדיה, הטירוף נדחפים לשיא יכולת התפישה ומעבר. הרגשות האלה נסחטים עד תום עד שלא ניתן להרגיש דבר. ביתו של כומר בתחילת המאה ה-19, עלמה צעירה ומחונכת, לא אמורה לחשוב מחשבות משונות בסגנון ובטח שלא להעלותן על כתב! אין ספק שאמילי יודעת לזעזע. היא חושפת את נפש האדם כך שאין עוד אפשרות לאנגלים המאופקים, מנופחי הגינונים והנימוסים להמשיך להתאפק ולהצטנע. מנין לה לאמילי, צפונות כאלה? הצדדים הקשים והאפלים שבאדם? מנין לה הידע על טירוף, על אלימות, על מסבאות? איך יכלה לכתוב בלהט כזה אם לא הרגישה אותו לאף אחד?

אמילי לא יצאה הרבה מביתה, אך הכירה את הטבע האנושי במערומיו, כפי שלא הכיר אותו איש.
היא היתה אישיות מסוגרת ולא ניהלה יחסים עם אנשים זרים שלא היו מבני משפחתה. אולם היה לה אח אהוב, ברנוול. הוא היה צייר מוכשר אך למרבה הצער חלש אופי. הוא בזבז את חייו בשיכרות, סמים והימורים. ברנוול היה קרוב לאחיותיו ואף צייר פורטרטים שלהן. ייתכן שהירבה בשיחות איתן וכך הן למדו על העולם האמיתי. אמילי חלתה בהלוויתו של ברנוול וכעבור שנה נפטרה גם היא. כאילו כל מטרת חייה הייתה 'אנקת גבהים'.

הית'קליף הוא דמות מונומנטלית שעומדת בשורה של גברים הראויים לתואר 'גברים' כמו רוצ'סטר ודארסי, בכל רמ"ח איבריהם. המקום להשוואה הוא בליבם פנימה, באופיים האיתן ובאהבה האמיתית, חסרת התנאים והפשרות שרכשו לנשים שלהם, איש איש בדרכו.
לעומת זאת קת'רין היא אכזבה גמורה ומוחלטת. היא לא ראויה לרגשות שהיא הפיחה בהית'קליף. היא איננה מתקרבת לקרסוליים של נשים משכמן ומעלה כמו ג'יין אייר או אליזבת' בנט. ללא בינה, ללא ערכים, ללא מוסר היא בוגדת בקלי-קלות בעצמה ובאיש שהיא אוהבת יותר מכולם תמורת נוחות ומעמד חברתי. והיא נענשת קשות בשל כך. ולא רק היא נענשת, אלא קבוצה שלמה של אנשים הופכת למקוללת באשמתה. הית'קליף, האומנת שלה, בעלה, אחות בעלה, וכל הדור הבא אחריהם.
באנקת גבהים הכל מרגיש לי מוכר. הביצות והשדות, הסלעים והגבעות, האחוזות חמורות הסבר וסבלות השוכנים בהן. כאילו שחייתי שם כל חיי, בעוד שאין לי שום קשר ליורקשייר. לא בחיים האלה, לפחות.

טוב, אז מה חוות דעתי על הספר הזה? אני חושבת שזה ספר כל כך מדהים בפשטות שלו.
סיפור אהבה עדין ממש בתקופה כל כך יפה (לפי דעתי, אני ממש מעריצה את כל התקופה של ארץ ישראל בתקופת הטורקים והבריטים...) עם סוף שגורם חמוד לאנחת אושר...
וגם השפה שהספר כתוב בה כל כך יפה. כבר הרבה זמן שלא קראתי ספר שנכתב בשפה כל כך יפה...
אני חושבת שבאמת לא כדאי לדלג על הספר הזה. דווקא בגלל שהוא קצר אז יותר קל לעצור לרגע ולשבת לקרוא אותו...

ספר מקסים, רומן סקסי ורומנטי שכיף לקרוא, מנתק את הראש
היו קטעים שצחקתי, היו קטעים עצובים...
מאוד נהנתי!
מומלץ לאוהבות הז'אנר...