לפני 4 שנים עזבה ג’וסלין באטלר בת ה-22 את ארה"ב לאדינבורו שבסקוטלנד כדי להתחיל מחדש ולהשאיר מאחוריה את הטרגדיה אותה היא חוותה. ג’וסלין מקימה סביבה חומה לרגשות שלה ומסתדרת מצוין עד שהיא עוברת לדירה ברחוב דבלין ולחייה נכנס אחיה של שותפתה אלי, בריידן קרמייקל. בריידן קרמייקל הוא בחור שרגיל לקבל את מה שהוא רוצה והמילה "לא" אינה קיימת בלקסיקון שלו. מהרגע שהוא פוגש את ג’וסלין (בתקרית משעשעת ביותר) הוא נחוש להשיג אותה ולהכניס אותה למיטה שלו. ניסיונות שנתקלים בחומה בצורה של ג’וסלין שמנסה בכל דרך אפשרית להתרחק ממנו למרות המשיכה שהיא מרגישה כלפיו. חומתה המאוד מבוצרת של ג’וסלין מתחילה להתפורר עם התקרבותה לשותפתה וההצעה המפתה שמגיע מבריידן. "אחרי הזיכרון הזה הגיע זיכרון אחר, של ארוחת חג מולד. של חג ההודיה. של יום ההולדת השלוש-עשרה שלי… הזיכרונות עוררו התקף חרדה. בהתחלה הלב שלי פירפר ומיהרתי להוריד את כף הרוטב מהיד הרועדת שלי. העור על פני עיקצץ וזיעה קרה זלגה מנקבוביותי. הלב שלי שעט כל כך מהר מאחורי בית החזה שלי שחשבתי שהוא יתפוצץ. החזה שלי התהדק ונאבקתי לנשום" ההצעה שמציע בריידן לג’וסלין נותנת לג’וסלין את התחושה וההרגשה שכך היא יכולה להשאיר את הלב והרגשות שלה קבורים טוב טוב. כמובן שזה לא עובד וחומת הרגשות של ג’וסלין נשברת עם התקרבותה לבריידן ואופיו העקשן והסופר סקסי. וכאן הדמיון שלי הפליג למחוזות פרועים ולמראה של בריידן עם המבטא הסקוטי הסקסי. "את אוהבת את זה, מותק" הוא מילמל ולא באמת שאל מאחר והתשובה הייתה ברורה מאליה. שפתיו העבירו נשיקות במורד הסנטר והצוואר שלי, ידי החליקו משערו אל כתפיו כשהוא נעצר על השד הימני שלי והניח נשיקה רכה ומתארכת על קימוריו ואני נשבעת שהפסקתי לנשום. עוד נשיקה. עוד. כמובן כספר רומנטי שמכבד את עצמו יש בו סצנות עם תיאורי סקס לוהטים. הכינו עצמכן לכמה סצנות לוהטות. דמותה של ג’וסלין מצחיקה, מרתקת ומכווצת את הלב בהתמודדות שלה עם הטרגדיות שעברה. כל כך קל לאהוב ולהיסחף אל תוך עולמה הפנימי. בריידן הוא גבר אלפא. כובש, רכושני לבחורה שלו וכמובן נוטף סקס אפיל (ברור!). משהו שכל בחורה צריכה להחזיק אצלה בבית. ספר סוחף, שיהיה קשה להניח מהיד. אני סיימתי אותו תוך יומיים (כיאה לתולעת רומנטית שכמותי). "אהבה ברחוב דבלין" הוא מסוג הספרים שמשאיר אותי עם חיוך על הפנים וחמימות בלב אחרי שאני מסיימת את קריאת הפרק האחרון. התחושה הנעימה הזו שאני יודעת ללא ספק שאני והספר הזה עוד נבלה יחד כמה שעות מתישהו בעתיד. הבלוג שלי---> http://saloona.co.il/ginger/

יום שבת שמשי, ערסל, כוס קפה וספר אחד טוב. נשכבתי על הערסל והתחלתי לקרוא. כעבור שעה וחצי סיימתי את הספר. שעה חופשית הוא ספר קצר וקטן (פיזית) שמכיל 158 עמודים. אבל יש בו כל כך הרבה בכמות הדפים הקצרה שלו. זהו סיפורם של אירינה ואנדרס. שני מורים באותו בית ספר שחולקים את אותה שעה חופשית. “הסיבה המשמעותית היחידה לכך שהם הפכו לנאהבים היא שבמקרה הייתה לשניהם שעה חופשית – השעה הרביעית של הבוקר, כלומר, כשמוסיפים את ההפסקות – בין עשר ועשה ולחת עשרה וחמישה – באותם ימים בשבוע: שלישי וחמישי. אירינה לימדה ספרדית; אנדרס, היסטוריה.” אירינה חיה חיי נישואים מתים עם בעלה מנואל. מצב שנוצר לאחר כמה שנים של נישואים ושני ילדים. היא פוגשת את אנדרס באחת ההפסקות המשותפות להם בבית הספר ומשם מתפתח רומן בינהם. חיי הנישואין של אנדרס עם חולייטה טובים. אהבתם גדולה למרות שחולייטה לא יכולה להביא ילדים אבל משהו באירינה ממגנט אותו. במהלך הרומן בינהם אירינה מגלה את עצמה מחדש. משהו בה מתעורר. משהו שבהמשך יביא לתפנית בחייה האישיים. בספר שעה חופשית האירוטיקה כתובה בצורה שונה מהאירוטיקה שאני מכירה. אני חובבת הספרות הרומנטית/רומנטית-אירוטית ובעיקר קוראת את הספרות האמריקאית. הסיפור כתוב כמו שירה. מתואר בצורה כל כך עדינה ויפה. אני מכירה את הכתיבה הספרותית שבדרך כלל תוחמת את הדיבור של הדמות במרכאות ובספר זה מחשבותיהן של הדמויות מופיעות במרכאות ודיבורן במקפים. “זהירות! תוכן אירוטי” כתוב על הכריכה. ואני שואלת, למה זהירות? החלק החשוב ביותר בספר כתוב מעמוד 161 עד 170. הסופר כותב מה דרוש כדי לכתוב אירוטיקה: מנה גדושה של אהבה לאמת. מנה גדושה של בוז לצביעות המינית המתחסדת. חוסר יכולת אמיתית להפעיל צנזורה עצמית. ולבסוף צריך להשלים עם העובדה שישנן אמיתות הקשורות לגוף, לעור, לרקמות, לריריות, לנוזלי הגוף, לגרונות, לפנים הפנימיים של הירכיים, לתיאור איברי המין ולכובד השדיים. הסופר סיכם בכמה עמודים את מה שאני חושבת על הצביעות שיש בכל מה שקשור לאירוטיקה. אני ממליצה להתחיל את הקריאה בספר בעמודים אלו ואז להתחיל לקרוא. הוצאת זיקית שהוציאה את הספר היא הוצאה עצמאית ולא מוכרת אשר לא מוכרת את ספריה בחנויות אלא רק בחנויות הקטנות ובאתר אינדיבוק.

עלילת הספר מבוססת על סיפורו האמיתי של “אדם צור” המספר את השתלשלות החיים מהרגע בו אדם מגלה שאשתו אורנה בוגדת בו. “מי אמר שאדם יגלה?” “נו…” אמרתי מבלי להבין למה בדיוק התכוונתי והוספתי “הלוואי שהיה אפשר לעשות פסק זמן מהחיים, לטעום קצת טעמים חדשים, להריח ריחות לא מוכרים, לחוות חוויות שונות, להתרגש, לנשום אוויר אחר ושוב לחזור למוכר.” אמרתי. אורנה ואדם, הם זוג שנשוי קצת יותר מ-20 שנה. אהבת נעורים. יש להם נישואים מושלמים. 4 ילדים, בית בעיר יוקרתית, נסיעות לחו”ל ועבודות מבוססות. או מה שמצטייר כמושלם הוא לא כל כך מושלם. מעולם לא טעמתי משהו חדש, שונה. למרות שהזוגיות שלנו הייתה ‘מושלמת’ בעיני. חסר לי הריגוש שבהתחלה חדשה, פרח, שוקולד, ‘מה נשמע’ בטון אחר, פחות טכני, בלי ילדים-ביתספר-מטלות-לקחת-להחזיר-לשלם-מסיבת סיום-חיסונים ו-כואב לי. השתוקקתי למשהו נקי, טהור, מריח טוב, משהו אחר, מישהו אחר… מבחינת אדם הכל היה מושלם וטוב. הוא בעצם ישן בעמידה ולא ראה את מה שהתבשל לו ממש מתחת לאף. משהו שיום אחד בעט בו בפנים ושינה את כל עולמו. מה עושים עכשיו? איך ממשיכים מרגע גילוי הבגידה? איך ממשכים לנהל חיי משפחה? איך אפשר לסמוך על בו זוג שבגד? איך מפרקים משפחה? האם מפרקים או נשארים ביחד? היו הרבה תובנות בספר שהתגלו לאדם בכל התהליך מרגע הגילוי. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של אדם ויש בספר שני פרקים שמסופרים מנקודת מבטה של אורנה. אני קוראת המון ספרים באנגלית וזהו משהו מאוד פופולרי בספרים האמריקאים ומשהו שאני מאוד מתחברת אליו, אל היכולת לראות את מה שהדמות חושבת ומרגישה ולא מישהו שמספר את הסיפור “מלמעלה”. הדמות של אדם נורא אנליסטית, הוא מנתח כל דבר, כל סיטואציה אצלו מורכבת מניתוחים של הסיטואציה. היו רגעים בקריאה שרציתי להזריק לו זריקת רגש. בגידה היא לא דבר לגיטימי אבל לאדם היא רק עשתה טוב בדיעבד. היא העירה אותו מתרדמת ארוכה ו… טוב, בשביל זה תקראו את הספר כדי לדעת מה. הספר כתוב מצוין. זורם, כתיבה חלקה. כשהתחלתי לקרוא את הספר, נשאבתי לתוכו. זהו לא סוג הספרים שאני בדרך כלל קוראת אבל אני תמיד מוכנה לנסות גם ז’אנרים אחרים. דבר אחד יש לי לציין לגבי הספר- משהו כמו 85% לתוך הספר הסיפור התחיל להימתח לי טיפה וממש הכרחתי את עצמי לסיים אותו.

יום שבת שמשי, ערסל, כוס קפה וספר אחד טוב. נשכבתי על הערסל והתחלתי לקרוא. כעבור שעה וחצי סיימתי את הספר. שעה חופשית הוא ספר קצר וקטן (פיזית) שמכיל 158 עמודים. אבל יש בו כל כך הרבה בכמות הדפים הקצרה שלו. זהו סיפורם של אירינה ואנדרס. שני מורים באותו בית ספר שחולקים את אותה שעה חופשית. “הסיבה המשמעותית היחידה לכך שהם הפכו לנאהבים היא שבמקרה הייתה לשניהם שעה חופשית – השעה הרביעית של הבוקר, כלומר, כשמוסיפים את ההפסקות – בין עשר ועשה ולחת עשרה וחמישה – באותם ימים בשבוע: שלישי וחמישי. אירינה לימדה ספרדית; אנדרס, היסטוריה.” אירינה חיה חיי נישואים מתים עם בעלה מנואל. מצב שנוצר לאחר כמה שנים של נישואים ושני ילדים. היא פוגשת את אנדרס באחת ההפסקות המשותפות להם בבית הספר ומשם מתפתח רומן בינהם. חיי הנישואין של אנדרס עם חולייטה טובים. אהבתם גדולה למרות שחולייטה לא יכולה להביא ילדים אבל משהו באירינה ממגנט אותו. במהלך הרומן בינהם אירינה מגלה את עצמה מחדש. משהו בה מתעורר. משהו שבהמשך יביא לתפנית בחייה האישיים. בספר שעה חופשית האירוטיקה כתובה בצורה שונה מהאירוטיקה שאני מכירה. אני חובבת הספרות הרומנטית/רומנטית-אירוטית ובעיקר קוראת את הספרות האמריקאית. הסיפור כתוב כמו שירה. מתואר בצורה כל כך עדינה ויפה. אני מכירה את הכתיבה הספרותית שבדרך כלל תוחמת את הדיבור של הדמות במרכאות ובספר זה מחשבותיהן של הדמויות מופיעות במרכאות ודיבורן במקפים. “זהירות! תוכן אירוטי” כתוב על הכריכה. ואני שואלת, למה זהירות? החלק החשוב ביותר בספר כתוב מעמוד 161 עד 170. הסופר כותב מה דרוש כדי לכתוב אירוטיקה: מנה גדושה של אהבה לאמת. מנה גדושה של בוז לצביעות המינית המתחסדת. חוסר יכולת אמיתית להפעיל צנזורה עצמית. ולבסוף צריך להשלים עם העובדה שישנן אמיתות הקשורות לגוף, לעור, לרקמות, לריריות, לנוזלי הגוף, לגרונות, לפנים הפנימיים של הירכיים, לתיאור איברי המין ולכובד השדיים. הסופר סיכם בכמה עמודים את מה שאני חושבת על הצביעות שיש בכל מה שקשור לאירוטיקה. אני ממליצה להתחיל את הקריאה בספר בעמודים אלו ואז להתחיל לקרוא. הוצאת זיקית שהוציאה את הספר היא הוצאה עצמאית ולא מוכרת אשר לא מוכרת את ספריה בחנויות אלא רק בחנויות הקטנות ובאתר אינדיבוק.

יום שבת שמשי, ערסל, כוס קפה וספר אחד טוב. נשכבתי על הערסל והתחלתי לקרוא. כעבור שעה וחצי סיימתי את הספר. שעה חופשית הוא ספר קצר וקטן (פיזית) שמכיל 158 עמודים. אבל יש בו כל כך הרבה בכמות הדפים הקצרה שלו. זהו סיפורם של אירינה ואנדרס. שני מורים באותו בית ספר שחולקים את אותה שעה חופשית. “הסיבה המשמעותית היחידה לכך שהם הפכו לנאהבים היא שבמקרה הייתה לשניהם שעה חופשית – השעה הרביעית של הבוקר, כלומר, כשמוסיפים את ההפסקות – בין עשר ועשה ולחת עשרה וחמישה – באותם ימים בשבוע: שלישי וחמישי. אירינה לימדה ספרדית; אנדרס, היסטוריה.” אירינה חיה חיי נישואים מתים עם בעלה מנואל. מצב שנוצר לאחר כמה שנים של נישואים ושני ילדים. היא פוגשת את אנדרס באחת ההפסקות המשותפות להם בבית הספר ומשם מתפתח רומן בינהם. חיי הנישואין של אנדרס עם חולייטה טובים. אהבתם גדולה למרות שחולייטה לא יכולה להביא ילדים אבל משהו באירינה ממגנט אותו. במהלך הרומן בינהם אירינה מגלה את עצמה מחדש. משהו בה מתעורר. משהו שבהמשך יביא לתפנית בחייה האישיים. בספר שעה חופשית האירוטיקה כתובה בצורה שונה מהאירוטיקה שאני מכירה. אני חובבת הספרות הרומנטית/רומנטית-אירוטית ובעיקר קוראת את הספרות האמריקאית. הסיפור כתוב כמו שירה. מתואר בצורה כל כך עדינה ויפה. אני מכירה את הכתיבה הספרותית שבדרך כלל תוחמת את הדיבור של הדמות במרכאות ובספר זה מחשבותיהן של הדמויות מופיעות במרכאות ודיבורן במקפים. “זהירות! תוכן אירוטי” כתוב על הכריכה. ואני שואלת, למה זהירות? החלק החשוב ביותר בספר כתוב מעמוד 161 עד 170. הסופר כותב מה דרוש כדי לכתוב אירוטיקה: מנה גדושה של אהבה לאמת. מנה גדושה של בוז לצביעות המינית המתחסדת. חוסר יכולת אמיתית להפעיל צנזורה עצמית. ולבסוף צריך להשלים עם העובדה שישנן אמיתות הקשורות לגוף, לעור, לרקמות, לריריות, לנוזלי הגוף, לגרונות, לפנים הפנימיים של הירכיים, לתיאור איברי המין ולכובד השדיים. הסופר סיכם בכמה עמודים את מה שאני חושבת על הצביעות שיש בכל מה שקשור לאירוטיקה. אני ממליצה להתחיל את הקריאה בספר בעמודים אלו ואז להתחיל לקרוא. הוצאת זיקית שהוציאה את הספר היא הוצאה עצמאית ולא מוכרת אשר לא מוכרת את ספריה בחנויות אלא רק בחנויות הקטנות ובאתר אינדיבוק.

הספר הראשון מתוך טרילוגיית ספרים שכל ספר מספר על דמות אחרת שמופיעה בסיפור. גייב, ג’ייס ואש הם בין האנשים העשירים בארה”ב. ברשותם בתי מלון ואתרי נופש רבים בארה”ב ובעולם.בספר זה אנחנו פוגשים את סיפורם של גייב המילטון ומיה קרסטוול.גייב רצה את מיה במשך שנים אבל ניצבו מולו כמה בעיות- הראשונה שהיא צעירה ממנו ב-14 שנה והשנייה שהיא האחות הקטנה של שותפו לעסקים וחברו ג’ייס. סיפור אהבתם של גייב ומיה מתחיל ערב אחד בחנוכת אחד מבתי המלון של השלושה בצורה קצת לא רומנטית ומשם מתפתח לאט לאט. אפשר לראות איך עם ההתקדמות הסיפור החומות שגייב ביצר מסביבו נופלות לאט לאט עם ההיכרות המעמיקה שלו את מיה וההתאהבות היא כבר דבר בלתי נמנע. הסיפור מסופר בגוף שלישי ככה שיוצא לנו לראות מה חושבים גם גייב וגם מיה. יש בסיפור משהו מאוד יפה שאני הזדהיתי וזו החומה שאנחנו מביאים לתוך קשרים בגלל חוויות שעברנו בעבר עד שפוגשים את האדם הנכון שפשוט מוריד אותן מאיתנו. אחחח.. הרומנטיקה. ועכשיו נגיע לעיקר כי באמת היה הרבה מהעיקר הזה בספר…סקס! ועוד סקס! ועוד הרבה מאוד סקס!הרבה סצינות סקס והן מאוד גרפיות ומאוד….אמממ…וואו… סקסיות. אני אוהבת את הטרנד שיש לאחרונה בספרים האמריקאים-יוצאים כמה ספרים שכל ספר מספר סיפור על דמות מהספר וניתן לקרוא אותו לבד בלי קשר לספר הבא.ספר ההמשך הוא הסיפור על ג’ייס, אחיה של מיה, והספר השלישי בסידרה מספר את הסיפור של אש.עד כמה שאני יודעת שני ספרי ההמשך עוד לא תורגמו לעברית. כמה דברים שהפריעו לי בספר…התרגום. אני באמת משתדלת לא להתלונן יותר מדי ומעריכה כל רומן עכשווי שמתורגם לעברית אבל חלק מהמילים בספר היו מילים שלא משתמשים בהם ביום יום בשפה העברית. הספר היה צריך להיות כתוב בצורה פשוטה ויום-יומית.בארה”ב יש מעין מנהג שסופרים נותנים לקוראים (בד”כ בלוגרי ספרים) לקרוא את הספר ולהעביר חוות דעת עליו.קבלו חזון קטן:הייתי מאוד רוצה שיעשו את זה לספרים שעוברים תרגום בארץ. אני בטוחה שלכמה קוראים יהיו חוות דעת מתקנות על ספרים האלה. השתדלתי כמה שיכולתי לא להשוות את הספר ל-50 גוונים של אפור.שיננתי את המנטרה בראשי “לא להשוות ל-50 גוונים”, “לא להשוות ל-50 גוונים”, “לא להשוות ל-50 גוונים” אבל זה היה בלתי נמנע והיה שם פשוט יותר מדי דמיון.אני יודעת שכל טרילוגייה היום של גבר עשיר + בחורה לא עשירה + סצינות סקס ישר עובר את ההשוואה ל-50 גוונים (ורק שתדעו שאני לא אוהבת את ההשוואה הזו ויש לא מעט ספרים שנאמר שהם אותו הדבר ואני התנגדתי נחרצות!) אבל פה זה באמת היה יותר מדי דומה. סה”כ זהו ספר קליל ונחמד שאפשר להעביר איתו סופ”ש רגוע וחמים.